"מזל שיש כדורגל ישראלי" - לא משפט שכיח אבל הכדורגל הישראלי הוא הסיבה היחידה שמצליחה להסתיר את השערורייה שקוראים לה הכדורסל הישראלי. יש מדינות אשר בהן הכדורסל תופס מקום משני, ולכן איך שלא ינהלו אותו לא ישנה הרבה, אבל במדינתנו הקטנה יש הרבה אנשים שאוהבים את הספורט הזה. אותם מאות אלפי אנשים מראים את אהבתם לספורט הזה בדרכים רבות: בספורטקים, בבתי הספר, בליגות הנמוכות {אנוכי}, במשחקים עם החבר'ה באולם הקרוב לביתם.

בקרוב יחל, כמו בכל שנה, הפלייאוף בליגה הטובה בעולם. רבבות מאותם אנשים שמראים את אהבתם למשחק באופן פעיל על המגרשים יכוונו שעונים, יתרגלו צעקות שקטות, יקנו מכונות קפה, יהרגו את הסבתות שלהם כדי לא לבוא לעבודה, והכל בשביל לקום בשעות הזויות ולקבל קצת השראה מהאנשים שיודעים לעשות את זה הכי טוב.

על פניו, אין כל פסול בזה. אבל במצב שבו יש פי כמה יותר אנשים שמוכנים לקום בשעות ששמורות ליציאה לשמירה בטירונות, מאנשים שמוכנים לצאת מהבית בשעות ערב נוחות כדי לראות כדורסל ישראלי, זה כבר נותן פרופורציה אחרת. אותם אנשים הם הצד השפוי, הם בסך הכול צרכן נבון. לאותם אנשים אין חשק לצרוך מוצר שתכליתו היא עסקנות פושעת של מעטים, שהורסים לרבים אחרים. מספיק היה לראות את מצב הקהל בחצי גמר גביע המדינה כדי להבין שמשהו לא בסדר בתמונה הזאת.

מעבר למצב העגום ביציעים, מכאיבה לי במיוחד העובדה, כי להבדיל מהתדמית של הכדורגלן הישראלי, הכדורסלן הישראלי מהווה מודל לחיקוי חיובי לרוב: הוא משקיען, אינטליגנטי, תחרותי, רוצה להוכיח. אולם, אותם אנשים שאמורים להיות לו לעזר, הם אלו שבוחרים לתקוע לו מקלות בגלגלים, כל אחד מהסיבות של - המאמנים מפחדים על משרתם ובעלי הקבוצות מפחדים על כספם.

מבט קצר אל העבר מראה שאפשר גם אחרת. ישנם מקרים שבהם הרצון לתקן מייצר תוצאה שלילית, וכך קרה שמליגה ישראלית שמשוחקת על ידי ישראלים ומפתחת כישרונות ושחקנים שיעזרו לנבחרת ישראל, הפכה הליגה הגבוה ביותר בכדורסל הישראלי ללא יותר מליגת עודפים של הכדורסל האמריקאי. כמו בתחנת רכבת, עוברים במחוזותינו עשרות רבות של שכירי חרב שהדבר האחרון שיושב על ליבם הוא התפתחות הכדורסל הישראלי. אבל, דווקא הם, עדין מקבלים יותר כבוד מעסקנינו ומאמנינו, מכל שחקן כחול לבן.

מכבי תל אביב הוא מועדון הספורט היחיד בארץ

שנים רבות חשבתי שמכבי תל אביב היא הבעיה, האשמתי את שמעון מזרחי וחבריו בהשחתת הכדורסל בישראל, ואז התבגרתי. מכבי תל אביב היא בסך הכול הסימפטום. נכון להיום, מכבי תל אביב כדורסל היא מועדון הספורט המקצועני לא הכי טוב בארץ, אלא היחידי בארץ. שמעון מזרחי וחבריו ידעו לנצל את השממה השכונתית כדי לבנות מוצר, שאת הדרך בה הוא נבנה צריך ללמד בבתי הספר לשיווק עד קץ הדורות. המוצר שהם בנו כל כך טוב, ש-11 אלף איש במדינה שמחפשת צדק חברתי מוכנים לשלם ממיטב כספם חודשים מראש כדי להיות חלק מההצגה.

הבעיה היא שבזמן שמכבי תל אביב בנתה מוצר איכותי, האנשים שמנהלים את הכדורסל נתנו לה להפוך להיות גדולה יותר מהענף שבו היא משחקת. אין צורך להיות אוהד כדורסל כדי להבין שמצעד הזרים שפוקד אותנו בכל שנה מחדש משרת קודם כל את הצהובים, שחייבים לבנות סגל עמוק כדי שהפרה תמשיך לייצר כסף.

האפשרות לייבא שחקן זר ניתנה, במקור, עבור השגת צרכים שונים לחלוטין מאלו המושגים בימים אלו. "רישיון" הבאת זרים ניתן, בין השאר, משום שזרים אמורים להביא עימם ידע ויכולות שישפרו את התוצרת המקומית, כמו בעולם העסקים כך גם בכדורסל. בשום מצב האפשרות לא ניתנה כדי שאלו האחרונים יהפכו למופע המרכזי. לכן, מכיוון שאינני חושב שמנהלי הענף הם אנשים טיפשים, הרי שמשהו אחר מניע אותם מלשנות את העקמת האיומה. יכול להיות שאותם זרים מפרנסים בכבוד סוכנים, מקורבים ועסקנים שהשחקן הישראלי אינו מפרנס. יכול להיות שהם סבורים שהמצב כל כך גרוע שעדיף שמכבי תל אביב תמשיך "להביא לנו כבוד" באירופה, על פני שיפור אפשרי של התוצר המקומי. האמת היא, שהמצב לא אבוד וניתן לשינוי. אך כמו כל תהליך רציני, לצורך כך נדרש תכנון לטווח ארוך, מוכנות לירידה ברמה בהווה, וזאת לצורך עלייה בעתיד. הבעיה היא שיש צורך לעשות את מה שצריך ולא מה שהאנשים בעלי הכח רוצים.

איפה מתחילים? תנסו להוציא ויזה לארצות הברית. תכינו תמונות, תדפיסו חשבון בנק, מכתב מהעבודה, תרשמו ללימודים, תעמדו שעתיים בתור של הישראלים באוגוסט עם החליפה מהבר מצווה ותנסו לשכנע את נציגת השגרירות שאתם רק רוצים לראות את הגראנד קניון. עכשיו את אותו תהליך תעבירו את הזרים שבאים לכאן. במקום חמישה כאלה תביאו שניים שבאמת ישפרו את הרמה, נכון זה לא טוב למכבי, אבל גם ככה הם חתומים על חוזה עם היורוליג עד 2040 ואף זר לא חותם במכבי כדי להגיע לאולם הפחים בחולון. אז אם בכל זאת מכבי תבחר לייבא את שכירי החרב בכמויות - שיבושם לה, רק שבליגה שלנו רק שניים מהם ישחקו. הדבר השני והחשוב לא פחות הוא, יציאה מהסטיגמה שאין פה מספיק שחקנים מוכשרים. כישרון לא חסר כאן, אמונה בכישרון חסר מאוד. נכון שבהתחלה צפויה ירידה קלה ברמה. אולי לא נראה האלי-הופים והטבעות מטורפות, גם לא נשמע את כל אותם שכירי חרב עושים ביצועים של בוב מארלי בחמישיות עם מבטא מגניב. מה שכן יקרה, לאט לאט בלי שנרגיש כמעט, נחזיר את הליגה הזאת להיות שוב שלנו. הרמה תעלה עם הזמן כי ידע בכדורסל ברור שיש פה, המאמן הישראלי מבוקש ברחבי היבשת והקשרים היהודים מגיעים עד לאלופת הליגה הטובה בעולם.

כדי להחזיר את התחרותיות יש לבצע מספר החלטות טכניות: הראשונה, חוזה מחייב לשלוש שנים לשחקנים ישראלים צעירים. ממש כמו בארצות הברית. חוק כזה יבטיח שקבוצה שבנתה שחקן תזכה ליהנות ממנו, לפני שהכסף הגדול ייקח אותו ממנה. כמובן שחוק כזה צריך לבוא יחד עם חוק שמחייב את הקבוצות להשקיע בשחקנים הצעירים שלהן. החלטה שנייה דורשת מאמץ של אנשי הספורט שפנו לפוליטיקה. כיום עלותו של שחקן ישראלי גבוהה בהרבה מעלות שחקן זר. אין צורך בתואר בכלכלה כדי להבין כי כאשר התוצר המקומי יקר יותר מהמוצר המיובא, משהו שוב, לא בסדר. ההחלטה השלישית נוגעת לשיטה שבה בנויה הליגה. שיטת הפיינל-פור ואליפות שמוכרעת במשחק אחד - זה לא ספורטיבי, אפילו אם ממש רוצים לקלקל למכבי וליהנות קצת משמחה לאיד, חייבים לחזור לסדרות, זאת הדרך היחידה בה התואר מוענק לקבוצה הטובה ביותר. השיטה הקיימת רק מאפשרת לאותם עסקנים להתעלם מהבעיות בתירוץ שמכבי לא לקחה אליפות ויש תחרותיות, למרות שכל אדם בר דעת יודע שלא כך הדבר. מכבי הכי טובה אז היא צריכה לקחת אליפות, אולי ככה ימאס לנו יותר מהר ונתחיל לשנות.

באופן מוזר למדי אנחנו בפתח של תקופה שמאפשרת להתחיל את השינוי. הסיבה חברים, היא קארמה. הקבוצה של המדינה ששנים שתתה את כול הטוב מהביצה המקומית מקבלת קצת טעימה מהתרופה שלה. צריך להיות ממש עיוור כדי לא לראות שהימים היפים של מכבי רק ילכו ויתרחקו. לא בגלל שהניהול שם פחות טוב, או בגלל הלחץ של הקהל, פשוט בגלל שכמו שבארץ למכבי יש את הכסף ולכן יש לה את השחקנים, ככה הכדורסל האירופאי מתמלא בכסף שקוטף את הפירות שמכבי מצמיחה. תוסיפו לזה את סיום הקדנציה הקרבה ובאה של דיוויד בלאט ותקבלו המלצה חמה לא לקנות כרטיסים לפיינל-פור האירופאי בשנים הקרובות. כמו גם, ההצלבה תהיה חלום רחוק ולכן לדעתי סגל שמצליח לדגדג את 16 הגדולות באירופה לא מצדיק את חורבנו של ענף שלם. לא שסגל שמביא אליפות אירופה מצדיק מצב כזה.

יותר מדי שנים לא היה פה משחק שיכנס להיסטוריה, שלא נדבר על סדרה

כמובן שהצעדים שמוזכרים הם רק התחלה של תהליך שבסופו צריך להגיע למתקנים, מעמד המאמן הישראלי, חינוך לספורט בבתי ספר, שיפור במקצועיות השופטים, ועוד. בינתיים יש לנו את הליגה הלאומית, שהיא תחרותית, מעניינת ושלנו. כל מה שליגת העל היא לא. יותר מידי שנים לא היה פה משחק שיכנס לספרי ההיסטוריה, שלא נדבר על סדרה כמו זאת של גליל עליון והפועל תל אביב, או שחקנים כמו :עודד קטש, דורון שפר, עדי גורדון, נדב הנפלד, תומר שטיינהאור, פפי תורג'מן, מיקי ברקוביץ', דורון גמצ'י, וסליחה לאלו ששכחתי.

למרטין לותר קינג היה חלום לשחרר את האדם השחור מעבדות, נלסון מנדלה רצה לסיים את האפרטהייד, הרצל חלם על מדינה לעם היהודי. הם הגשימו את החזון, ולכן אינני רואה סיבה מדוע שאיפה קטנה כמו ליגת כדורסל ישראלי שתביא לנו גאווה לא תתממש. אולי יבוא יום שבו נקבע תוכניות עם חברים להיפגש לראות את ערב הכדורסל של ישראל. אולי אוהדי מכבי יעשו מנוי לליגה ויקבלו על הדרך כרטיסים ליורו-לייג. בינתיים נמשיך ליהנות מליגה שאין בה יורדות, האלופה ידועה מראש {גם אם היא לא לוקחת אליפות, היא עדין תופיע בליגת האלופות}, קבוצות שמחליפות כל שנה את כל הסגל כולל שלושה מאמנים, וניזכר שפעם "היינו על המפה", היום אנחנו על הרבה "מפות" אבל בטח לא על זו של הכדורסל.