תקופה ארוכה לא הייתה צמרת המחוז הצפוני בליגה הארצית צמודה כמו השנה. צלחת האליפות ועליית הליגה שמתלווה לה הגיעו רק בשניות הסיום של הארכת המחזור האחרון כשקריית ביאליק גברה בשיניים על מוצקין. בגליל עליון באותו שלב כבר ידעו שאת שלהם הם עשו, כשגברו על האקדמיה של וינגייט וחיכו לבשורות טובות מהקריות, שלצערם לא הגיעו.

אבל מה קרה בשאר הטבלה? במקום השלישי ניצבה אמנם מכבי רעננה, שרק הפסדים מיותרים הרחיקו אותה ממאבקי העלייה מספר מחזורים לפני הסיום, אבל החל מהמקום הרביעי ועד המקום התשיעי ניצבו קבוצות שלמעשה סיימו את העונה כבר במחציתה ולמחצית השנייה הופיעו ללא כל מטרה ממשית, פרט לסיום מוקדם של העונה ככל האפשר. כתוצאה מכך, החלו חלק הקבוצות בצבירת תוצאות מוזרות מעט. מצד אחד מאבקים צמודים מול קבוצות הצמרת, אך מהצד השני הפסדים תמוהים מול קבוצות שנאבקו נגד הירידה, שלמעשה יתכן שאפילו השפיעו על תמונת היורדות.

הסיבה המרכזית לבעיה הזו היא כאמור אובדן העניין של מרבית הקבוצות בליגה כבר בשלב מוקדם מאוד. פרט לקבוצות שנאבקו על העלייה או נגד הירידה, למעלה ממחצית מקבוצות הליגה ידעו עוד בסיבוב הראשון כי הן אינן יכולות עוד לעלות ליגה, אך גם לא לרדת. כתוצאה מכך המטרה היחידה שנשארה היא מנטאלית, לנסות ו"לקלקל" לקבוצות אחרות את העלייה.

במקום זה, תתארו מצב, בו עוד לפחות 3 קבוצות נלחמות על דירוג מספר מחזורים נוספים, אפילו עד המחזור האחרון, בידיעה שסיום במקום גבוה יכול בסופו של דבר לאפשר להן לעלות ליגה למרות הפסדים מיותרים. איך גורמים לזה? באותה שיטה בה משתמשים בשתי הליגות הבכירות. פלייאוף.


ברתנא. לקבוצתו הגיעה הכרטיס ללאומית

במקום לסיים את העונה כבר אחרי שני סיבובים, ולהכריז על הקבוצה שסיימה במקום הראשון כעולה, ניתן לקיים פלייאוף, במבנה דומה לליגה הלאומית. אז נכון שאין צורך לגרור את כל שמונת המקומות הראשונים לחודש נוסף, אבל גם פלייאוף בין מקומות 1-4 יכול לשנות את המצב. קבוצות יאבקו עד המחזור האחרון על הדירוג כדי לנסות להיכנס למשחקי הפלייאוף ולא פחות חשוב, יתכן ונוכל לקבל סדרות מרתקות גם שם.

רק תנסו לדמיין דרבי של הקריות בחצי הגמר, או סדרה בין גליל עליון לרעננה. ברור הרי שאלו קבוצות עם ישראלים שיכולים לשחק אפילו בליגה הלאומית, ושהרמה והמתח יוכלו למשוך צופים רבים. ולקינוח, סדרת גמר בין ק.ביאליק לגליל עליון, כך שבמקום הכרעה של העולה על הפרש סלים נוכל לקבל מאבק ישראלי לחלוטין, שסביר להניח שיהיה צמוד עד הרגע האחרון.

זאת בנוסף לפרט החשוב באמת, קבוצות לא יסיימו את העונה מוקדם מידי ורק יחכו לקיץ ולים. במקום זאת השחקנים ובעלי הקבוצות ידעו שכל משחק חשוב ושאפילו התברגות במקום הרביעי בסיום העונה תוכל בסיטואציה מסוימת להסתיים באליפות ובעלייה.

ושלא תחשבו שהמצב במחוז הדרומי כ"כ שונה. מכבי קריית גת אומנם הבטיחה את עלייתה מספר מחזורים לסיום, אבל אי אפשר לשכוח את הקרב שניהלה מול א.ס רמה"ש ואת המשחק המדהים שנערך בקריית הצעירים בסיבוב השני. בנוסף לשתיים בהפועל אילת מנסים כבר שנים להעפיל לליגה הלאומית ובכל עונה בונים קבוצה בתקציב גבוה מאוד (יש האומרים הגבוה ביותר בכל הליגה), אך נכשלים ברגעי הסיום, ומה עם מכבי גדרה שנתנה פייט יפה עד לרגעים האחרונים של העונה.

בקיצור כמו שהבנתם שינוי שיטת המשחקים יכולה להוסיף המון עניין, מתח, למלא אולמות (בקריית הצעירים לא זוכרים כבר הרבה זמן אולם כ"כ מלא כמו שהיה מול קריית גת) וגם להשאיר את כל קבוצות הליגה בעניינים כי האפשרות להיאבק על המקום הרביעי בכל מחוז תהיה פתוחה לפחות לשלוש ארבע קבוצות.


גוסטפריכט. יכול היה להיאבק על העלייה