ידיעה קטנה בידיעות אחרונות דיווחה כי שר הספורט היווני הודיע כי אולם אואקה (אולמה הביתי של פנתנייקוס) ישא את שמו של ניקוס גאליס, מגדולי שחקני הכדורסל של יוון בדורותיו. קנאה אוחזת בי במדינה שכזאת, אשר יודעת לכבד והוקיר את שחקני העבר שלה. אשרי המדינה אשר יודעת לכבד את האנשים אשר הביאו את הספורט שלה לגדולות, לעומת הספורט הישראלי, ובתוכו הכדורסל שלנו, אשר כמות ההנצחות לשחקני ומאמני העבר מועטת וכמעט לא קיימת. מישהו יכול לספר על מפעלי הצנחה, מאולמות, דרך קבוצות כדורסל ועד טורנירים גדולים לאנשים כמו טל ברודי, בארי לייבוביץ, מיקי ברקוביץ, חיים חזן, עמי שלף, רלף קליין ויהושוע רוזין? מעטים הם שקיימים. זה רק מוכיח לצערי על הגישה רבת השנים שלנו אתם יודעים מי עשה את שלו ועכשיו הוא יכול ללכת קיבינימט (וסליחה מאראל מרגלית על שימוש בזכויות יוצרים).

להמשיך עם היד המכוונת המקצועית

עם תום הקדנציה הראשונה של עמירם הלוי, יכול יו"ר האיגוד היוצא / נכנס לזקוף לזכותו כמה וכמה הישגים. אירוח בית באליפות אירופה הקרובה, עלייה של רוב הנבחרות הצעירות לדרג א', מקום 9 של הנבחרת הבוגרת ביורובאסקט 2015, תמיכה כלכלית באיגוד של דניאל אברהמס ותנובה, וחזרתם של לא מעט אנשי מקצוע בכירים וטובים לאיגוד, ובראשם פיני גרשון ומשה ויינקרץ (ולו רק למראית העין שהם היו שם).

בכל מה שקשור לנושא המקצועי, הייתי שמח לראות במקום יו"ר הוועדה המקצועית היוצא איש מקצוע נכנס במקומו. ויינקרץ אימן קבוצות בכירות בארץ, ואת כל נבחרות ישראל. את הניסיון המקצועי היה לו בשפע, ואולי זאת אחת הסיבות שכאשר יש אנשי מקצוע מוכחים וטובים גם מגיעים הישגים כאלו ואחרים. ולכן, צריך להמשיך עם הקו הזה. קראתי שאחד האנשים שמדברים עליהם כמחליפו זה עמוס פרישמן, לשעבר כוכב הפועל תל אביב, אשר עבד באיגוד בעבר כסגן יו"ר האגף המקצועי, וכיום משמש כמנכ"ל הפועל ר"ג/גבעתיים. הקו הכללי מוצא חן בעיני, פרישמן עצמו פחות. ראשית, אין לו את הניסיון הבינלאומי כמאמן, או ניסיון כמאמן ברמות הגבוהות של הכדורסל הישראלי, ובנוסף לכך, הוא לא אימן בנבחרות ישראל. שנית, פרישמן עזב את האיגוד בדיוק בתקופה שבה פורסם תחקיר בוואלה ספורט של אוהד גרינוולד, אשר מספר, לכאורה, על איפה ואיפה בהקניית קריטריון של ספורטאי מצטיין.

לא חסרים הכדורסל הישראלי אנשים בעלי ניסיון מקצועי, כולל ניסיון באימון ברמות הגבוהות, ונבחרות ישראל. הנה רק לדוגמא שניים. יורם חרוש הראשון, אשר אימן את הפועל ירושלים (הגיע איתה לחצי גמר גביע ספורטה) ומכבי תל אביב, זכה עם נבחרת העתודה של טל בורשטיין במדליית הכסף באליפות אירופה, היה ממייסדי האקדמיה של האיגוד, ובנה את האקדמייה של הפועל תל אביב. השני זה אפי בירנבוים, אשר אימן את כל הקבוצות הגדולות בארץ, ושימש כעוזר מאמן בנבחרת ישראל, איש ראוי ביותר. שם נוסף זה רני כהנה, אשר אימן בהפועל ירושלים, הפועל חיפה ועירוני ר"ג, היה מנהל מקצועי בהפועל תל אביב, אימן באירופה, ושימש כעוזרו של צביקה שרף בנבחרת ישראל. כולם חכמים, כולם נבונים, כולם אנשי מקצוע מובילים, וכולם יכולים להמשיך את הקו שבו יש בראש הוועדה המקצועית אנשי מקצוע ולא עסקונה.

יש תשובות לשאלות?

ובלי ששמנו לב, מערכת בחירות מאוד מעניינת התנהלה לה לאיגוד הכדורסל, ובסופה יש רק שלושה גופים, הפועל (18 נציגים), מכבי (10 נציגים) ונציג בודד לאס"א (אילן קובלסקי).

מאחורי הקלעים קרו המון דברים, כולל מלחמה פנימית בתוך מרכז הפועל, אשר כמה מחבריה שקלו לרוץ ברשימה נפרדת, עקב הרשימה שמרכז הפועל העמיד. אבל זה רק דבר אחד מתוך כמה דברים מעניינים שהיו בבחירות האלו, כאשר גולת הכותרת היא הפסילה של רשימת עוז מלרוץ לבחירות (פסילה אשר לא נמנעה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, אליו הוגשה עתירה מטעם הסיעה, ודיון נוסף בנושא יערך בעוד כמה חודשים) והעובדה שאין נציגים של אגודות אליצור ובית"ר ברשימה.

מדובר בדברים אשר דורשים תחקיר עמוק. ראשית, הכיצד סיעה אשר בבחירות הקודמות זכתה בכמעט ב25 אחוז מן הקולות לא הצליחה לרוץ. והדבר השני זה מה גרם לסיעות בית"ר ואליצור, אשר היו להם נציגים לאורך השנים באיגוד הכדורסל, להיות מחוץ ל29 החברים בהנהלת איגוד הכדורסל.

אבל אם כבר, משהו שחייבים לשים אליו לב. קחו את הרשימה שנבחרה לאיגוד, תמצאו שם יורי"ם של קבוצות, בכירים במרכזי הפועל ומכבי, אבל מעט מאוד אנשי מקצוע. אני מבין את הצורך באנשים עם יכולת ניהולית, אבל איך ריבונו של עולם לא משאירים פעם אחרי פעם את מאמני ושחקני העבר מחוץ למערכת של הנהלת האיגוד? למה מה שטוב בכל הנהלת ספורט באירופה, בכל תחום ספורט, לא טוב בשבילנו. למה נאור גלילי או עודד נחמן בפנים אבל שיבק ושטינאוור בחוץ? ברור לי למה, רק נשגב מבינתי.

מגיע לו יותר

אז השבוע סגר ננו גינזבורג עונה מופלאה. אחרי המקום השביעי באליפות אירופה, מאמנה של נימבורק ביחד עם אורן עמיאל לקחו את אליפות צ'כיה, לצד הגעה בעונה הראשונה שלהם בליגת הVTB לשמונה הגדולות. אם הוא היה מאמן כדורגל היו מרעיפים עליו הרים וגבעות. אלא שהוא מגיע מהספורט הלא נכון. אז אנחנו נקדיש לו יותר ממה שהוא מקבל בתקשורת הישראלית, ונגיד לו ולאורן עמיאל מילה אחת : שאפו!

בשבוע הבא חלק מהטור יוקדש לבחירות באיגוד הכדורסל.