ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

יום של גמר גביע
ספסל ,17/04/2008

לירן בראל מאמן קבוצת הנערות של עמק יזרעאל מתאר יום לא ממש שגרתי בחייו. היקיצה, הנסיעה, המשחק, הזכיה בגביע המדינה וחיפוש אחר ...גלידריה

יום שלישי 14/4/08 שעה 02:00, שלוש עשרה שעות לפני גמר הגביע, ההכנות הושלמו במלואן כמתוכנן, 8 אוטובוסים, טרנזיט אחד, נהג חמוד, דגלים, מגבות, בקבוקי מים, 6 כדורים, חולצות חימום, 400 חולצות לאוהדים, 100 חצוצרות, 600 אוהדים מוטרפים, 2 ספונסרים לחוצים, 13 ילדות/ נערות/ שחקניות דרוכות ושני מאמנים (אני חייב לציין - די רגועים) מוכנים לקרב על הגביע... והולך להיות כיף אדיר... (כיף אדיר אבל ברגוע, בנונשלנט).

בוקר משחק הגמר עבר בנינוחות, יקיצה טבעית (מטלפונים), חדר כושר, ארוחת צהריים, מקלחת, עצירה קצרה לאסוף מספר דברים אחרונים מדיוויד (אחראי האולם ומאסטר אמיתי) וקדימה יוצאים לעשות היסטוריה קטנה. אחרי שבועות ארוכים של מתח והתרגשות בהם עוברות אלפי מחשבות על מה ואיך לעשות, גם בתחום המקצועי וגם בהכנות לתפאורה במשחק, הגענו לרגע האמת ולפתע הכול נרגע.

14:15 – יציאה מהעמק. מבט חטוף בעיניי הבנות ברגע העלייה להסעה מבהיר לי כי הן רגועות ומבינות מה נדרש בכדי להביא את הגביע לעמק.
הנסיעה עוברת מהר אולי משום שכל הדרך הבנות מנעימות את זמני בשירה, האווירה מצוינת, קיימת כמובן התרגשות (גמר גביע ושידור ראשון של כולנו) אבל נראה כי הבנות לוקחות אותה למקום טוב, בכל זאת, את ההישג הגדול כבר אי אפשר לקחת מהן, בתוך 5 שנים ממועדון שלא היה קיים אנו על הבמה המרכזית של כדורסל הנערות בארץ וכל זאת בסבלנות רבה, בעבודה קשה, בסטייל משלנו ועם המון אנשים שתומכים ומפרגנים.
15:40 - לאחר עצירה קטנה בדרך אנחנו מגיעים למטרווסט, הבנות נכנסות לחדר ההלבשה.
16:05 – עלייה לפרקט לאימון קליעות.
16:22 – כניסה לחדר ההלבשה, חזרה קצרה על הדגשים לקראת המשחק: הרצון ליהנות מהמעמד, הקפדה על הדרך והתעסקות בדברים שיש לנו השפעה עליהם. כמה מילות הטרפה. שמים ידיים והחוצה.
16:27 – חימום. ההתרגשות בשיאה, אני מוצא את עצמי משוטט על הפרקט רוצה כבר שיתחיל המשחק, אט אט עושים דרכם לאולם מאות האוהדים שעשו את הדרך הארוכה מהעמק בשביל לחוות איתנו את ההתרגשות, לעודד ולראות אותנו משחקים כדורסל. היציע מולי נצבע כחול, איזו גאווה!!!
16:55 – הצגת שחקניות. הבנות בלחץ. המחשבה היחידה שמרגיעה אותי היא העובדה שאני יודע כי עוד 5 דקות המשחק יחל, ההתרגשות תחלוף והכיף האמיתי יתחיל.
17:00 – ג'אמפ-בול. עכשיו הכול שקט יותר.
17:35 – מחצית. 48:38 לנו, נתנו מחצית ראשונה טובה, 48 נקודות במחצית אחת במטרווסט האיום שממנו מעט חששתי... 48 נקודות שמתוכם שלשה אחת בלבד וללא יותר מדי סלים מבחוץ, 48 נקודות שרובן נקלעו כתוצאה מהגנה אישית טובה ואגרסיבית, משחק התקפה מהיר וקבלת החלטות טובה. סה"כ יש לא מעט נקודות חיוביות אנו עושים מעט התאמות ושינויים ויוצאים לחצי השני.
18:40 – הגביע שלנו.
המחשבות מתערבלות, כל ספורטאי או מאמן אשר עוסק בספורט תחרותי חווה את הרגשת הניצחון בעיניי רוחו עשרות פעמים. יכול להיות שזה רק אני, אבל אתמול לקחתי את הגביע הראשון שלי ואני חייב להודות שזה לא נתפס, אחרי 5 שנים של עבודה מטורפת, אלפי אימונים אישיים וקבוצתיים, עשרות ניצחונות והפסדים, הצלחות וכישלונות, שיחות, משברים, קשיים, הרגע שייחלנו לו הגיע!! הוא הגיע ואני לא כל כך מבין איך לעכל אותו, דבר אחד אני יודע, אין דבר שהייתי שותף לו בחיי, שאני גאה בו יותר מהיותי מאמן קבוצת הנערות של "ערן אבטחה" עמק יזרעאל. לראות את השמחה הספונטאנית, הטהורה הזאת שהגיעה אחרי שנים של דבקות בלתי נגמרת במטרה, כל כך הרבה ויתורים, כל כך הרבה השקעה, אין דבר שיכול לחמם יותר את הלב.
19:45 – רח' אחוזה, רעננה. הבנות השתגעו, הן עוצרות עוברי אורח, שואלות אותם שאלות מוזרות ושרות בקולי קולות – "הגביע הוא שלנו", טירוף...
19:55 – מצאנו את הגלידריה!!!

העמק הוא חלום!!! ידעתם?!