למרות הסיום החמוץ של נבחרת העתודה בהפסד על המקום התשיעי מול נבחרת איטליה, השחקנים של שמיר יכולים לטפוח לעצמם על השכם. מדובר בהישג מרשים, לא פחות מזה של הנבחרת הקודמת של שרון דרוקר בשנה שעברה. הסיבות לכך הינם שתיים עיקריות. הראשונה, הנבחרת הנוכחית פחות טובה, לדעתי, מאשר הנבחרת שקדמה לה. היא איבדה את שחקנים בעלי יכולת קליעה לשלוש, דוגמת מנקו וקולשוב. מלבד אור לאומי ונאור שרון לא היו לנבחרת שחקנים יוצרים. היא סובלת מחוסר יכולת של השחקנים הגבוהים שלה לייצר נקודות בעצמם, אלא להסתמך על משחק קבוצתי. הסיבה השנייה הינה כמות הקבוצות אשר ירדו לדרג השני. ולמרות הכל, הנבחרת של דן שמיר (וכאן המקום לשבח שוב את שמיר על הצלחה מעבר למצופה עם השחקנים שלו, והוא צריך לקבל קרדיט ענק על העבודה שלו) הצליחה לצלוח לשלב השני של האליפות מהמקום השני בבית, ולמעשה הפסידה רק לארבע נבחרות שבאמת היו טובות ממנה (אף שאני מאמין שאפשר היה לנצח את בלגיה). מדובר בהישג לא מובטל, ואפשר רק לקוות כאשר יבואו בשנה שנתיים הבאות לנבחרת שחקני נבחרת הנוער, יהיה אפשר לחשוב על הקפיצה קדימה ביכולת ההצלחה של נבחרות העתודה.

ואחריי שמסיימים את התשבוחות, כאן המקום לדבר על הבעיה הכי קשה של הנבחרת. נבחרות צעירות הם המראה של שחקנים עתידיים לנבחרת הבוגרת. לצערי, כרגע אני לא רואה שחקנים שיכולים להשתלב בבוגרת בשנים הקרובות. בשנה שעברה כתבתי על השחקנים שלדעתי יכולים לצאת להיות שחקנים מהעתודה של דרוקר. מהנבחרת של שמיר אני מסמן את נאור שרון, אור לאומי, רומן סורקין, עידן זלמנסון ואיתי שגב. נדרש מהשחקנים האלו עבודה מאוד קשה ביכולת האישית, על מנת להגיע לרמות שאנחנו מצפים מהם. אבל לא פחות מזה, הם צריכים לחשוב על כמות הדקות שהם יקבלו על מנת להתפתח. כבר כתבתי בעבר שאחת הסיבות להצלחה של העתודה בשנים האחרונות הינה הגידול בכמות הדקות של אותם שחקנים. נאור שרון ירד ללאומית ועשה חייל במדי אליצור יבנה. שמו נקשר השנה לבני הרצליה, והשאלה היא, האם המעמד אשר מצפה לו שם לא יפגע בו. זלמנסון חתם בראשון לציון, שם צפוי לקבל יותר דקות מאשר בשנה הנוכחית. סורקין חוזר לאורגון, בציפייה לקבל תפקיד משמעותי יותר ברוטציה. בנוגע ללאומי ושגב, שניהם שייכים למכבי תל אביב. יתכן שמכבי תרצה להשאיר לפחות אחד מהם, במסגרת כל אותם חוקים שמחייבים אותה להשאיר שחקנים בגיל מסויים בקבוצה. שגב ולאומי חייבים לחשוב על העתיד שלהם. אם ירצו, ילכו קצת ברגל (או ברכב, לא מכיר את המרחק) מהדר יוסף לדרייב אין, שם יחכה להם מאמן האדומים, אשר היה באותה סיטואציה. שישאלו אותו מה הוא עשה. חומר למחשבה.

ובהמשך לשבוע שעבר. הקבוצות באירופה ממשיכות להביא שחקנים בכסף ענק. רק השבוע התבשרנו על חתימתו של סראטוס פרפרוגלו וסמרדו סמואלס בברצלונה. לריאל מדריד הגיע ג'פרי טיילור, אשר כבר סיכם עם מכבי תל אביב. פטריק יאנג ודי ג'יי סטרוברי (מגיבורי האליפות ההיסטורית של קארשיאקה בטורקיה) באולימפיאקוס. וזה עוד לפניי כל ההחתמות בפרנבחצ'ה, מילאנו ואנדולו אפס. ושוב, למי שחושב שההחתמות של מכבי תל אביב מבטיחות שנראה כאן קבוצה שדורסת את אירופה, ומגיעה בקלות לפיינל פור, שיחשוב שוב.

ולסיום. עוד מקודם לדבר על הקבוצות בליגת העל ובליגה הלאומית. רק עכשיו רוב הקבוצות סגרו את הסגלים הישראלים שלהם, ומעט קבוצות החתימו שחקנים זרים. אני יכול להגיד שאני מאוד אוהב את מה שקורה בראשון לציון, תחת המאמן שרון דרוקר. הסגל הישראלי יותר טוב מזה שהיה בעונה שעברה. ההגעה של בן שימול משפרת את הקו האחורי, בוודאי כשמי שעוזב זה עמית בן דוד המבוגר. עידן זלמנסון לא פחות טוב מאיגור נסטרנקו, וההגעה של גולן גוט ביחד עם ההישארות של טוני יאנגר מגדילה את האופציות מהספסל. תוסיפו לכך את ניצן חנוכי ושון דאוסן, ותקבלו סגל ישראלי לא רע בכלל. אני זהיר בהערכות שלי, אבל הצלחה עם הזרים, ויתכן שראשון לציון תהיה אחת מההפתעות של העונה הבאה. נקודה נוספת לזכות הקבוצה זאת ההשתתפות במפעל האירופאי החדש באירופה.