אקורד הסיום לאליפויות אירופה השונות
אחרי שהסתיימו אליפויות אירופה לנבחרות הצעירות (דרג ב' בנים) הגיע הזמן לסכם את התוצאות. כמו בכל שנה בערך בזמן הזה, תחילת אוגוסט, מגיעים כל אלה שהכדורסל יקר להם ובוחנים בקפידה את תוצאות הביצועים של הנבחרות הצעירות. אם הצליחו- יפרגנו. אם כשלו- ישחטו. כך בנוי הכדורסל שלנו, כך בנוי הספורט שלנו ולמען האמת כך גם בנויה המדינה שלנו. בתור איש כדורסל ופרשן של האתר בשנים הקודמות, חיפשתי ומצאתי לפני כתיבת טור זה מס' טורים ישנים שלי שכתבתי לאתר בנושא הנבחרות הצעירות. לפני שנתיים ושלוש שנים כתבתי ספציפית על נבחרת הנוער- על הדרך שצריכה להיות, על המטרות וכיו"ב. הפעם החלטתי לבחון את ההישגים דווקא מההיבט המנטלי, היבט מרכזי בספורט בפרט ובחיים בכלל.

מנטליות, קוניק והאיגוד
קראתי את הטור של רן קוניק לפני כשבועיים בנושא המנטלי (גילוי נאות: רן חבר קרוב שלי ועובד איתי), כמו גם את תגובת האיגוד (גילוי נאות: אני חבר בפורום מקצועי שהקים האיגוד לפני שנה). אני שמח שהאיגוד צירף מאמן מנטלי לנבחרת הנוער, אדם שמתמחה בתחום וליווה את הנבחרת לאורך ההכנה ובאליפות עצמה. העובדה שהנבחרת כשלה במשימה לא צריכה להוריד מהעובדה שצורף מאמן מנטלי צמוד. אני לא זוכר מתי, אם בכלל, קרה דבר כזה. מצד שני, לא קראתי בתגובת האיגוד שהצמידו מאמן מנטלי לנבחרות הקדטים והעתודה, כמו גם לנבחרות הבנות השונות. קוניק צודק שהחלק המנטלי עדיין לא מטופל ברמה הראויה, זה ברור לכולם, וכל זאת מבלי לדעת אם בכלל בנבחרות האירופיות יש כזו דמות וישנה התייחסות ספציפית לתחום הזה (אולי הם לא צריכים את זה- אנחנו חייבים את זה).

ההבדל בין עובדה לפרשנות
אחד הדברים המרכזיים שלמדתי מקוניק בשנים האחרונות היה להבדיל בין עובדה לפרשנות. אני ממליץ לכולם ללמוד את זה, כי זה משפר את איכות החיים. עובדה זה דבר שאי אפשר להתווכח עליו. לדוגמה, שהנבחרות הצעירות שלנו לא העפילו הקיץ לדרג א'. פרשנות היא סיפור שכל אחד בוחר לספר לעצמו ביחס לעובדה. הסיפור מתבסס על אמונות, הרגלי עבר והתנסויות קודמות ונוצר מהן. לדוגמה, אחד יגיד שהנבחרות הצעירות כשלו, שני יגיד שזו הזדמנות, שלישי יגיד שהן דווקא הצליחו כי חומר השחקנים מלכתחילה לא היה מספיק טוב. כל אחד יכול לבחור איזו פרשנות לתת לעובדה- רצוי לבחור פרשנות שתשרת אותך באופן חיובי ולא שלילי. זה נכון לגבי כל דבר בחיים.


נאור שרון

עובדות
ראשית אתייחס לעובדות, אבל ההתייחסות תהיה הפעם בעיקר מההיבט המנטלי. שנים שכתבתי על אחוזי קליעה, מאבק הריבאונד, יחס קבלת ההחלטות וכיו"ב. מה השתנה? שכל אלה מושפעים מהיכולת המנטלית שלנו. ישנם ארבעה גורמים עיקריים להצלחת השחקן- כישרון, יכולת טכנית, יכולת גופנית ויכולת מנטלית. קיימתי הרבה שיחות עם מאמנים, שחקנים ומנהלים, וכולם מסכימים, פחות או יותר, שהיכולת המנטלית שווה לפחות 30 אחוזים מההצלחה, כשחלק מהאנשים גם הגיע ל-50 ו-60 אחוזים. אני חושב שהיכולת המנטלית שווה לפחות 50 אחוזים מההצלחה של השחקן. לכן הפעם העובדות יתייחסו לצד המנטלי, בהסתכלות על מס' נתונים מעניינים שבחרתי (מהאתר של פיב"א):

קדטים (נפלנו בחצי הגמר, סיימנו במקום הרביעי):
- אף נבחרת מהבית המוקדם או מבית רבע הגמר שהייתה איתנו לא העפילה לדרג א'.
- עלינו לבית רבע הגמר כשגררנו איתנו הפסד במשחק צמוד.
- סיימנו עם ארבעה ניצחונות וארבעה הפסדים.
- בכל הניצחונות לא פיגרנו אפילו פעם אחת במהלך המשחק, גם במשחק הצמוד מול בלגיה על העלייה לרבע הגמר.
- כל ההפסדים היו במשחקים צמודים.
- בכל ההפסדים הובלנו בדקות האחרונות.
- בכל ההפסדים מהרגע שנכנסנו לפיגור בדקות האחרונות של הרבע הרביעי לא חזרנו להוביל.
- הפסדנו את המשחק שהתקיים אחרי משחק ההפסד שמנע את ההעפלה (למעשה אחרי ההדחה).
- קלענו ב-61 אחוזים מקו העונשין.

נוער (נפלנו בבית רבע הגמר, סיימנו במקום השביעי):
- אף נבחרת מהבית המוקדם או מבית רבע הגמר שהייתה איתנו לא העפילה לדרג א'.
- עלינו לבית רבע הגמר כשגררנו איתנו הפסד במשחק צמוד.
- סיימנו עם חמישה ניצחונות (כולם בהפרש דו ספרתי) ושלושה הפסדים.
- בכל הניצחונות לא פיגרנו פעם אחת מתחילת הרבע השני.
- שני הפסדים היו בהפרש דו ספרתי בהם לא הובלנו בכלל ברבע הרביעי, משחק אחד הפסדנו בהארכה.
- בהפסד לשבדיה ברגע שפיגרנו בהארכה בפעם הראשונה לא חזרנו להוביל.
- קלענו נגד שבדיה 14 נק' ב-15 הדקות האחרונות של המשחק (לעומת 29 של היריבה), ואז איבדנו את המקום הראשון בבית המוקדם וגררנו הפסד לבית רבע הגמר.
- בהפסד למונטנגרו קלענו 17 נק' ברבע האחרון, כולן בחמש הדקות הראשונות. היריבה רצה 19-0 בחמש הדקות האחרונות, מרגע שהורדנו לפיגור נקודה, ואז גם איבדנו את ההעפלה לחצי הגמר.
- בהפסד להונגריה היריבה רצה באמצע הרבע הרביעי 17-1, מהרגע שהורדנו לפיגור שלוש.
- הפסדנו את המשחק שהתקיים אחרי משחק ההפסד שמנע את ההעפלה (למעשה אחרי ההדחה).
- קלענו ב-61 אחוזים מקו העונשין.

עתודה (נפלנו בבית המוקדם, סיימנו במקום ה-11):
- אף נבחרת מהבית המוקדם או מהבית שהיה מצטלב איתנו ברבע הגמר לא העפילה לדרג א'.
- סיימנו עם ארבעה ניצחונות וארבעה הפסדים.
- ניצחנו שני משחקים צמודים, הפסדנו שלושה (כולל ההפסד לבוסניה שמנע העפלה לבית רבע הגמר).
- הפסדנו את המשחק שהתקיים אחרי משחק ההפסד שמנע את ההעפלה (למעשה אחרי ההדחה).
- קלענו ב-63 אחוזים מקו העונשין.


אור סולומון

פרשנויות
ישנם מס' נתונים משותפים לנבחרות ואלה נתונים שמצריכים טיפול והשקעה כדי להציג שיפור בעתיד. מהנתונים שכתבתי עולה תמונה מנטלית שלילית, אחרים יכולים להביא נתונים אחרים ולהוציא מהם תמונה שונה לחלוטין. לגבי הנתונים שהצגתי אפשר לבחור בכל סוג פרשנות שרוצים, אפשר גם להחליט שצריך להתייחס לכל נבחרת לגופה ולא לכולן כמכלול.

מה אומרת העובדה שכל הנבחרות קלעו סביב ה-60 אחוזים מהעונשין? אחד יפרש זאת כבעיה טכנית בקליעה, אני מפרש זאת כבעיה מנטלית, במיוחד במשחקים בהם הפסדנו על חודה של נקודה.

מה אומרת העובדה שכל הנבחרות הובילו ברבע הרביעי אך ברגע שנקלעו לפיגור לא חזרו להוביל והפסידו את המשחק? הנוער והקדטים איבדו במשחקים האלה את המקום הראשון בבית המוקדם וכתוצאה מכך גררו עימם הפסד לבית רבע הגמר. אחד יפרש זאת כבעיה גופנית של כושר ויכולת, אני מפרש זאת כבעיה מנטלית, שבירה שמנעה מאיתנו את האפשרות לקחת חזרה את ההובלה ולנצח במשחק החשוב.

מה אומרת העובדה שכל הנבחרות הפסידו במשחק שאחרי משחק ההפסד שמנע את ההעפלה בוודאות (כל נבחרת בשלב אחר)? אחד יפרש זאת שוב כבעיה גופנית, אני מפרש זאת כבעיה מנטלית, חוסר היכולת שלנו להתגבר במהירות על המכה שספגנו ולהמשיך קדימה. יכול להיות שחלק חושבים שהמשחקים האלה היו חסרי חשיבות ולכן לא משנה שהפסדנו בהם, בעיניי יש חשיבות גדולה דווקא למשחק שכזה. עניין של פרשנות.

מה אומרת העובדה שסיימנו את שלוש האליפויות עם מאזן של 13 ניצחונות ורק 3 מהם צמודים, לעומת 11 הפסדים מהם 8 צמודים? אחד יפרש זאת כבעיה של כישרון טבעי שאין לנו, אולי בתוספת של בעיה טכנית וגופנית. אני מפרש זאת כבעיה מנטלית, כי אני מניח שכל הנבחרות התאמנו טכנית על מצבים של שניות מכריעות בפיגור, בשוויון או ביתרון, אבל בכל זאת המאזן שלנו במשחקים הצמודים גרוע.

ומה אומרת העובדה שאף קבוצה שהייתה איתנו בבית המוקדם או בבית רבע הגמר לא העפילה לדרג א'? אחד יפרש זאת כחיסרון מראש שפגע בנו (אם היינו משובצים בבתים האחרים והיינו מעפילים לבית רבע הגמר או לחצי הגמר אז היינו פוגשים נבחרות פחות טובות והיינו יכולים לעבור אותן), אני מפרש זאת בכך שלא הצלחנו להעפיל אפילו שלא פגשנו את הנבחרות החזקות ביותר בדרג ב'.


בר טימור

המלצה
ההמלצה העיקרית היא כמובן אימון מנטלי. זהו תהליך מורכב שמצריך, כמו בכל תחום, לימוד ע"י אנשים המתמחים בו. לא ניקח מאמן יכולת גופנית שיאמן טכניקה, ולא ניקח מאמן מנטלי שיאמן יכולת גופנית. צריך מאמן מנטלי צמוד לכל נבחרת, שילווה אותה מתחילת ההכנות, דרך טורנירי ההכנה ועד האליפות כולל. אני יודע שזה מצריך השקעה כספית, אני יודע שזה מצריך אולי גם שינוי בגישה הישנה ובהרגלים הקודמים. אני מאמין שזו הדרך להגיע מוכן ככל האפשר לאליפויות האלה, ואם לא עשינו זאת אז לא עשינו את המקסימום. כמו שלא נצא לאליפות ללא מאמן יכולת גופנית, כך יש להחליט שמעכשיו לא יוצאים לאליפות ללא מאמן מנטלי.

שלא תבינו לא נכון, זה לא מבטיח הישגים! נבחרת הנוער יצאה עם מאמן מנטלי וכשלה במשימתה, אבל לפחות אנחנו יודעים שנתנו להם את כל הכלים המקצועיים ומכאן והלאה זה תלוי בעשרה ימים מרתקים אי שם באירופה. אפשר להתווכח על המאמנים שמינו, על העוזרים שלהם, על מאמן הכושר, על הרופאים, על מנהלי הנבחרות ועל ראשי המשלחות. אפשר גם להתווכח אם מאמן הנבחרת צריך להיות מאמן באקדמיה, על עיתוי תחילת ההכנה לאליפות אירופה ועל צוות השחקנים שנבחר. קשה להתווכח על החשיבות של מאמן מנטלי צמוד.

חשוב לציין שמאמן מנטלי לא אמור לגרוע מעבודת המאמן. זה לא אומר שהמאמן לא מבין במנטליות ובשחקנים, אבל הוא לא איש מקצוע המתמחה בכך, ולפעמים, המאמן הוא גם חלק מהבעיה. השחקנים צריכים כלים מקצועיים להתמודדות עם המשימה- ריכוז, ביטחון עצמי, חשיבה חיובית, התמודדות עם לחץ, התמודדות עם הפסד, התמודדות עם ניצחון, התמודדות עם לחץ פיזי, התמודדות עם המאמן, אמונה בעצמם, ואפשר להכניס כאן עוד הרבה מושגים שלמעשה קובעים את הצלחת השחקן והנבחרת. וכן, גם הצוות המקצועי זקוק להכוונה מנטלית, שמומחה מהצד יראה מה הם עושים ויידע לכוון אותם לפעול נכון, להעיר ולהאיר את עיניהם. מניסיון אישי אני יוכל להגיע להם שזה עוזר מאוד- זה בטח לא יכול לפגוע!

אם התחום הזה כ"כ חשוב ומשמעותי אז הגיע הזמן לתת לו את המקום הראוי. אני לא אומר שזה קל, והלוואי שבכל מקום אפשר היה להכניס את הפונקציה הזו. אבל בנבחרות ישראל, ספינות הדגל של הכדורסל, חייבים לתת את כל הכלים המקצועיים למען ההצלחה. להבדיל מחלק מהאנשים אני לא חושב שתפקידה של הנבחרת לעשות שחקנים, בשביל זה יש את האגודות ואת האקדמיה. תפקידה הוא לאסוף את השחקנים הטובים ביותר, לייצג את ישראל במשימות השונות ולהצליח בהן. הרצון של כולנו הוא לראות את הנבחרות מצליחות. והדרך להצלחה, כמו כל דבר בחיים, היא מנטלית.