מאיר אריאל כבר מת לא מעט זמן, אבל אילו היה צריך להדביק איזו שורה משיר לתיאור מצב זמני של ברק נתניה העונה בהשוואה לעונה שעברה, אולי הוא היה הולך על "זהו שיר בלי שם המתאר את האאוטיות המיידית של איניות כפייתית."

כי נתניה הייתה IN בעונה שעברה. עם ניצחון אחד על מכבי ת"א ושלושה על הפועל ירושלים, עם אגדות על אולם מכושף וטריו זרים שחובר לו יחדיו ע"י רב מג נמוך ונטול קליעה, עם פיינל פור וחצי גמר גביע בעונת עלייה-ואפילו וילי סימס היה על הקווים. כן, היה שם שמח. אבל כבר נאמר במקורותינו "וישמן ישורון ויבעט", ואמנם האולם בישורון התרחב, הטריו הלך (ושליש ממנו חזר בינתיים), אירופה באה והקבוצה נתרחקה לה מהצמרת כתתרחק קוקיה מגוזליה. וזאת למה?

ככלות הקולות והתמונות של העונה המופלאה הקודמת, היה ברור שפינוק, קילינגסוורת' ו-וושהאם ימצאו בית אחר ומתגמל יותר. היה זמן להתכונן לזה, היה זמן למצוא תחליפים. תחליף אחד שמצאו היה זר ומוזר מלכתחילה, רון הווארד. הבחור שמעולם לא שיחק מחוץ לארה"ב הובא על תקן סווינגמן אתלטי, אבל כשהגיע התברר שלא סווינגמן ולא אתלטי. עוד גארד שלא ממש מסוגל להוביל כדור, ולא בטוח שממש מסוגל לעשות דברים אחרים. מהרגע הראשון שהבמאי נחת בנמל על שם ראש ממשלתנו הראשון היה ברור שמדובר בנפילה, תחושה שהתעצמה בכל פעם שהאיש נגע בכדור במשחקי אימון, שלא לומר במשחקים של אמת. הווארד נעטף בלחשושים, לאף אחד לא הייתה ממש סבלנות אליו, וכשבנתניה הבינו שאין בינתיים שחקן ברמה גבוהה שעומד בתור ומחכה להיכנס לרוסטר שלהם, החזירו את הבן האובד טוני יאנגר. אין הרבה שחקנים כמו יאנגר, זר שנחשב לשחקן בית לכל דבר ומשאיר בכל רגע על הפרקט את כל מה שיש לו. אממה, כשרון זה לא הצד החזק של הטוני הצעיר יותר. יאנגר יכול להיות טוב כישראלי (ועל האזרחות הישראלית שהוא אולי יקבל מדברים כבר יותר מדי זמן) או כזר חמישי-שישי ברוטציה, אבל לבנות עליו כזר מרכזי זו בעיה.

ואם בזרים בעייתיים עסקינן, מה יאמרו אזובי ישראל? אריק אלפסי בנה רוטציה ישראלית תמוהה למדי, עם אורי יצחקי שהתגלה כפצוע כרוני, עם מוטי מוסקוביץ' שלא קיבל את הצ'אנס ושוחרר, ובסופו של דבר עם שחקן לאומית כמו אוריה גור שמקבל בלית ברירה תפקיד מרכזי ברוטציה. לנתניה בעידן החוק הרוסי יש כעת חמישה ישראלים כשירים לשחק, בתוכם גור הלא טוב מספיק ואלירן גואטה הוותיק מאוד. ערן אסנטי, למרבה הצער, לא מצליח לפרוץ עם הדרייב המיוחד שלו בינתיים ורואה הרבה ספסל, מה שמשאיר הרבה עול ישראלי על כתפי שמוליק ברנר, שסובל מהכישרון המופחת של חבריו לקבוצה. ברנר הוא רכז סופר קבוצתי שפורח ליד שחקנים שאפשר ליצור להם, בנתניה כרגע יש פחות מדי כאלה וזה משתקף במשחק של השחקן הכי חכם בליגה.

וכך מצאה את עצמה נתניה מפסידה פה (לחיפה בבית) במפגן לוזריות אחד, ושם (באשדוד ובליאז') במפגני לוזריות אחרים, כשהיא סופגת השפלות מזדמנות ממכבי ת"א מחד ומגליל/גלבוע מאידך, כאשר במשחקי ההשפלה הקבוצה נראתה כמו חבורת אנשים מקרית שנאספה על פרקט וקיבלה כדור וגופיות תואמות. אריק אלפסי דיבר על שיחה קשה עם השחקנים שעזרה לקרוע את טורק טלקום ביורוצ'לנג', הקבוצה החזירה את טוני וושהאם הביתה והמשחק האחרון מול אשקלון היה אמור לסמן את המגמה הבאה: מנסים לצאת מהתחתית, או שוקעים ומתבוססים בה. היה רע לתפארת, המשחק הזה מול אשקלון. אחוזים של גבינה רזה ואיבודי כדור מביכים, אבל היה שם ניצחון באזר ותחושה שאולי עוד יהיה בסדר. אם וושהאם יתחבר מחדש לקבוצה, אם אסנטי יצליח לתת המשך עונה טוב יותר, אם השחקנים שעושים את העבודה-בנקס וטרוויס-ימשיכו לעשות אותה, אולי נוכיח למאיר אריאל שאפשר גם אחרת.