אלברט איינשטיין הגדיר את המונח "חוסר שפיות" בכך שאדם עושה פעם אחר פעם את אותם הדברים בדיוק, אך בכל פעם מחדש הוא מצפה לתוצאה שונה.

אז כמו רבים מאיתנו, אולי שפויים אבל עם שריטות כאלו ואחרות, גם שחקני נבחרות העתודה והנוער של ישראל בכדורסל עשו בחודשים האחרונים את מה שעשו בשנים הקודמות הנבחרות שקדמו להן:
התאמנו במשך מספר חודשים בצורה אינטנסיבית לקראת אליפות אירופה דרג ב', קיימו מחנות אימון סגורים, יצאו לטורנירי הכנה באירופה, הוצמד להם מאמן כושר, מעסה, כתבות נכתבו בעיתונות ובאתרי האינטרנט, המאמנים בחרו את מיטב השחקנים בגילאים אלו (לפי מיטב הבנתם המקצועית) וכו' ועדיין, למרות הציפיות לתוצאות שונות, שוב הגענו לאותו המקום ולאותה התוצאה, כישלון והישארות בדרג ב' של אירופה.

גם ההסברים של הצוות המקצועי וראשי הענף נשארו, הפלא ופלא, אותם הסברים: "חוסר ניסיון", "בעיה מנטלית ברגעים המכריעים", "ילדי מחשב מפונקים ששייכים לדור אחר".
האמת ? אפשר היה לספק עוד המון הסברים נוספים. עבורנו הישראלים, אין כיף גדול מזה .

אז למה באמת זה קורה לנו?
ברשותכם, אבחר לענות על סוגיה זו דווקא בהצגת מספר שאלות:

1. במשלחות היו בנוסף לשני מאמנים גם פיזיותרפיסט, מאמן כושר ונציגי האיגוד. האם היה במשלחות גם מאמן/קואוצ'ר מנטלי או פסיכולוג ספורט?
2. האם למישהו מאנשי המשלחת יש ניסיון בעבודה מקצועית/השכלה בתחום האימון המנטלי?
3. האם מישהו מהשחקנים קיבל תדרוך /עזרה מנטלית אישית לפני הנסיעה?
4. האם המאמנים קיבלו עזרה/קווים מנחים כלשהם ממאמן מנטלי/פסיכולוג?
5. האם הצוות ונותני ההסברים ידעו או סברו לפני הנסיעה כי "יש בעיה מנטאלית"?
6. אם ידעו זאת, כיצד חשבו לפתור או להתמודד עם הבעיה הזו לפני הטורניר ובמהלכו?

אפשר להמשיך ולשאול עוד שאלות בסגנון הזה אבל הנקודה ברורה- יש בעיה מנטלית אבל אף אחד לא עושה דבר, או יותר נכון: אף אחד לא עושה דבר ששונה ממה שנעשה עד כה ונכשל.
את הפונקציה הכי חשובה שהייתה צריכה לצאת עם השחקנים השאירו בבית. מדוע? אני יכול רק לנחש את הסיבה, אגב, "אין כסף" זאת בטח לא סיבה אמיתית ורצינית.

הסיבה האמיתית לדעתי היא שהרבה מאוד פעמים המאמן המנטלי/קואוצ'ר/פסיכולוג "מפריע" כביכול למאמנים, נכנס להרגשתם לעבודה שלהם. הם מרגישים "מאוימים".

הכבוד הישראלי, האגו, כמו בהרבה תחומים, דופק אותנו גם בספורט.
"אני צריך קואוצ'ר/פסיכולוג פה?"
"אני יודע יפה מאוד איך להטריף את השחקנים ולהחדיר בהם ביטחון."
"מה הוא מבין בכדורסל הקואוצ'ר/פסיכולוג הזה? חבל על הכסף להוציא אותו."

את המשפטים הללו רובנו מכירים, אלה "משפטי האגו הישראלי" הכה מוכרים, משפטים החוזרים על עצמם פעם אחר פעם, ולא רק בכדורסל אלא בכל ענפי הספורט הייצוגיים שלנו.
אילו המאמנים ואנשי הנהלת האיגוד , שרוצים בהצלחה לא פחות מהשחקנים, היו מבינים שזו לא בושה שמאמנים וצוות מקצועי ייעזר באנשים שזו התמחותם וניסיונם, כולנו היינו מרוויחים.
וגם אם לא, לפחות היינו שפויים.

גילוי נאות:
את ראשי הענף וראשי הצוות המקצועי אני מכיר שנים והם ידידיי. הביקורת אותה אני כותב איננה אישית כמובן אלא באה מתוך ראייה סובייקטיבית שלי ומתוך כוונה שייקחו ממנה את הטוב עבור ההמשך. בנוסף, אני משמש כמאמן אישי-מנטלי מזה 15 שנה , ורבים משחקניי היו ועדיין שחקני הנבחרות הללו.