אלו היו חודשיים של סדרות מעלפות, לא משנה באיזה ערוץ או מגרש נחתת. הפועל ירושלים מול הפועל תל אביב, קריית אתא מול גליל/גלבוע, גמר הפלייאוף לנשים, גמר הפלייאוף בנוער, ואני בכלל לא מדבר על הסדרות ביוון ובNBA, עוד לפני הפינאלה של השבועות הקרובים. כולם מתמוגגים ומקווים לעוד סדרות כאלו. כולם, למעט בעלי הקבוצות בליגת העל, קרי מנהלת הליגה.

עוד נחזור אל פתיחת הטור. ביום רביעי האחרון, בעודי מנסה להתאושש מהמשחק החמישי בארינה אצל חבריי נעמה וחיים פרינס, הגרים צמוד לאולם, הצלחתי בשתי ידיים להזמין דרך המחשב שלי זוג כרטיסים לפיינל פור, לסמס למשפחה לקנות גם לעצמם, כאשר בגרוני חצי בקבוק גולדסטאר לחיי הטורניר הבא עלינו לטובה, רק בשביל להיזכר שכל כרטיס, העולה באזור ה150 שקלים, הוא רק למשחק אחד. אוהדים אשר ירצו לראות את קבוצתם גם במשחקים הבאים, ימצאו עצמם משלמים את אותם סכומים. אולי אפילו יותר. אז חשבתי לעצמי. כל כרטיס כזה, נניח עולה באזור ה150 שקלים (חלק מהכרטיסים עולים הרבה יותר, ובאתר לאן רשום שמחירי הכרטיסים נעים בין 155 ל205 ש"ח). נניח שהמנהלת תמכור באזור העשרים אלף כרטיסים, לא כולל הזמנות וכו', היא תכניס מינימום של שלושה מיליון שקלים (היא תרוויח הרבה יותר) לפני זכויות השידור, הספונסרים, תאי הצפייה וכו. המון כסף זורם כאן.

את הביקורת שלי על המהלך הזה (וגם את הביקורת על כמות הכסף שאני מוציא והוצאתי בעבר על אירועים כאלו) אני מחלק לשני חלקים. החלק הראשון הוא על המחיר. משפחה ממוצעת של אוהדי כל קבוצה יכולה להוציא על ערב אחד באזור של 500 שקלים. אם יתמזל מזלה ותגיע הקבוצה שלהם לגמר, הסכום יכול להיות כפול. ספורט, כמו כל הצגה והופעה, בוודאי אם היא ממומנת בחלקה מכספי ציבורי (ווינר זה כסף ציבורי) צריך להיות נגיש לכולם. מדובר באירוע להמונים, ולתפיסתי ככה הוא צריך להיות. יש המון אוהדים שאני מכיר שקונים את הכרטיסים (חלקם לא), והמחירים האלו פשוט כבדים עליהם. לשלם לשני ערבי כדורסל באזור של אלף שקל זה כמו לקנות מנוי לעונה שלמה אצל לא מעט קבוצות. קצת צניעות לא הייתה מזיקה לאף אחד. בימים בהם דנים בהצלחת המחאה החברתית, רבים על מתווה הגז, צולבים את משפחת נתניהו מצד אחד ואת שמעון פרס מצד שני בדוחות מבקר המדינה על בזבזנות, לכאורה (על פי דו"ח מבקר המדינה. וגם זאת לא ביקורת פוליטית מצדי אלא הצגת עובדות), קצת צניעות לא הייתה הורגת אף אחת.

אגב, הביקורת גם חייבת להיות מופנית אל עבר אוהדי הכדורסל בארץ, שמעולם לא ארגנו מחאה אמיתית (זאת לא קריאה למחאה שכזאת), למרות שאני שומע כל פעם את הביקורת על המחירים הגבוהים (כן. 150 שקל לערב של כדורסל אחד זה המון. בוודאי אם אתה רוצה להביא איתך ילדים או את בת הזוג שלך). החלק השני של הביקורת מופנה אל עבר בעלי הקבוצות וראשי מנהלת הליגה, בהמשך לתחילת הטור. המנהלת הוקמה משתי סיבות עיקריות: הכנסת כסף לקבוצות ויצירת תחרותיות בענף. אני לא יודע להגיד אם הקבוצות מקבלות יותר כסף משנים עברו. יתכן שכן, אף שתמיד ישנה קבוצה או שתיים שנלחמות כל עונה מחדש על תקציב המינימום. בסופו של יום, רוב הקבוצות לא מצליחות לגייס סכומים גדולים של כסף (למעט אלו שיש להם בעלים עתירי ממון), ולכאורה הוויתור על הליגות האירופאיות בגלל העומס הכלכלי. כמה קבוצות בליגה עוברות את ה15 מיליון ש"ח? כמה מגיעות לעשרים מיליון? כמה לעשר? פחות מחצי מהקבוצות לדעתי.

אז הקבוצות לא מצליחות לגייס סכומים גדולים באמת. אז אולי נוצרה כאן תחרות? אל תשלו את עצמכם. למעט חולון וגלבוע (שהתרסקו בינתיים), שלושת הקבוצות האחרונות אשר לקחו תארים בישראל הן קבוצות עם בעלים עשיר וגב כלכלי חזק בלי קשר למנהלת. הפועל ירושלים, מכבי תל אביב ומכבי חיפה. שתי האחרות, כאמור, התרסקו. וראשי הקבוצות, במקום להתאמץ באמת, לנסות ליצור רגולציה לצד הגיוס הכספי, ויתרו כאן על התחרותיות, בשביל שני משחקים בהם אולי הן יפתיעו את הגדולות ויזכו בתואר הנכסף. אבל גם אם תצלחנה, רובן לא מוכנות או יכולות לשחק באירופה, ומכבי תל אביב (ולעיתים גם הפועל ירושלים ביורוקאפ) משוריינת בערך עד סוף כל הדורות ביורוליג. אז איזו מן תחרויות יש כאן? האם יש באמת למשהו שקבוצות יכולות לשאוף? אז הן מחפשות דרך לגייס כסף בשביל להתקיים, דרך לקחת אליפות בלי להתאמץ, והנה אנחנו כאן.

כי אם באמת היו רוצים לשנות דברים היו קובעים שקבוצות מחויבות לשחק באולמות של למעלה מאלפיים צופים (כמו שחייבו את קריית גת לשחק באשקלון בגלל האולם שיש לה בעיר). כי אם היו באמת רוצים לשנות משהו אז היו מחוקקים תקרת שכר, כמו שיש בכל ענף ספורט בארה"ב (ותשימו לב מי הקבוצות בNBA שזוכות באליפויות. אין לזה קשר לתקרת שכר אלא לבנייה נכונה. אחרת, ניו יורק ניקס הייתה אלופה כמעט נצחית). אם היו רוצים לשנות משהו קבוצות היו נלחמות לפני שנים רבות על השריון של מכבי תל אביב ביורוליג, עוד כשאפשר היה להרוג את המפלצת שהייתה קטנה. אבל לא באמת רוצים לשנות דברים, אלא רק מחשבה שרירותית, ועוד כמה דברים שבדרך.

והסובלים הגדולים מזה, האוהדים שרואים בכל מקום סדרות ורוצים לראות את זה כאן, ונאלצים לשלם את הסכומים האלו, רק בשביל הסיכוי לאליפות היסטורית, ממנה שום בשורה גדולה לא תגיע לכדורסל הישראלי.