ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

נאור. מחזיק את ההגנה

הנבחרת בראי הנתונים
אורי סביר ,12/09/2006

יצאנו לחפש מה קרה לנבחרת ישראל בקמפיין הנוכחי ומצאנו כמה נתונים מפתיעים ומביכים כאחד: חוסר האיזון הבולט בהתקפה שעברה מהתבססות מוחלטת על גארדים בעבר לדומיננטיות של הגבוהים, ההגנה שמתרסקת בדקות המנוחה של נאור, ההתקפה שמתפקדת יותר טוב דווקא כשארנולד על הספסל, היעלמות הידיות הבלתי-מוסברת של שניים מטובי קלעי השלשות בעונה שעברה, בעיות הריכוז ועוד.

כבר לא קטנה וחכמה
מאז ומעולם נבחרות ישראל התבססו על הגארדים הנהדרים שלהן: מיקי ברקוביץ', בארי לייבוביץ', דורון ג'מצ'י, עודד קטש ועדי גורדון היו כל אחד בתקופתו האיש ממנו ציפו להוביל את הנבחרת, לכל הפחות בטור הנקודות. גם בנבחרת הזאת ציפו רבות מיותם הלפרין, אבל שכחו להסתכל בתעודת הזהות והרזומה שלו, שם היו מגלים שבגיל 22 יש לו רק שנה אחת של השתפשפות אמיתית.

באליפות אירופה 2001, לאחר פרישתו של תומר שטיינהאור הדומיננטי מהנבחרת, ישראל הייתה יותר מתמיד נבחרת של גארדים. הגבוהים שצורפו היו עדיין צעירים מאוד (שחר גורדון ויניב גרין), ומובילי הנבחרת היו מאיר טפירו ופפי תורג'מן. באותה אליפות, לא פחות מ68% מסך הנקודות של ישראל הגיעו מהקו האחורי שלה. בשתי האליפויות הבאות התעלו גרין ועידו קוז'יקרו, וסך הנקודות של הקו האחורי ירד ל48%, וגם אם ברור היה שמובילי הנבחרת הם טפירו ובורשטיין, לפחות היה איזון סביר ונורמלי בהתקפה.

אז נכון שהפעם שני האחרונים פצועים, אבל ספק אם אי פעם הייתה פה נבחרת כ"כ לא מאוזנת בהספקת הנקודות שלה כמו זאת. בקמפיין הנוכחי, רק 39% מסך נקודות הכחולים-לבנים הגיעו מידי הגארדים, שאם נגד בוסניה ומקדוניה עוד איכשהו סיפקו את הסחורה, נגד פורטוגל כבר ירדו ל27 נקודות בלבד ובסארייבו במוצ"ש התדרדרו עד 19 בלבד, סכום שבעבר היה נחשב נמוך עבור שחקן אחד בלבד כמיקי, ג'מצ'י או קטש.

מצב זה יוצר בעייתיות כפולה. לא רק שהגארדים לא תורמים את הנקודות שלהם, הם גם לא מצליחים לקחת על עצמם את הכדור האחרון ברגעי ההכרעה. תסתכלו על זה ככה, בוא ננסה להיזכר רגע בסלי הניצחון האחרונים של נבחרת ישראל: שלשה של גודס נגד סלובניה, ליי-אפ של קטש נגד מקדוניה ועוד ג'אמפר של בורשטיין, שוב נגד סלובניה. מאז ומעולם, במאני טיים הכדור הולך אל הנמוכים. ובקמפיין הזה? המשחק הצמוד היחידי בו ניצחה ישראל הושג בזכות שלשה של דרור חג'ג' נגד בוסניה. בסקופיה המשחק הלך לפח עם איבוד של עמית תמיר שהיסס, נגד פורטוגל אפשר היה לסגור את העסק אחרי חדירה מבולבלת של ארנולד (?!), שהמסירה שלו לא מצאה את כץ.

כדי שישראל תחזור לנצח, לא רק בקמפיין הזה, אלא גם בעתיד, חייב להיות יעד ברור לכדורים האחרונים. הכתובת המתבקשת היא כמובן יותם הלפרין, אבל משימה כזאת אי אפשר לחלק, הוא צריך לבוא ולקחת.

ההגנה של נאור
כל מי שראה משחק מהקמפיין הנוכחי לא יכול שלא היה להתרשם מידי התמנון של מתן נאור, שברגעים לא מעטים נראה כמו איזורית של איש אחד. השקענו טיפה ובדקנו מה קורה כשנאור על המגרש וכשהוא מחוצה לו. בסיבוב הראשון, כלומר שלושת המשחקים הראשונים, כשנאור היה על המגרש, הנבחרת הובילה ב20 נקודות, כלומר פלוס 20. כשנאור היה על הספסל, הנבחרת הייתה במינוס 23! התבוסה בבוסניה קצת טשטשה מן הסתם את הנתון המרשים הזה, אבל עדיין אפשר לראות מה החשיבות שלו.

נתון מדהים עוד יותר מראה כמה נאור חיוני להגנה של צביקה שרף: בדקות שנאור על המגרש עד כה, הנבחרת בקצב ספיגה של 1.92 נק' לדקה. כשהגארד הרחובותי יורד לספסל, קצב הספיגה קופץ עד ל2.33 נק' לדקה!

לכאורה הבדלים קטנים, וכמובן שלא מדובר פה במדע מדויק אם מישהו חושב שהתחפשנו ככה סתם לסטיבן הוקינג, אבל אם תכפילו ב40 תקבלו קצב ספיגה נורמלי של 76.7 נקודות למשחק עם נאור, לעומת קצב קטסטרופלי של 93 נקודות בלעדיו!

ההתקפה עם ארנולד
דובר רבות על היכולות ההתקפיות של ג'יימי ארנולד, שספק אם אי פעם היה לנבחרת סקורר כמוהו מעמדות הפנים שמסוגל לייצר נקודות בדרכים כה רבות. ועם זאת, כשהמתאזרח ממכבי ת"א על המגרש, הפעולה היחידה שאנשי הסטטיסטיקה צריכים לעשות היא הוספת 4 ישראלים למניין הצופים באולם. ההתבססות עליו היא מוגזמת לכל דבר ועניין, ולא ייתכן שכאשר הכדור אצלו יעברו יתר חבריו לקבוצה לדום מתוח ויתכוננו לחזור להגנה.

כמה מגוחכת ההתבססות על הקלע המוביל של הנבחרת אפשר ללמוד מהנתונים הבאים. כשארנולד על המגרש ישראל קולעת 1.83 נק' לדקה, כשהוא יושב על הספסל קצב הקליעה מתגבר ל2 נק' בדיוק לדקה. כמובן שגם כאן מומלץ לקחת את הנתונים בערבון מוגבל, כי בסה"כ ארנולד נח פחות מ10 דקות בממוצע למשחק, ועם זאת מאוד אירוני שבלי הסקורר הבולט הנבחרת משיגה יותר נקודות. ארנולד צריך יותר מנוחה, אפשר להסתדר בלעדיו ואם דקותיו ירדו ל25-28, גם ההגנה תרוויח עוד שחקן.

בזבזו את כל התחמושת
נמשיך עם קצב הקליעה הנמוך של ישראל, ואם יש נתון שנלעס כבר הוא ההיעלמות ההתקפית של שרון ששון ויותם הלפרין, שני שחקני יורוליג שמגיעים אחרי עונה יפה. אבל כמה ההיעלמות שלהם ברוטאלית לעומת העונה הרגילה? שימו לב: ששון היה מלך השלשות העונה בליגה עם 50% מעבר לקשת, הלפרין עם מאזן דומה הוביל את הליגה האדריאטית על שלל צלפיה האקס-יוגוסלבים, ואף זכה בתחרות השלשות באולסטאר הסלובני.

ובנבחרת? ששון עד כה עם 3 מ11 ששווים 27%, הלפרין, שבמהלך העונה עמד על ממוצע של שתי שלשות למשחק, בהתרסקות מוחלטת עם 2 שלשות מ16 ניסיונות עד כה, 12.5%!!! קשה להאמין כמה שיפור הנתונים האלו בשני המשחקים הנותרים יקל על הנבחרת.

לסגור רק את נאור
ובלי שני קלעי השלשות הנהדרים האלה, האיום של נבחרת ישראל מעבר לקשת הופך להיות חד-גוני למדי, כאשר היחיד שהיריבות צריכות לפחד ממנו הוא מתן נאור, שקולע 2.5 שלשות למשחק ב59% דיוק. יתר הנבחרת לעומת זאת, מסתפקת ב4 שלשות גם יחד ב27% בלבד. ואת נאור, שלקח רק זריקה אחת לשתיים עד כה, לא מסובך מדי לעצור.

אגב, אם אוהדי הפועל ירושלים בטוחים שנולד להם סקורר חדש, שלא יתרגשו יותר מדי, גם במהלך העונה היו לסווינגמן שלהם רצפים מרשימים, שלאחריהם באו ירידות חדות. הוא התחיל את העונה עם 2 מ10 בשמונת המחזורים הראשונים, ובשמונת הבאים להט עם 14 מ27. אח"כ באה עוד ירידה, ותקופה של 2 מ14 לשלוש, ובהמשך עוד עלייה עם 7 מ12 איתה סיים את העונה. אפשר רק לקוות שהיד של נאור תמשיך לפגוע עוד שני משחקים.

ריכוז זה הכל
אף אחד לא ישכנע אותי אחרת, העמדה הכי חשובה בכדורסל היא מאז ומעולם עמדת הרכז. טבלה פשוטה מאוד של נתוני הפוינט גארדים תראה את זה נהדר:
1. סטפאנוב וקורטוביץ' (מקדוניה) - 23.0 נק', 6.8 אס', 32% לשלוש
2. מינהאבה ודה-סילבה (פורטוגל) - 15.3 נק', 5.5 אס', 56% לשלוש
3. ואסילייביץ' ומרשיץ' (בוסניה) - 15.3 נק', 4.3 אס', 30% לשלוש
4. חג'ג' וכץ (ישראל) - 9.0 נק', 3.3 אס', 27.3% לשלוש

נו, מפתיע אתכם שטבלת היעילות של עושי המשחק מקבילה ממש במדויק לטבלת הבית? אותי לא. עוד פחות מקרית העובדה שבמשחק היחיד בו קיבלה ישראל תרומה ראויה מעמדת הרכז (18 נק' של חג'ג') היא ניצחה את בוסניה.

רק אמצע בלי התחלה וסוף
זה כבר ממש לא סוד שהבעיה הגדולה ביותר של ישראל היא תחילת המשחקים. הנבחרת של שרף עוד לא ניצחה אף רבע ראשון בקמפיין הזה, ובממוצע היא מפסידה אותו ב8 הפרש. כתוצאה היא נאלצת לרדוף עד סוף המשחק אחרי היריבה, וגם הרבע השלישי שהוא מסורתית הטוב ביותר שלה, כבר לא מה שהיה פעם.

ב10 הדקות שאחרי ההפסקה ישראל עוצרת את היריבות על 12.8 נקודות בלבד, אבל עם יציאה כ"כ גרועה למתפרצות וחוסר גיוון בכלים התקפיים, היא מצליחה לתרגם את זה ל18 נקודות בלבד ולא מצליחה לסגור את כל ההפרש או לחילופין כמו נגד פורטוגל לסגור את העסק עם ריצה גדולה. כתוצאה, היא נופלת מהרגליים ברבע האחרון אחרי המאמץ ההגנתי הגדול, ובשני ההפסדים האחרונים קלעה רק 13.5 נק' בעשר הדקות הנועלות.