ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

"הזבוב האטומי" התעייף
אורי סביר ,17/05/2008

אחד הכדורסלנים היותר ססגוניים ומרתקים באירופה בשנים האחרונות תלה את הנעליים שלשום. ג'יאנמרקו פוצקו, האיש והכינוי הביזארי, תש מלריב עם מאמנים שלעולם לא יבינו אותו.

ביום חמישי האחרון ספג הכדורסל האיטלקי את אחת המכות הכואבות ביותר שהוא ידע מזה זמן רב. אחרי שה"סיריי אה", עד לפני כמה שנים עדיין מהחזקות ביבשת, הפכה להיות "סיינה ועוד 17" ואיבדה את רוב כשרונותיה (או לפחות אלו שהצליחו לממש אותו) אל מעבר לים, נפרדה איטליה מאחת הדמויות המרתקות בספורט המקומי: ג'יאנמרקו פוצקו.

"הזבוב האטומי" חזר העונה לאיטליה אחרי שנתיים בסראגוסה וחימקי מוסקבה, בידיעה שזוהי עונת הפרישה שלו. הוא הצטרף לקאפו ד'אורלנדו הקטנה, והוביל אותה לעונה נהדרת שהסתיימה במקום השישי. ביום ה', שלוש דקות לסיום המשחק השלישי ברבע גמר הפלייאוף נגד אבלינו, קם הקהל המקומי להודות למספר 4 - שכמובן, לא יצא לנוח אפילו לשניה קודם לכן - על קריירה מופלאה.

ג'יאנמרקו פוצקו נולד בספטמבר 1972 בגוריציה, העיר בה החלה נבחרת ישראל את דרכה המופלאה למדליית הכסף ביורובאסקט 1979. בגיל צעיר עבר עם הוריו לטרייסטה, אבל את דרכו כמקצוען התחיל בליגה השניה עם אודינה. ראדיסאב צ'ורצ'יץ' הזר ורודי ד'אמיקו המאמן נטשו עוד לפני חג המולד של אותה עונה, והקבוצה ירדה לליגה השלישית, אבל "פוז" הלא-מוערך נשאר לשחק עונה נוספת.

בעונת 93/94 קיבל את הצ'אנס הראשון בליגה הראשונה, כאשר הוחתם בליבורנו. הוא היה הרוח החיה והבועטת בקבוצה המבוגרת שכללה את "שוגר ריי" ריצ'ארדסון, ריקי בראון ואביו של דנילו גלינארי (היום סוכנו), ויטוריו, שהיו על סף גיל ה-40, ועזר לקבוצה להישאר בליגה דרך משחקי המבחן.

קיץ 1994 היה נקודת המפנה בקריירה שלו. וארזה, קבוצת הפאר של שנות השבעים, בדיוק חזרה לליגה הראשונה, ועם מנגין ג'וניור, התחילה להיבנות מחדש. הרוסטרס חזרו להיות קבוצת צמרת קבועה, ובמקביל הפך פוצקו לסלבריטי לכל דבר ועניין.

הוירטואוז כיכב על המגרש, אבל באותה מידה גם במדורי הרכילות. הוא היה מחליף צבע בשיער באופן קבוע, רב עם המאמנים והיה מהראשונים שזיהו את הפוטנציאל ברשת והקימו לעצמם אתר אינטרנט יפהפה. על הדרך, אולי כמחווה נוספת לדניס רודמן, הצטלם בעירום לשער של מגזין מקומי. לא רק וארזה התאהבה בו, אלא איטליה כולה, וביוגרפיה שכתב הפכה לרב-מכר. כן כן, ממש כמו אותם כוכבים בענף המקביל, שמספרים את תולדותיהם עוד לפני אמצע העשור השלישי לחייהם.

בעונת 97/98, אחרי שלוש הדחות רצופות ברבע גמר הפלייאוף, פינה אדוארדו רוסקוני את כס המאמן אחרי חמש שנים, בהן החזיר את וארזה ממשחקי המבחן לירידה לליגה השלישית לבמה הראשית. קרלו רקאלקטי, ששנתיים קודם לכן פוטר ממילאנו אחרי שרשם 8 הפסדים ב-8 משחקים, חזר לקווים, וכבר בעונה הראשונה שבר את מחסום רבע הגמר, אבל נעצר בארבעה משחקים ע"י קינדר בולוניה הגדולה.

שנה לאחר מכן, הובילו מנגין ג'וניור את ופוצקו את הקבוצה לזכייתה האחרונה באליפות, כאשר הטירוף חוזר לוארזה, ששבה לליגה האירופית ומילאה מחדש את ה"פאלא-ווירלפול". הכדורסל בארץ המגף היה בתור הזהב האחרון שלו, ופוצקו היה בשיאו, אבל המאמן הלאומי בוגדאן טאנייביץ' הסתכסך עימו והחליט להשאירו מחוץ לסגל ליורובאסקט 1999, בו זכתה איטליה בלעדיו.

רקאלקטי עזב את וארזה והשאיר אחריו כס מתנדנד עליו התחלף מאמן לפחות פעמיים בעונה, אנדראה מנגין נעלם מהמפה (משחק היום בליגה החמישית החובבנית, ובתחילת העונה עוד שימש כעוזר מאמן שלישי בוארזה), אבל רק בעונת 02/03 עזב פוצקו את הקבוצה לטובת סקיפר. הוא הובס עם הבולונזים בגמר היורוליג בת"א ב-44 הפרש, הפסיד איתה פעמיים בגמר, ובין לבין גם החמיץ מדליה נוספת, כאשר לא זומן לסגל באליפות אירופה 2003.

שנה לאחר מכן, כאשר חזר לשתף פעולה עם רקאלקטי בנבחרת והוביל את ה"סקוואדרה אזורי" למדליית כסף מפתיעה באולימפיאדת אתונה, אחרי ניצחון מהמם בחצי הגמר על ליטא, רשם עוד פספוס, כאשר הושעה מקלימאמיו לפני הפלייאוף, ולא זכה איתה באליפות. הוא עזב את בולוניה שנה לפני סוף החוזה, שיחק תקופה קצרה בסראגוסה וממנה המשיך לקדנציה מוצלחת יותר בחימקי מוסקבה, איתה הפסיד בגמר היורוקאפ לבדאלונה.

לפני פתיחת העונה חזר לאיטליה בידיעה שזאת עונתו האחרונה. בפעם השביעית בקריירה הוביל את טבלת מלך האסיסטים המקומית עם 7.8 למשחק, להן הוסיף 17.6 נקודות. עד שתמאר סליי נפצע, דורגה הקבוצה הקטנה מסיציליה בין ארבע הגדולות בליגה, אבל אחריה התדרדרה ושלשום כאמור סיימה את הדרכה בסוויפ מול אבלינו.

כמו הרבה ספורטאים צבעוניים דוגמתו, סחט פוצקו לאורך הקריירה ביקורת רבה על סגנון חייו והתנהגותו. גם על המגרש הוא היה רחוק מלהיות האיש הכי-צפוי, אבל זה היה כל הכיף בצפייה בו. בשיאו אף נבחן בטורונטו, אבל עם גוף כה קטן (1.83 מ', 78 ק"ג), לא היה לו הרבה סיכוי לקבל חוזה, למרות שפעמים רבות סחט מחמאות מהאמריקאים: בפעם הראשונה אחרי שמירר לסן אנטוניו את החיים בטורניר מקדונלד'ס, ובשניה כאשר הוביל את איטליה לניצחון על ארה"ב במשחק אימון.

בישראל, בה אין תרבות אמיתית של צפייה בכדורסל אירופי, יזכרו אותו בשל המפגשים מול מכבי ת"א והפועל ירושלים (בשיאו ניצח את מכבי בהארכה עם 18 נק' ו-7 אס'), אבל מי שנתקל בו בימים בהם עדיין אפשר היה לראות את הליגה האיטלקית ברשת RAI (או יותר נכון - מה לראות), לא ישכח את הקבוצה ההיא של וארזה. קבוצה לבנה ולא אתלטית (דניאל סנטיאגו כסנטר, וליקו מרשיץ' כסווינגמן), עם פורוורד אחד שמבין כדורסל ברמות אחרות לגמרי (מנגין) ורכז חולה נפש שבקושי אפשר לראות על המגרש מרוב שהוא מהיר, שביום אחד מסיים עם 15 אסיסטים, יום אחרי זה עם 9 איבודים, וביום שלישי מצרף את שני הנתונים גם יחד.

בראיון שקיימתי לא מזמן עם ג'יאנמאריה ואקירצה, הג'נרל מנג'ר של קאפו ד'אורלנדו, הוא חשש מאוד מהיום שאחרי "פוז". "אתה חייב להבין, לא מדובר רק בכדורסלן - אלא בסלבריטי היחידי בענף הגווע שלנו. בעונה הבאה, בלעדיו וללא גלינארי, לא ישאר שום סמל לכדורסל האיטלקי בליגה שלנו - היא תהיה לגיון זרים אמיתי". בעונה הבאה, קאפו תצטרך להתרגל ליום שאחריו. למי שמתקשה להבין כמה היא תלויה בו, נזכיר שזאת אותה קבוצה שהובסה לפני פיינל פור היורוליג ב-57 הפרש ע"י סיינה. פוצקו היה פצוע וראה את הבושות מהספסל על אזרחי. עד כדי כך הוא חשוב לקבוצה. עד כמה הוא חשוב לליגה העצובה הזאת ולכדורסל האיטלקי בכלל? זאת נלמד בעונה הבאה, כשבמקום ללהטט על הפארקט, הוא יעבור לעמדת הפרשן של "סקיי". אנחנו ב"ספסל" - כבר מתגעגעים.

הסיפור המעניין של קאפו ד'אורלנדו ויואל לביא האיטלקי

מיקס עם כמה מבצעים של פוצקו