ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

פירוק והרכבה
אורי סביר ,05/12/2007

תוך יומיים, ובדרך דומה מאוד, חיסלו בירנבוים ופיליפובסקי את ההתקפות של ירושלים ומכבי כמעט לחלוטין. בשני המשחקים, הם עשו את זה בצורה פשוטה, יעילה ופשוט מעוררת הערכה.

תוך יומיים בלבד, ראינו איך שתי קבוצות קצרות ודלות יחסית בתקציב, מפרקות לגורמים את שתי הגדולות של הכדורסל הישראלי, במשחקים מאוד דומים. אפי בירנבוים וסאשו פיליפובסקי הגיעו כאנדרדוגים וירדו למחצית בפיגור, אבל עשו את זה בלי בעיית עבירות וחזרו עם הגנה אגרסיבית ופשוטה שניצחה להם את המשחק. לא במקרה שניהם עצרו את ירושלים ומכבי, קבוצות שבשנים האחרונות הובילו מבחינה התקפית ביורוליג וביול"ב, על 68 נקודות בלבד, כששני הרכזים הפותחים נעצרים ללא סל שדה.

לוגאן ועוד ארבעה
בעיניים אובייקטיביות, היה תענוג גדול לראות את זגורזלץ' במחצית השניה אתמול. קבוצה מאוד מוגבלת מבחינת כישרון - שהשחקן היחידי שלה שמסוגל לקלוע נקודות (דייויד לוגאן שקלע את כל 15 הנקודות של הקבוצה ברבע השני!) הגיע מתחתית ליגת העל - אבל מאוד מאומנת וחכמה.

הפולנים, עם רכז חכם (אנדרס רודריגז) שזוכה להערכה גדולה מהמאמן ושני גבוהים שמודעים למוגבלויות שלהם, לא עשו שום דבר מיוחד. הם שמרו עבירות במחצית הראשונה, ואחרי שספגו 8 נקודות רצופות מג'יימי ארנולד בפתיחה, הבינו שהדרך להתמודד איתו היא לפני שהוא מקבל את הכדור ולא אחרי.

רודריגז ולוגאן, שני חוטפים מהוללים, הפעילו לחץ גדול על מוליכי הכדור הירושלמים ותיפקדו כמו קשרים הורסים בכדורגל. הם פתחו את הרבע השלישי עם טראפים פשוטים בפינת מחצית המגרש שהביאו לאיבודים של חג'ג', רוברסון ובאוורס, וחשפו את היעדר הרכז של ירושלים. השמירה של הפולנים, עם חיפוי של הגבוהים שעשו חילופים אגרסיביים במידת הצורך, פשוט הביאה לכך שההתקפות של האורחים לא הצליחו להגיע בכלל לאיזור הקשת. כשירושלים לא איבדה, היא זרקה שלשות מחצי דונם בסוף שעון הזריקות. ארנולד קלע אולי 6 מ-6 לשתיים, אבל במחצית השניה קיבל רק פעמיים כדור במקומות שהוא אוהב. פעם אחת זה נגמר בסל שלו, בשניה באסיסט לששון.

דרור חג'ג', בדיוק כמו בעונה שעברה, נעלם בינתיים במשחקי החוץ, ומאבד כדורים שאסור לרכז להרשות לעצמו. כאלה שנגמרים בליי-אפ של אחד על אפס בצד השני. טימי באוורס, שוטינג גארד להזכירכם שבעונה שעברה הוצב כמס' 3 במלחה אחרי הפציעה של מתן נאור, הוא לא פתרון כרכז, ואנתוני רוברסון מתקשה אפילו בהולכת כדור בינתיים. גם את המעט שאפשר לצפות ממנו, צ'אקות כשהוא נשאר חופשי, הוא לא עושה בינתיים.

חיפוי אווירי מאפריקה
ביום ראשון הסיפור לא היה שונה בהרבה. מכבי ת"א ירדה להפסקה ביתרון 39:44, בזכות 7 שלשות מ-13 ניסיונות, אבל ההתבססות המוגזמת שלה על הקליעה מבחוץ - אולי כיוון שעד כה היא לא עבדה כלל - גרמה לכך שבני השרון ביצעה רק חמש עבירות בכל המחצית הראשונה.

ההגנה של בירנבוים במחצית השניה לא הייתה מתוחכמת כמו בחצי גמר הגביע בעונה שעברה. לא היה לו צורך בכך. ארז כץ וקוקי בלצ'ר הפעילו לחץ מקדימה - גם מאיר טפירו נתן בנושא יותר מבדר"כ - ועוסמאן סיסה את אנדי איבי חיפו מאחור. שני הגבוהים עשו עזור וחזור יפה מאוד שגרם לצהובים להתחיל את ההתקפות מאוחר מדי בשעון ולמעשה מקו מחצית המגרש כמעט.

השלשות שנכנסו עד אז הפסיקו ליפול, והמספרים של בני השרון במחצית השניה פשוט נהדרים: 13 חטיפות ו-6 חסימות! בצר לו, הלך קטש על אופציית החפירה אל באטיסטה, בדומה למה שעשה ספאחיה במצבי לחץ בליגה אשתקד עם וויצ'יץ'. אלא שבניגוד לקרואטי, הסנטר מאורוגוואי יודע לעשות רק דבר אחד, ועל כן מצמצם את השימוש בו לדקות ספורות בלבד כל משחק. כל עוד באטיסטה לא ילמד להוציא כדור לפעמים, הוא ימשיך לראות 25 דקות כל ערב מהספסל.

הקו האחורי של מכבי, שקלע 24 נקודות במחצית, הוסיף רק 3 ברבע השלישי ו-4 ברבע האחרון, בעוד בבני השרון בכל רבע הייתה ידית חמה אחרת: בלצ'ר 7 בראשון, טפירו 7 בשני, איבי 7 בשלישי ושוב טפירו עם 10 ברביעי.

וונטיגו קאמינגס, שהנהיג את מכבי יפה בקיץ, איבד מהביטחון, וספק אם יכול להשתלט מחדש. לתת את המפתחות לביינום זאת לא אופציה, עם הלפרין מכבי תוכל לבנות לעתיד אך לא תגיע לכלום העונה, ועל כן הפיתרון היחיד הוא לקוות שהרכז מפרטיזן יחזור לעצמו. אם זה לא יקרה, מחציות של 4 אסיסטים מול 13 איבודים כמו ברעננה, ימשיכו להישנות.

ומילה אחרונה לשופטים
בני השרון וזגורזלץ' הוכיחו שאפשר לשמור גם בלי למלא חנוכייה על לוח העבירות. החבר'ה מרעננה הגיעו אובר דה לימיט רק פעם אחת במשחק (18 שניות לסוף הרבע השלישי), בעוד הפולנים ביצעו 14 עבירות במשחק כולו.

המשותף לשני המשחקים הוא שהשופטים היו אחידים בהחלטותיהם. שופטים אחרים אולי היו שורקים יותר הנד-צ'ק לרודריגז או עבירות טיק-טק לסיסה על הדחיפה הקטנה בסוף ההלפ אנד ריקאבר, אבל ברגע שזה לא נשרק בפעם הראשונה והשניה, חייבים להמשיך עם זה כל הדרך. בשני המשחקים נרשמה אחידות בנושא, והשופטים החליטו לאפשר משחק אגרסיבי. בקשתנו היא פשוטה - בין אם החלטתם שזה פאול ובין אם לא, תמשיכו באותו קו. בלי פעם כן, פעם לא ופעם למה לא. זה יקל על השחקנים, המאמנים ובעיקר עליכם.