שארפ. פרובינציה זה כאן
|
סורי, ארבידאס
אורי סביר
,29/04/2011
אורי סביר כועס על הפרובינציאליות של התקשורת שלא רצתה לשאול את סאבוניס שום דבר פרט ל"איך הרגיש בנס ז'לגיריס"? ואולי מתוך תקווה שאחת משש השפות שהליטאי יודע היא עברית, הוא שולח מכאן התנצלות כנה.
סוף אפריל הוא תמיד זמן מצוין לבחון את מידת הפרובינציאליות של חובב הספורט הממוצע לכדורסל האירופי. בעונות שבהן מכבי ת"א לא משתתפת בפיינל פור, בערך שלושה מתוך כל 100 אנשים ברחוב יידעו לספר לך מי הקבוצות שיתמודדו בחצאי הגמר – ואולי אחד מתוכם גם באמת יצפה במשחקים.
בעונות שבהן הצהובים כן צלחו את הדרך לארבע האחרונות, פתאום תשמע נהגי מוניות שתוהים "ממתי לריאל מדריד יש קבוצת כדורסל?" או קופאיות שמספרות לך שהאחיין שלהן נוסע לטיול בר מצווה כדי לראות את הקבוצה של המדינה "עושה לנו כבוד מול טאו ויקטוריה". בשבוע הקרוב כאמור יתחפש כל אזרח שלישי לנער גבעות חביב בכבישי הבקעה ויהפוך לטרמפיסט, אבל מגפת הפרובינציאליות החלה כבר ביומיים האחרונים.
ארבידאס סאבוניס ביקר השבוע בארץ כשגריר הרשמי של יורובאסקט 2011 בליטא וחווה שני מפגשים עם העיתונאים הישראלים. בתור אוהד מושבע של פורטלנד עוד מימי אללה עבדל-נאבי וקווין דאקוורת' עליו השלום, לא הייתי מתנגד לפגוש את הענק החביב הזה, אבל נוכח עצלותי הרבה והרצון להימנע מאירועי מינגלינג שכאלה, רק הבטחה לפיקנרול איתו הייתה באמת מוציאה אותי מהבית. נו טוב, אולי אפילו פיק אנד פאפ.
את הסיקור התקשורתי למפגשים האלה אני בטוח שראיתם. עיתונאי אחד או שניים טרחו לשאול את "סאבאס" הגדול גם כמה שאלות על ימי האן.בי.אי שלו ועל מצב הנבחרת הליטאית לקראת האליפות, אלא שהשאלות האלו לא מצאו את דרכן אל בתי הדפוס/מסכי הפלזמה/דפי הבית שלכם.
במקום זה קראנו רק על "איך הרגשת בנס ז'לגיריס?" או "מה דעתך על הסיכויים של מכבי נגד ריאל מדריד בשבוע הבא?". לקחו קריירה אדירה וכמעט חסרת תקדים של שחקן עצום, וניקזו את כולה אל משחק בודד נגד מכבי ת"א. אין ספק שהמשחק הזה נכנס להיסטוריה של מכבי, ז'לגיריס והיורוליג בכלל, אבל למס' 11 האגדי היו עוד איזה שניים-שלושה רגעים מגדירים לאורך השנים.
מדוע לא נשאל לדוגמא, כיצד הוכרח לשחק באולימפיאדת סיאול 1988, זמן קצר לאחר שעבר ניתוח בברכו, במה שהפך את הפציעה שלו לכרונית אבל עזר לברה"מ לזכות במדליית זהב היסטורית? או איך הרגיש כאשר מסך הברזל מנע ממנו להתחיל את קריירת האן.בי.אי בגיל צעיר יותר? או מה חשב כאשר בגיל 31, רץ על הפרקט במשחק האולסטאר של הרוקי'ז לצד כל הילדונים המעופפים?
ואם בכל זאת הוחלט להיות סאדיסטיים ולהחזיר את ארבידאס לטראומות העבר, אולי היה מקום לשאול אותו על משחק מס' 7 בגמר המערב 2000, בו יצא בשש עבירות וראה את פורטלנד שלו מאבדת יתרון 18 בשלהי הרבע השלישי מול שאקיל, ברייאנט והלייקרס? או על גמר יורובאסקט 1995, בו פרץ בבכי עקב החלטות השיפוט שמנעו מליטא אפשרות לנצח את יוגוסלביה באחד המשחקים הגדולים בתולדות היבשת?
כנראה שכל אלו מעניינים הרבה פחות מאשר הפסד במשחק על עלייה לפיינל פור היורוליג, שגם בו אגב, הוא היה יוצא מן הכלל למרות שכבר בקושי עמד על הרגליים.
לעניות דעתי המשוחדת, סאבוניס לא נופל מאף ספורטאי אירופי אחר. הדרך הגמלונית שבה גרר את ברכיו וגבו הדואבים מצד לצד רק הפכו את מסירות האומן שלו ביד אחד או מאחורי הגב למרהיבות עוד יותר. על כל דאנק משפיל שחטף משאקיל הצעיר והרעב היה מחזיר בשלשה בצד השני או הוק שוט קטלני ששווה בדיוק אותו מספר נקודות.
לו היה מגיע לאן.בי.אי בגיל צעיר יותר ובמצב גופני אחר, אני בטוח שגם בארה"ב היו זוכרים אותו אחרת. אצלנו מסתבר זה לא חשוב מה עשית בריאל מדריד או בפורטלנד, ממילא יזכרו אותך לפי המשחק האחרון שלך ביד-אליהו.
נ.ב – ואם כבר פרובינציאלים, למה אף אחד לא הזכיר לו את הערב שבו שמעון אמסלם רשם מולו את משחק חייו?
כתבות אחרונות באתר
|
|