|
זהו הזמן, זה היום, זה הרגע
אורי סביר
,23/06/2009
ביום ו' לפנות בוקר כולנו עם עמרי כספי, בתקווה לבחירה בסיבוב הראשון שתקרב אותו מאוד לליגה הטובה בעולם. 93% מהאירופאים שנבחרו עד המקום ה-30 עשו את זה, אבל מה קורה בסיבוב השני אם לא התברכת בס"מ עודפים? למה פורטלנד עדיפה תיאורטית על סן אנטוניו? ומה חושב המאמן הלאומי על הגעתו של כספי ליורובאסקט?
13 שנים חלפו מאז אותו לילה ארוך ומדכא בו נקטע קולו העייף מתמיד של שימי ריגר על ידי ההכרזה שדורון שפר נבחר במקום ה-36 בדראפט ע"י לוס אנג'לס קליפרס. עשור בדיוק לאחר מכן קיווינו למקצה שיפורים מצד יותם הלפרין, שכמו שפר קיווה להיבחר בסיבוב הראשון, אך לבסוף נעקף במפתיע אפילו ע"י ליאור אליהו. כמעט כל מדינה שמוכרת ע"י האו"ם כבר הכניסה נציג לליגה הטובה בעולם ורק עם הסגולה עדיין מחכה.
בלילה שבין חמישי לשישי, כולנו תקווה שעמרי כספי יהיה הישראלי הראשון ב-NBA. המניות של הפורוורד ממכבי ת"א בעלייה מתמדת בעקבות מסע שהוגדר מוצלח מאוד במחנות האימונים ובסבב ההתרשמויות מול הקבוצות, אך עוד מוקדם מדי לחגיגות. בסרט הזה כבר היינו פעמיים בעבר: העיתונים (שמאז הוחלפו באתרי האינטרנט) ממהרים לצטט סקאוטים ופרשנים (שמאז פינו את מקומם לאתרי המוק) שחוזים לתקווה הלבנה הבאה שלנו מקום בטוח בסיבוב הראשון.
ואז מגיע ליל הדראפט וכל מיני מוצ'י נוריסים, מרטין מיורסאפים, פי.ג'יי טאקרים ודומיהם באים ומקדימים את הישראלי שלנו. אצל כספי כאמור הסיפור אמור להיות אחרת: רוב המוקים חוזים לו בחירה בשליש התחתון של הסיבוב הראשון, אך משם כידוע אפשר בקלות להחליק לסיבוב השני - הקללה הגדולה ביותר בימים אלו פרט לגרעין האיראני.
אם במקרה חייתם על הירח בחודש האחרון, נסביר שבחירה בסיבוב הראשון מבטיחה חוזה ללא מבחנים לשנתיים בקבוצה שבחרה אותך, כאשר ככל שהבחירה גבוהה יותר, כמובן שאיתה מזנקת גם משכורת המקסימום המובטחת. בחירה בסיבוב השני לעומת זאת שוות ערך לשלב האודישנים בתכנית ריאליטי: יש לך סיכוי להיכנס לתכנית, אבל הוא קלוש מאוד ועובר דרך מסכת השפלות פומבית.
* - עד דראפט 2003 (שנה לפני הצטרפותה של שארלוט בובקאטס), בחירה מס' 30 עוד נחשבה סיבוב שני
כפי שניתן לראות בתרשים, ההבדל בין הסיבובים עבור השחקן האירופאי הוא עצום. מאז המילניום, רק שלושה מתוך 39 שחקנים שנבחרו בסיבוב הראשון לא הגיעו לשחק ב-NBA בסופו של דבר. פטרי קופונן וג'ואל פרילנד שנלקחו במקום ה-30 והאחרון בדראפטים 2006-2007 הם יוצאי הדופן, כאשר החריג באמת הוא פראן ואסקז, פרוספקט NBA לכל הדעות, שנלקח במקום ה-11 ע"י אורלנדו לפני ארבע שנים, אבל העדיף את הכסף הגדול של ג'ירונה וברצלונה על פני החלום האמריקני.
אם נחזור לחישוב ע"פ העשיריות, הרי שגם מרקו יאריץ' ומאצ'יי לאמפה שנלקחו בסיבוב השני אך במקום ה-30 הגיעו ל-NBA, וביחד איתם, 38 מתוך 41 האירופאים שנבחרו במקומות 1-30 שיחקו בסופו של דבר בליגה, כמעט 93% מבטיחים מאוד.
נבחרת בסיבוב השני? כדאי שתתחיל לגבוה!
בסיבוב לעומת זאת, המצב שונה בתכלית. רק 19 מבין 54 אירופאים (35%) שנבחרו בין מקומות 31 ל-60 הצליחו להשיג חוזה ולשחק בליגה של דייויד סטרן. יש לציין כי עבור חלק מהם מדובר גם בשיקול כלכלי: שחקנים שמסתכלים על שבע ספרות באירו בחוזה השנתי שלהם ביבשת הישנה לא ששים להטריח עצמם למחנות האימונים במקרה הטוב או לליגת הפיתוח במקרה הרע, כאשר כל שמצפה להם אם יצליחו להשתחל לסגל של הקבוצה שבחרה אותם הוא חוזה מינימום של פחות מחצי מיליון דולרים.
על כן, חלק ניכר מהאירופאים שנבחרו בסיבוב השני, העדיפו להישאר באירופה לפחות עונה אחת, שכן תקופת הצינון בין בחירתם בדראפט לבין הגעתם הרשמית לליגה מקפיצה בעשרות אחוזים את החוזה שיכולים הג'נרל מנג'רים להציע להם. כך לדוגמא המתין לואיס סקולה חמש שנים עד שהצליח לעזוב את החוזה הדרקוני בטאו ויטוריה, ובמקום שכר מינימום של רוקי עלוב שהיה נמדד בפסיק אחד בלבד במשכורת השנתית, הרוויח כבר בעונתו הראשונה קצת מתחת לשלושה מיליון דולרים.
עובדה מטרידה עוד יותר נחשפת כשמפלחים את האירופאים שכן הגיעו בסופו של דבר ל-NBA דרך הסיבוב השני. מתוך 19 שחקנים כאלה, רק שישה התנשאו לגובה של פחות מ-2.08 מ'! כלומר, הקבוצות מחזירות במקרה כזה לחיים את החוק הלא-כתוב ע"ש סם בואי ומייקל אולווקנדי: אם הוא גבוה מאוד, ניתן לו את הצ'אנס גם במידה ולא הרשים אותנו יתר על המידה, כי סנטימטרים ואינצ'ים כידוע, אי אפשר ללמד. מה שנקרא, לא בטוח שאם יש לך אוזניים גדולות תהיה מוזיקאי מחונן, אבל שווה לבדוק את העניין.
לא מעט שחקנים אירופאים מוכשרים נבחרו בסיבוב השני של הדראפט - חלקם הקטן עוד יגיע לליגה - אבל רובם ככולם נשכחו וזכויות הדראפט עליהם הפכו לאבן שאין לה הופכין או מקסימום לנדבך נשכח בעוד טרייד של שחקני משנה.
חשוב לדעת לאן ליפול
שתיים מהמועמדות הבולטות לבחור את כספי הן סן אנטוניו ספרס ופורטלנד טרייל בלייזרס, ולא לחינם. מאז שנת 2000, אספה פורטלנד לא פחות משבעה שחקנים אירופאים בבחירות 20-30, כשהשנה היא בוחרת במקום ה-24. מתוך השחקנים האלו, רק ג'ואל פרילנד מנבחרת בריטניה לא לבש בסופו של דבר את גופיית הטרייל בלייזרס.
הג'נרל מנג'ר קווין פריצ'ארד, שנחשב לאחד הטובים בליגה וחולל רק דברים טובים באורגון מאז מינויו לתפקיד, הוא כנראה האיש הכי פעלתן בדראפטים האחרונים. הבן-אדם שאסף לקבוצה את ברנדון רוי, גרג אודן, רודי פרננדז, לה-מרכוס אולדרידג' ואחרים שהפכו את ה"ג'ייל-ברייקרס" מבדיחת הליגה לקבוצת העתיד, מרבה בטריידים בליל הדראפט ובעצם חמישה מבין ששת האירופאים האחרונים ששיחקו אצלו בכלל נבחרו ע"י קבוצה אחרת.
פריצ'ארד שיחק כרכז שש עונות ב-NBA, אבל עבר גם בבאייר לברקוזן הגרמנית, קאסרס הספרדית ורג'יו קלבריה האיטלקית. הוא מכיר את אירופה הרבה יותר טוב מיתר הג'י.אמים ודרך ההצלחה של פרננדז וניקולה באטום בעונה שעברה, מחק טראומות עבר אירופאיות של פורטלנד בדראפט, שכללו בעבר הקרוב את הצמד מוניה-חריאפה ובעבר הרחוק יותר כישלונות של אלכסנדר דג'ורדג'ביץ' ופרננדו מרטין. אפילו דראזן פטרוביץ', להזכירכם, פרח רק כאשר עזב לנטס.
כספי כבר סחט מחמאות מפריצ'ארד, וגם אם ממש לא ברור היכן הוא ישתלב באסופת הפורוורדים המוכשרת של פורטלנד, מדובר בסימן טוב מאוד, כי הבלייזרס כבר לא מבזבזת בחירות דראפט כמו בעבר. במילים אחרות - אם פריצ'ארד יהמר עליו, הוא באמת מאמין בו.
שיאנית אחרת של קליטת אירופאים היא סן אנטוניו ספרס. את טוני פארקר ובנו אודריך היא אספה מהמקום ה-28 וההצלחה הגדולה והמדוברת ביותר בשנים האחרונות היא כמובן מאנו ג'ינובילי, שנולד אמנם בארגנטינה אבל הגיע לליגה אחרי קדנציה מוצלחת בקינדר בולוניה.
אר.סי. ביופורד (שהיה אגב בצוות המאמנים של פריצ'ארד כשחקן בקנזס בסוף שנות השמונים לצד גרג פופוביץ' ותחת לארי בראון), שהשקיע את רוב הבחירות של הספרס בשנים האחרונות בשחקנים אירופאים, מתמצא מאוד אף הוא בשוק שמעבר לים, אבל בחירה אצלו לא מבטיחה דבר. כוכבים מקומיים כמו רוברטאס יבטוקאס ויורגוס פרינטזיס לבשו אמנם כובע של הספרס ללילה אחד, אבל לא הגיעו לשחק בטקסס.
כך גם במקרים של דאמיר מרקוטה, גוראן דראגיץ' ואפילו לואיס סקולה, שכן הגיעו ושיחקו בליגה, אבל לא באלופת העונות האי-זוגיות. בנוסף, חשוב לציין כי הספרס לא לקחו בעשור הנוכחי אף אירופאי לפני המקום ה-28, אלא רק אחריו. בתוספת העובדה כי הבחירה הראשונה שלהם השנה היא רק במקום ה-37, אפשר להכריז שלא בטוח שכדאי להגיע דווקא לשם. זאת כמובן במידה והשמועות על טרייד בעבור בחירת סיבוב ראשון לא יתממשו וישנו את התמונה.
תנופה לענף
אז כרגע אנחנו עוד מרשים לעצמנו להיות קצת בררנים, אבל בשעות הקטנות של יום ו', אפילו בחירה ע"י הקליפרס תהיה בסדר מבחינתנו. אחרי 61 שנים לישראל ו-63 שנות NBA, הגיע הזמן שהנציג הכי מפורסם שלנו בליגה לא יהיה אריק הניג או ירון טלפז.
"קודם כל זה יהיה הישג לכספי ואני מתפלל שזה יקרה", אמר לנו היום מאמן הנבחרת צביקה שרף. "להגיע ל-NBA זה להגיע לטופ של העולם. זה יהיה הישג ענק כמובן גם לכדורסל הישראלי. מדינות כדורסל פחות טובות מאיתנו כבר הצליחו לשלוח שחקנים לשם. זה ייתן פוש גדול לענף וזה ימריץ צעירים לשחק כדורסל".
בנוגע לסוגיית הגעתו של כספי ליורובאסקט בפולין הגיב שרף בתמציתיות שמסכמת בדיוק את מה שחשבנו גם אנחנו: "נבחרת גרמניה באה עם דירק נוביצקי לאליפות אירופה, הטורקים באים עם הידו טורגוקלו, הספרדים עם פאו גאסול. אז נבחרת ישראל תבוא עם כספי, למה לא?". למה לא באמת, מי ייתן ולאליפות הוא כבר יגיע עם חוזה ביד.
גנבי החלומות - שרון קינן על המתחרים של כספי
כתבות אחרונות באתר
|
|