ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

שאראס חולם ביוונית

לחץ מצד האמריקאים
אורי סביר ,21/08/2004

כן, כן, מי היה מאמין. שתיים-שתיים. זה לא תוצאות בדיקת הראייה של לארי בראון מאז קיבל את הנבחרת האמריקאית, אלא המאזן שלה אחרי אחרי ארבעה משחקים בלבד בטורניר. אם נגד פורטו ריקו עוד היה מדובר בהפתעה עצומה, הפעם כלל וכלל לא. סה"כ סגירת חשבון של יסיקביצ'יוס. הרבה מים זרמו במיסיסיפי מאז שקרנישובאס צילם את הדרים-טים תוך כדי משחק. היום, הליטאים באו כמעט כפייבוריטים מול האמריקאים.

הנבחרת של בראון משחקת בצורה שערורייתית. שלוש פעמים ברציפות עוצרים חדירות של שטומברגאס האוטומטי מהקו בעבירה, כאילו לו יתרון הגיל והאתלטיות. אף גבוה – איפה אתה דאנקן? – לא עולה להיי-פוסט לנהל את ההתקפה מול האיזורית. שאראס מפגיז שלשות ואף אחד לא ניגש. האמריקאים, כמו מול ארויו, לא יזהו זון התקפי מולם גם אם היריב יעלה באש. וגם אם כן, למה שיתקרבו – אף אחד לא רוצה להיכנס לתקציר בספורטסנטר מהצד הזה.
אחרי היום, אני מרגיש יותר בביטחון להדגיש שהניצחונות של האמריקאים באו עד כה לא בגלל איכות יתר, אלא בגלל יתרון האתלטיות והסגל הרחב יותר. אז מה עושים? מקשיבים לליסה לסלי, שאמרה כבר אחרי היום הראשון שנבחרת הגברים צריכה ללמוד מהנשים.
דבר ראשון שנבחרת הפסים והכוכבים צריכה להעתיק מהבנות הוא הלחץ הבלתי פוסק על כל המגרש. לכל שחקן אמריקאי, בכל עמדה מלבד חריג אחד או שניים, יש יתרון על כל אחד אחר בטורניר בזריזות ואתלטיות, כך שאין שום סיבה בעולם שבראון לא ישתמש בפרס על כל המגרש, לאורך כל המשחק, מול הובלת הכדור היריבה.
בצורה כזאת יבוא יתרון האתלטיות של חוטפים נהדרים כמו אייברסון, ג'יימס והאחרים לביטוי, ישיג נקודות קלות שדרושות להם כמו אוויר לנשימה, ויתישו את הגארדים היריבים. בנוסף, מעמידים דאנקן וחבריו לצבע מטריה אווירית מאחורה כחיפוי. גם ללא הלחץ הזדקק שאראס למנוחה בחצי הראשון של הרבע המכריע, אז אתם באמת חושבים שהיה לו כח לסיים את המשחק אם היה מוצמד לו אמריקאי כבגד גוף לאורך כל המשחק?
כך גם יבוא לביטוי הסגל האמריקאי הרחב. לאף קבוצה מלבדם אין רוטציה אמיתית ואיכותית של יותר משמונה-תשעה שחקנים במקרה הטוב, והם היחידים שלא צריכים לעשות חישובים של עייפות ועבירות. האוסטרלים והיוונים הגיעו מותשים לחלוטין לרבע האחרון ונפלו מהרגליים. עם רוטציה נכונה של בראון, האמריקאים לא יגיעו למצב הזה גם אחרי הארכה מרובעת, בין היתר כי כנראה שהם לא יצטרכו אותה.
דבר נוסף חשוב שצריכים האייברסונים לאמץ הוא ריצה בכל מחיר, גם אחרי סלים. בסט אופנס, מול האיזוריות האירופאיות, חוסר התיאום המחריד שלהם מעמיד בצל את האתלטיות המרהיבה ולא פעם גורם להם להסתפק בהטלות חסרות שחר מבחוץ, שמתאימות יותר לענפי הדיסקוס או כדור הברזל. עם זאת, במשחק המעבר האמריקאים משתחררים קצת וצוברים גם ביטחון מהביצועים של עצמם.
אכן, בלחץ על כל המגרש ובדחיפת הכדור מהר בלי להתחשב בתוצאות, עשויה לבוא לביטוי חוסר הקבוצתיות והגיבוש של הכחולים-אדומים-לבנים. אבל כמו שזה נראה עכשיו, בראון צריך לנסות הכל, וזה לא באמת משנה מה.
האמריקאים, חסרי הניסיון בטורנירים שכאלה, מוצאים את עצמם בסיטואציה אותה לא פגשו מעולם. הם הטובים ביותר מבחינה אישית, עם המסורת הגדולה והמכובדת מכולם, אך לא בהכרח הפייבוריטים הבלעדיים. במבט ישראלי, הם כמו מכבי ת"א של סוף שנות השמונים ותחילת התשעים. ברגע שהחלום האירופי נגמר באכזבה, נשאר להילחם רק על הלחם והחמאה מול טונות של מוטיבציה של היריבות. מה שהביא למכבי אליפויות היה החזרה לדברים הבסיסיים. מוטי דניאל אמר שלהביא אליפויות זה מקצוע ומכבי הם מקצוענים. נוכח המצב היום, המילה מקצוענים לא נשמעה יותר מגוחכת ביחס לנבחרת הבלהות. לאמריקאים יש בעיקר מה להפסיד מול יריבות שהן לא תמיד פחות טובות, אבל תמיד יותר רוצות.
מה יכריע בסוף, הכישרון האמריקאי או הרצון והמוטיבציה של שאר העולם – רוב הפתרונים כרגע בידיים של לארי בראון, ששבועות ספורים בלבד אחרי שהגיע לפיסגת הקריירה ונגע באולימפוס, הוא עשוי לחטוף לא רחוק משם כתם שידבוק בו בכל ספר היסטוריה.