ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

Live and Let Play
אורי סביר ,19/10/2005

יורובאסקט האחרון היה רק עוד דוגמא לאיך ארגון יכול להפריע לכדורסל. בישראל אנחנו רגילים לזה כבר. שחרור קיטור אחרון לפני פתיחת העונה.

כשג'יימס נייסמית' המציא את הכדורסל, התפקיד היחיד שהוא חשב עליו עבור אנשים היה שחקנים. מאמנים היו בעדיפות נמוכה מאוד, "שלא יפריעו לשחקנים עצמם לשחק". אני מניח, אם יורשה לי להיכנס רגע לראשו המבריק, שאבנר קופלים זה הדבר האחרון שעלה על דעתו.

אבל נכון ל2005, העסקנים מפריעים יותר מתמיד לכדורסל. ביורובאסקט האחרון קשה היה להתעלם מרמת השיפוט השערורייתית, שנטייתה לטובת הפייבוריטית הגיעה לשיא במשחק בו גנבה ספרד לקרואטיה את המקום בחצי הגמר בחסדי אנשי המשרוקית. גם לנבחרת ישראל היו את כל הסיבות להרגיש מקופחת.

הקרואטים ההמומים דיברו על כך שמעתה והלאה יחרימו את מפעלי פיב"א. הם לא האמינו שזה קורה להם. האמת? גם אנחנו שפשפנו עינינו בתדהמה, כדי לראות אם לא מדובר בטעות על הקלטה של משחקים משנות השישים, בהם השופטים היו הולכים עם החזקים בכל מחיר. תרתי משמע.

הבעיה שפה בארץ אנחנו כבר רגילים, והכוונה היא ממש לא לשיפוט, שאמנם יכול עוד להשתפר בהרבה (ולהסתגל סוף-סוף לכך לקונספט של שלושה שופטים), אבל לפחות לא נוטה בצורה חד-משמעית לקבוצה כזאת או אחרת. כבר לא, יאמרו בוודאי הותיקים. בכדורסל הישראלי העסקנים שולטים כבר שנים, אבל כל קיץ נשבר שיא חדש.

זה מתחיל באיגוד, עם החלמאות הנוראית סביב מאמן הנבחרת בקיץ, גם אם הסתיימה בהצלחה גדולה שבטח אי אפשר לזקוף לתהליך קבלת ההחלטות שסבב אותה. או אולי בעצם עם העובדה שהחודש כבר קראנו שיעקב סנדלר, יו"ר איגוד השופטים השלישי תוך שנה (שאגב בא בכלל מענף הכדוריד), עשוי לעזוב את תפקידו עוד בטרם העונה. ורגע, מה עם ליגת העל לבתי"ס והליגה לנוער? איחדו אותם כבר או שעדיין שחקנינו הצעירים נקרעים בין המסגרות?

הלאה, נעבור למנהלת ליגת העל שהחליטה לבטל את מפעל הפלייאוף ולעטות עליו תחפושת של גביע המדינה. בשביל מה לשחק 33 מחזורים אם בסוף האליפות מוכרעת בשני משחקים בלבד? במקום להרים את הרמה והמתח ע"י קיצור סדרות הפלייאוף לטוב משלושה משחקים, הכינו לנו הקופלים מתח אינסטנט סטייל מלכת היופי או משהו בסגנון. שני ערבים, ונגמר הסיפור. פציעה אחת, ערב קליעה לא טוב, והפסדת את האליפות. ונניח מכבי ראשל"צ תיקח אליפות, מה זה אומר? שום דבר. אולי שבעונה הבאה היא תשחק בגביע האתגר של פיב"א, והקבוצה אותה הדיחה בפלייאוף תשחק ביורוקאפ, ע"ע אשקלון ונהריה. בעצם בעונה הבאה לגביעים האלה כבר יהיו שמות אחרים. לא ע"ש דראזן פטרוביץ' או ראדיבוי קוראץ', אל תדאגו. אולי ע"ש איזה עסקן של פיב"א.

על ההחלטה לצמצום מספר הקבוצות בליגה אפשר רק לברך, גם אם המספר הראוי הוא יותר דומה לשמונה, אבל קשה להבין איך אפשר לשחק ליגה עם מספר אי-זוגי של קבוצות. לא נורא, העיקר שקיבלנו משחק של כוכבי הליגה, שאף אחד חוץ מהמאמנים שלהם בקבוצות לא הכירו, אבל לא נורא, אין שום דבר שמשקף יותר טוב את אותו משחק, עם כ"כ הרבה זרים לא מוכרים לחובב הכדורסל הממוצע. אל תיקשרו אליהם רגשית, אולי מחר הם כבר לא יהיו כאן.

אגב, לא יודע מה איתכם, אני עדיין מחכה לראות את האיגוד ו/או המנהלת מטילים עונש חסר תקדים על הפועל ת"א שחגגה אליפות על דעת עצמה, או על שחקני מכבי ת"א שירדו לשכיבות סמיכה באוסישקין. אצל דייויד סטרן זה לא היה קורה.

ממנהלת היורוליג עדיין יש לנו קצת ציפיות, כי אחרי הכל היא עוד צעירה ומגיע לה הרבה קרדיט על הוצאת מפעל הקבוצות הכי חשוב ביבשת מהידיים של פיב"א. אבל חבר'ה, בשביל מה צריך כ"כ הרבה קבוצות אם הן לא עומדות ברמה? ואם כבר צריך לסבול משחקים נגד נובו-מסטו, לפחות כאשר מכבי, צסק"א, ברצלונה, פנאתינאיקוס והאחרות נפגשות בשלבים המכריעים, תנו לנו סידרה של הטוב מחמישה, מה יש. מגיע לנו לקבל קרבות ספורט גדולים, ולהם לספור את השטרות מזכויות השידור ומכירות הכרטיסים.

אז מה נאחל לנו בפרוס העונה החדשה? שתהיה זו עונה בה נשמע רק על עמית בן-דוד, איגור סימין ואלישי כדיר, ולא על אבנר קופל, ירמי אולמרט ושות'. ושבעונה הבאה באמת יהיו פה רק שלושה זרים, כמו שהוחלט והובטח. ושליאור לובין, אפיק ניסים ודומיהם יחזרו לכדרר על מגרשינו. ובקיצור, שכל העסקנים יפנו את הבמה ויתנו להנות קצת מהמשחק שאנחנו אוהבים. חיה ותן לשחק.