|
מותר להתחיל לחלום
אורי סביר
,14/08/2004
הטור הזה בדרך כלל לא היה מוצא את דרכו ספסל, כי אין לו כל נגיעה כמעט לכדורסל ישראלי.
אולי זאת פגרת הקיץ שנראית ארוכה מתמיד ואולי התכונה של אירוע הספורט הגדול מכולם שגורמת לנו לחרוג מעט ולא להתאפק. המדובר כמובן בטורניר הכדורסל המבטיח של האולימפיאדה.
לברצלונה 92 הגיעה כידוע הדרים-טים היחידה, שלא הייתה
מאז ולא תהיה כמוה יותר לעולם, ודרסה כל מה שעמד בדרכה
באלגנטיות ובחן שיזכרו לעד בזכרון הקולקטיבי של
האולימפיאדות, על אף חוסר התחרות הלא אופייני למשחקים
שהיה כרוך בדרך של חברי היכל התהילה לזהב. מאז, כמעט
בכל טורניר בו השתתפו שחקני האן.בי.איי. סגרו יתר
המדינות פערים עד שבאליפות העולם האחרונה התנפץ החלום
האמריקאי והפך לסיוט, עם שלושה הפסדים מביכים ומקום
שישי. אלא שאין דין מדליית זהב אולימפית כמונדו-באסקט
משמים יחסית בכדורסל, ולכן הפעם היוקרה גדולה בהרבה.
גם הפעם מגיעה הנבחרת של לארי בראון לא בהרכב החזק
ביותר שהיא יכולה להעמיד, ועם זאת, עדיין היא מצויידת
בכוכבי-על כדאנקן ואייברסון, ומבחינת כשרון היא יכולה
להרכיב לפחות שלוש נבחרות שיתמודדו על הזהב האולימפי.
מלבד העליונות הברורה שלה בפוטנציאל הגלום, יעמוד על
המאזניים גם הכבוד האמריקאי, שנפגע קשות באליפות העולם
ולא פחות מכך במשחק ההכנה מול האיטלקים. ומי יודע,
הטור הזה נכתב שבוע לפני האולימפיאדה, כך שאולי עד
שאתם קוראים אותו נגמרו הניסים של אייברסון.
בגמר האן.בי.איי. האחרון - ולהבדיל גם בגמר היול"ב
קאפ, כי הייתי חייב לדחוף גם נקודת מבט ישראלית -
הוכיחו הדטרויט פיסטונס שיכולת אישית, גדולה ככל
שתהיה, של הסנטר הטוב בעולם והגארד המוכשר בליגה, לא
מספיקה מול חבורה שאפתנית וקבוצתית, שנותנת את הלב
בהגנה ומוותרת על האגו בהתקפה. הניצחון הכמעט-חלק,
והדרך בה הוא נעשה, החזירו את התחושה שהליגה הטובה
בעולם היא קודם כל כדורסל ורק אחר כך בידור. נו טוב,
לפחות בשלבים בהם בפסקי הזמן מחליף שימי ריגר את
כריסטינה אגילרה בחשיפת הבטן על המרקע.
באולימפיאדה האחרונה ניצח יסיקביצ'יוס על חבורה ליטאית
מגובשת מאוד שרצה כבר שנים, שעל אף היעדרם של כוכביה
הגדולים באמת, הייתה רחוקה איירבול אחד מהשלוש מההפתעה
הגדולה בתולדות המשחקים האולימפים. שנתיים אחר כך נחשף
הבלוף, והנבחרת של ג'ורג' קארל כשלה מול יוגוסלביה,
ארגנטינה וספרד.
באתונה יגיע רגע המבחן האמיתי. בפינה אחת הכדורסל
הקבוצתי, ששיגע את האמריקאים עם האזורית שלו במשחקי
ההכנה מול איטליה וגרמניה, ובפינה השניה של הזירה
הכוכבים הגדולים של דייויד סטרן שרק כחודש לפני
האולימפיאדה התכנסו לראשונה. ליטא של שאראס, איטליה
הלא צפויה והתלויה כ"כ בקליעות מעבר לקשת, ספרד החדשה
בראשות גאסול, יוון שתמיד מסוכנת בטורנירים שהיא
מארחת, סרביה הבלתי-נגמרת מבחינת הכשרון גם בלי הרכבה
החזק ביותר וגם ארגנטינה האטרקטיבית בראשות ג'ינובילי,
אוסטרליה של שיין היל הנהדר ואנדרו בוגוט - יורשו של
אנדרו גייז שהוביל את נבחרת הנוער לאליפות העולם -
ואפילו סין של יאו מינג שתאותת לבייג'ינג 2008 ינסו
להראות לעולם בפעם השניה הקיץ שאין תחליף לכדורסל
קבוצתי ונכון מול אסופת הכוכבים האמריקאים.
זה אמנם לא אליפות אירופה 95 שאחוז היעדרויות הכוכבים
היה בה חסר תקדים ונמוך כמעט כמו הרייטינג של הערוץ
הראשון בזמנים נטולי אירועים ספורטיביים, אבל בכל זאת
נדמה שמעולם לא הייתה התרגשות שכזאת לפני טורניר
כדורסל עולמי. לנו, אוהדי הכדורסל, אין מונדיאל אמיתי,
ולכן אסור להחמיץ את הטורניר האולימפי באתונה. עם קצת
מזל, הוא יהיה אחד שיזכר לשנים, גם אם בסופו ארה"ב תצא
עם זהב נוסף. תהנו מכל רגע.
כתבות אחרונות באתר
|
|