ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

ברנר. לא אניס ווטלי, אבל משלנו

המקום בו חוסר הגינות והיעדר לגיטימיות נפגשים
אורי סביר ,02/04/2013

אורי סביר כועס על העיתוי של ארגון השחקנים וההצעה המעליבה של מנהלת הליגה, ומנסה להזכיר שכשהם רבים, כולנו מפסידים. אם רק היו לנו שלושה שמוליק ברנרים על כל עסקן, היה לנו הרבה יותר קל לחזור לאהוב את ליגת העל.

1. קשה לי להסביר בדיוק למה, אבל השחקן הכי אהוב עליי בכדורסל הישראלי בשנים האחרונות הוא שמוליק ברנר. אולי זה המראה הממוצע, שגורם לך לתהות אם היית יכול להיות שם במקומו עם עוד כמה ס"מ. אולי הצניעות והענווה שלפחות מבחוץ גורמים לך לחשוב שבניגוד למה שרון קופמן אומר, "בחור טוב" זה כן מקצוע. אולי ההרגשה שלמרות שהוא שייך לדור הזהב שנולד בתחילת האייטיז, מדובר בנגר מהאסכולה הישנה שנשלח בזמן לעידן "איקאה". ואולי מדובר בכלל בהליכה התמידית עם האנדרדוג המובהק שגזרה עליי עוד בצעירותי להיות אוהד פורטלנד ולהעריץ את באק וויליאמס וקווין דאקוורת' עליו השלום בזמן שכל שאר הילדים נועלים אייר ג'ורדן.

מה שבטוח, אלו לא אחוזי הקליעה המרגיזים שגורמים למאמנים לתת לו לו"ז של חצי דונם בחורף כיריבים ומרחק אפילו גדול יותר כשהם בונים את הקבוצות שלהם בקיץ. מי זוכר את זה היום, אבל גם בעונות הגדולות בקריירה שלו הוא היה סוג של ברירת מחדל. ל"סיירת בלינקו" בר"ג הוא הגיע שנה קודם לכן כמחליפו של קרטיס מקנטס, ורק כתוצאה משינוי קונספציית הזרים התקדם לחמישייה. אל ברק נתניה, אשר גם בה שימש כרכז ראשון וכן כקפטן הקבוצה, התגלגל דקה וחצי לפני פתיחת העונה, אחרי הברזה של גוני יזרעאלי.

זה לא מנע ממנו להוביל את אותן קבוצות לצמרת הליגה, להישגי שיא במונחים שלהן כמו ניצחונות על מכבי ת"א בליגה והפועל ירושלים בגביע ואפילו לציוני דרך אישיים נאים כמו בחירה לחמישיית העונה ומלכות האסיסטים (ולא, אני ממש לא מזלזל בבחירתו לשחקן העונה בליגה הלאומית קצת לפני כן - שלקוראי "ספסל" בשנים האחרונות זה כנראה נראה חשוב יותר). לא בכל מקום בו דרך צמח דשא, אבל לכל קבוצה הוא הביא רוח קבוצתית וחיובית, שלעיתים נראה שהצליחה להדביק אפילו את השחקנים הכי אנוכיים ומנותקים.

כעכבר של הליגה כבר יותר משני עשורים, יצא לי לראות גארדים אדירים כמו מלווין ניוברן, אניס ווטלי וג'ורג' גילמור, שחוללו ניסים עם הכדור, נתנו לנו הרגשה שזכינו לראות אותם והמשיכו למקומות אחרים מהר מדי מכדי שמישהו יזכור שהם אי פעם כידררו בצפת, גבת וחולון. ולא רק הם: הליגה שלנו התפארה בלא מעט זרים גדולים בעבר, וגם היום יש לא מעט מציאות שהופכות את הכדורסל שלנו לאיכותי ובעיקר כיפי יותר.

מעטים הזרים ששמוליק ברנר עולה עליהם באחת הקטגוריות היבשות של דו"ח סקאוטינג. הוא לא מהיר מהם, בטח לא אתלטי מהם וחלקם ינצח אותו בתחרות קליעה גם עם היד החלשה, זאת שדריק גרווין הגדול היה בה משתמש בה מדי פעם באימונים כדי להפיג את השעמום. אבל לברנר החכם, הקבוצתי והפייטר תמיד יהיה לי קל יותר להתחבר. פחות מהר, פחות גבוה, פחות חזק. אבל משלנו.

2. בסתיו 2011 תמכתי ללא סייג בשביתת ארגון השחקניות. חשבתי שהן צודקות לחלוטין במאבקן, ולאלו שמנסים למכור לנו שבסופו של דבר הוא גרם להידרדרות הענף לתהומות השיכחה - יש לי חדשות בשבילכם: זה קרה הרבה לפני כן, פשוט לא שמתם לב. השביתה הנוכחית של ארגון השחקנים הרבה פחות לגיטימית, והיא באה כהמשך ישיר להתנהלות שגויה במו"מים הקודמים שלא הביאו תוצאות. אל תטעו, גם אני מעוניין בפחות זרים, אבל שביתה באמצע העונה היא בטח לא הפתרון.

הכדורסלן הישראלי צריך לקבל עדיפות לעומת כל שחקן זר ולא להיפך, אבל מי שמתאמן באולם מזכוכית, עדיף שלא ישליך לבנים. בתקופת הלוקאאוט בליגות המקצועניות השונות בארה"ב קראנו כתבות מרתקות על ספורטאים שהלכו לחפש פרנסה במחוזות אחרים. בכדורסל הישראלי לא צריך ללכת כל כך רחוק. רק בכנס המנהלת האחרון סיפר יהוא אורלנד שאלכס צ'וברביץ' עובד בקיץ בבניין כדי להשלים הכנסה. בקצב הזה, אל תתפלאו אם בקרוב תתווסף לזינוק הקבוע במחירי הדירות גם עלייה דרמטית בגובה הממוצע של הפועלים.

3. גם במנהלת לא חפים מטעויות, להיפך, ואני ממש לא מדבר על הדיון האופנתי בפאד תאי והשייקים של היו"ר. אני לא מספיק מעורה במו"מ, אבל דבר אחד צורם לי במיוחד: איך ייתכן שההצעה האחרונה - ואולי בעצם היחידה - של הליגה לשחקנים היא אופציה של חמישה זרים עם חוק רוסי? הרי עד אותו מחטף של הדקה ה-90 בישיבת הדירקטוריון האחרונה של אבנר קופל כיו"ר, זה היה אמור להיות החוק גם לעונה הנוכחית. אם על גמישות אין מה לדבר, המינימום שאפשר לבקש הוא מעט הגינות.