ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

לא לאבד את הראש
אורי סביר ,28/07/2005

הפועל ירושלים מאושרת עד הגג מהצטרפותו של ארקדי גאידמאק, אבל בהתחשב בניסיון העבר ובשמועות הקיץ הנוכחיות, נראה כאילו היא חושבת יותר על אליפות "ההעברות" מאשר על אליפות הליגה.

ארקדי גאידמאק עשוי להיות האיש הכי משפיע בכדורסל הישראלי בעשור הראשון של המאה ה21. עשוי, כמו שהיו עשויים להיות ברוך שלזינגר, ניל גלמן ונחום מנבר לפניו. כולנו יודעים איפה הם היום - או יותר נכון, איפה מנבר, לגבי השאר, יש שעדיין מחפשים אותם וקוראים לאותם אנשים: נושים.

ע"פ השמועות, מתנהגת הפועל ירושלים כמי שזכתה לבד בפרס הגדול בלוטו אחרי שנים של עוני, ורוצה להוכיח שלה יש הכי גדול. כדי לקחת אליפות לא צריך להחתים את ת'יוס אדני או מרכוס בראון. לא שאיתם אי אפשר, מובן שכן, אבל נראה שמטרת הבאתם היא קודם כל זכייה באליפות "ליגת המלפפונים" של הקיץ. להזכירכם, מכבי ת"א לא זכתה באליפות אירופה עם תום צ'יימברס, רשארד גריפית' או ויקטור אלכסנדר שהגיעו מפוארים, אלא עם נייט האפמן ואנתוני פארקר, שלבשו מלוא תפארתם כאן.

לעניות דעתי, לא אליפות מיידית צריכה להיות המטרה, במיוחד לא בעונה בה זכיה באליפות שוות ערך לזכייה בגביע מבחינה ספורטיבית, גם אם לא מבחינה היסטורית. גם בעונות בהם שיחקו שחקנים פחות מפוארים ויקרים בירושלים מפלס הלחץ הגיע לשיא כבר בנובמבר, וברור לכולם שהעונה הברומטר יעלה על אחת כמה וכמה. אמנם את האולם של קזארטה בנו תוך מאה יום, אבל את רומא כידוע, לא. וחוץ מזה וללא קשר, איפה רומא ואיפה קזארטה היום, אה?

ירושלים צריכים להגיד תודה לארקדי כל בוקר ובוקר, אבל לזכור שיכול להיות שמחר הוא יהיה במקום אחר. על כן, אין צורך לבנות קבוצה שתצטרף להארלם גלובטרוטרס של אליצור נתניה בפנתיאון העצוב של הכדורסל הישראלי, אלא לנצל את הכסף במחשבה לטווח ארוך. וכשחושבים קדימה בירושלים, זה אומר קודם כל סיוע בהקמת האולם, או שיפוץ מלחה. אבל אדריכל עדיין אין לנו ב"ספסל", אז ברשותכם נתייחס לכדורסל נטו.

ארז אדלשטיין צריך לקבל חוזה לשלוש שנים לפחות. הקבוצה הראתה בגרות בכך שדרוקר סיים את חוזהו, ולראשונה מזה שנים היה לירושלים מאמן שמסיים עונה. עכשיו צריכים בירושלים לעשות התבגרות נוספת - שהצוות המקצועי בראשות מוטי דניאל הוא נדבך חשוב בה - ולהבין שרק מאמן שישאר שנים רבות יוכל להצעיד אותה קדימה, ואין מתאים מאדלשטיין למשימה, שעצרו לו את העבודה עם הכסף של גוסינסקי באמצע.

לא נראה כרגע שיש לירושלים תוכניות להחתים את ריקי פולדינג, וחבל, אבל הזרים שצריכים להגיע חייבים לחתום ליותר מעונה. לא ת'יוס אדנים שנמצאים כבר בערוב הקריירה, אלא שחקנים בני 25-27, שיקחו את הקריירה שלהם ואת הקבוצה לשיאים חדשים. עם כל הכבוד לשמות הגדולים של היורוליג, בכדורסל הרעב חשוב הרבה יותר מהעבר בדרך כלל, במיוחד בסיטואציה של האדומים. את ההבדל בין הייווד וורקמן וקווין רנקין השבעים לפולדינג וג'ראלד בראון טעוני ההוכחה כולם יודעים. שלא נאמר, ההבדל בין ליאון טרימינגהאם האדיש והותיק לוויל סולומון הצעיר.

כנ"ל לגבי הסגל הישראלי. מאיר טפירו היה הישראלי הבכיר ביותר בשוק, וירושלים עשתה נכון כשלקחה אותו, אבל היא חייבת להחתים את רביב לימונד לחוזה ארוך-טווח, ואולי אפילו לשקול להשאיל אותו בעונה הקרובה. לכולם ברור שיותם הלפרין וליאור אליהו הם הדבר הבא, כמו גם יוגב אוחיון ועמרי כספי, וחשוב שירושלים תבנה את העתיד שלה סביב שניים מהשחקנים האלה, גם אם זה כרוך בהשאלתם בשנה-שנתיים הראשונות בחוזה. אליפות לוקחים עם ישראלים יותר מאשר עם הזרים, ורשימת הכוכבים הזאת הרי כבר מסומנת מזמן במכבי. אם רוצים לקרוא תיגר, זה הגיל שבו צריך להתחיל. הרי אם ליאור אליהו ממשיך עוד עונה בגליל, הדרך משם למכבי ת"א קצרה מאוד.

דבר נוסף שאסור לשכוח, במיוחד במקום כמו מלחה, הוא החיבור לאוהדים, שהקבוצה שייכת יותר להם מאשר שהם שייכים לקבוצה. בעונה שעברה, לראשונה מזה שנים, לא היה אפילו שחקן בית אחד ברוטציה הבכירה, וכשהציפיות הגדולות הלכו לטימיון, לא היה שום דבר שימתיק את הכישלון. זה לא אומר שצריך כבר העונה להחזיר את פפי תורג'מן, יריב יצקן, פיני לוי וארז כץ ביחד ולהחזיר את רועי אייל מפרישה, אבל גם לא לשכוח את החיבור החשוב לקהילה שבלעדיו גם עשר אליפויות לא יראו כמו משחק אחד בו 1,200 צופים באים לראות ניצחון חסר חשיבות מול בית"ר ר"ג המפורקת.

בקצרה, אין סיבה לבנות בירושלים על אליפות כבר בעונה הבאה, כי בסוף היא עשויה להישאר קרחת מכל הכיוונים. חשוב שיסמנו שם מטרות לעתיד, כמו ניסיון להשתלב ביורוליג תוך שנתיים וריצה לאליפות תוך 2-3 שנים, ולא ישימו את כל הביצים בסל אחד. מי כמוהם יודע, שגודל העלייה גם גודל הנפילה.