ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

נבחרת ישראל. שיהיה בהצלחה

בין ייאוש לתקווה
אורי סביר ,03/09/2013

החדשות הרעות: נבחרת ישראל רחוקה משיאה ערב יורובאסקט 2013. החדשות הטובות: יריבותיה נראות עוד פחות טוב. אורי סביר מזהיר מהיגררות לאפרוריות של בלגיה ובריטניה, מקווה לראות את אלכס טיוס מעל הטבעות ומתגעגע להייפ של קיץ 2010.

15:30, ספורט 5: ישראל נגד בריטניה

1. יורובאסקט 2013 תופס אותנו קצת מבולבלים. באף משחק הכנה לא הצגנו יותר מרבע וחצי טובים של כדורסל, אבל ארבע יריבותינו הריאליות בבית א' נראו עוד פחות טוב. עומרי כספי וליאור אליהו הם אולי צמד הפורוורדים הכי טוב ששיחק יחד בנבחרת, אך הרעב העצום של הראשון הביא אותו לעיתים להתקפי בולימיה, בעוד השני עשה שני צעדים אחורה מבחינה הגנתית, אחרי בייבי סטפ אחד קדימה. אלכס טיוס חוזר למדים הלאומיים מנוסה וטוב יותר, אלא שאין לדעת איך תשפיע עליו הפציעה. במילים אחרות: על כל סימן קריאה מופיעים שלושה סימני שאלה.

אבל זאת לא רק היכולת המתעתעת של הנבחרת עצמה, שהתחילה כבר בקיץ הקודם עם הבדלים של שמיים וארץ בין הפסד לאסטוניה לניצחון קליל על סרביה. אם באליפויות של 16 משתתפות בשני העשורים הקודמים ידענו בדיוק מה מקומנו ולמה צריך לצפות, הפעם קצת הלכנו לאיבוד. אז הנחנו שמתוך שלושה משחקים בשלב המוקדם יש שניים שאין בהם מה להפסיד מול יריבות חזקות יותר, ואחד מול יריבה שווה או נחותה ברמתה שסומן מראש ביומנים כ"ווין אור גו הום".

באליפות הקודמת, הראשונה עם 24 נבחרות, הסיטואציה הייתה "פשוטה יותר". ההגרלה זימנה לנו שלוש יריבות שגדולות עלינו בכמה מידות עוד לפני יום המנוחה, והיה ברור שרק סנסציה אדירה מול הנוביצקים, הפארקרים או התאודושיצ'ים תשאיר אותנו בחיים. הפעם, נראה שרק צרפת בליגה משלה ואפילו ביקור משולב של אווה לונגוריה, ברנט בארי וכריס בראון בלובליאנה לא ימנע ממנה את ראשות הבית - מצב שמוכר לנו היטב מהליגה המקומית ומציטוטים ממוחזרים של מוטל'ה שפיגלר.

מבט אל משחקי האימון הקיץ מגלה ששלוש הנבחרות הכי גרועות מבחינה התקפית הן בלגיה (62.0 נק'), בריטניה (63.0 נק') וגרמניה (67.0 נק'). אוקראינה חמישית מהסוף (68.5 נק'), אבל אצלה הקשת רחבה יותר, תרתי משמע, ובאותה קלות יכולה להסתכל על 85 מלמעלה ועל 65 מלמטה. בקמפיינים הקודמים של אריק שיבק התברגה ישראל במקומות הראשונים מבחינת קליעה והאחרונים מבחינת ספיגה, אבל בהכנה כמעט לא ראינו שטף התקפי ובמשחק העומד נראה היה שרק כספי ואליהו מסוגלים להוציא מים מהסלע.

הפארקט של השכנים, כאמור, בוהק עוד פחות. גיא גודס מנצח כל אחד מהגארדים של בריטניה בתחרות קליעות גם עם פור של מטר וחצי, בלגיה עדיין מחכה שסאם ואן רוסום ישתלט על הנבחרת כמו שאקסל הרוול היה עושה בעשור שעבר וגרמניה חיה ומתה על הקריזות של הייקו שפארציק במקום לנצל יותר את יכולות הסיום של טיבור פלאייס ומייק זירבס בצבע. זה ממש עוד לא הופך אותנו לעדיפים על מי מהן, אבל אם ישראל תצליח לייצר יותר נקודות במעבר ולהתקרב לאיזור ה-80 או אפילו 75, היא תגלה שלרוב יריבותיה אין מספיק כישרון כדי לעמוד בקצב.

כספי. מהבודדים שמסוגלים לקלוע במשחק עומד

2. לא אחת בשבועות האחרונים דיבר שיבק על היכולת של טיוס "לשחק מעל הטבעות", ולא לחינם. יניב גרין ועידו קוז'יקרו נתנו לנבחרת הרבה יותר ממה שנהוג לתת להם קרדיט, אבל אם תראו אותם מעל גבוה יריב באליפות, זה יהיה כנראה בגלל שהם הפילו אותו. הבעיה עם המתאזרח היא מתחת לטבעות דווקא: גם בעונה שלו במכבי אשדוד וגם בקמפיין המוקדמות אשתקד, השיג טיוס מעל 40% מסליו מהטבעות.

גם אם הוא אכן כשיר כבר לשחק מבחינה פיזית, אין לדעת איך יגיע מבחינה מנטלית. את העונה בקאנטו, אליה הגיע כזכור מהקמפיין של הנבחרת, הוא פתח כבר ב-25 בספטמבר במוקדמות היורוליג וסיים רק ב-6 ביוני אחרי שתי סדרות של שבעה משחקים בפלייאוף האיטלקי. הקיץ הוא חתם על החוזה הכי חשוב בקריירה שלו, ואין ספק שהוא היה מעדיף להגיע מוכן יותר - או לפחות לא פצוע - למכבי ת"א. למרות הקרחת המטעה, אסור לשכוח שמדובר בשחקן בן 25 שיש לו בקריירה פי שניים עונות שהתחילו בנובמבר ונגמרו במרץ (בקולג') מאשר עונות שנפתחו בסתיו ונגמרו בקיץ באירופה.

אם החששות שמקננים בוודאי בקרקעית מוחו יקרינו לרגליים, אנחנו צפויים להיות בבעיה. לא רק מכיוון שיכולת הניתור שלו היא היתרון ההתקפי הגדול והחשוב ביותר שלו במדי הנבחרת - כפי שיעידו מגוון ההאלי-הופס שלו במוקדמות אשתקד - אלא גם כי הוא היחיד שיכול להרתיע מסתננים לצבע הישראלי. לשם השוואה, במשחקי המוקדמות הוא חסם 1.4 זריקות בממוצע לעומת 1.3 גגות של הנבחרת כולה ביורובאסקט 2009 ו-0.6 בלבד ביורובאסקט 2011. במילים אחרות, אם דיוויד בלו היה סוחב את הפציעה הזאת, כנראה שהיינו לחוצים מעט פחות - אצל טיוס זה יכול להיות ההבדל של הנבחרת בין טורניר משביע רצון למאכזב.

טיוס. יכול לעשות את ההבדל

3. עד אמצע שנות השמונים המטרה הייתה מקומות 5-8, בשנות התשעים גם משחקי הדירוג 9-12 הפכו להישג מתקבל על הדעת ובשתי האליפויות האחרונות נעדרנו אפילו משם ואף אחד לא הקים ועדת חקירה. כל יורובאסקט פוסט-אולימפי הוא בגדר הזדמנות והפעם הצ'אנס גדול מתמיד בזכות ההגרלה מאירת הפנים, אבל לעיתים נדמה שאנחנו מסתמכים יותר מדי על המסורת ופחות מדי על מה שאנחנו רואים לנגד עינינו.

מיקי ברקוביץ', בועז ינאי ודורון ג'מצ'י נחשבים כבר לוותיקים בקבוצות הוותיקים שלהם, מחצית מהמדינות שישתתפו ביורובאסקט הנוכחי עוד לא נולדו כשהחבורה הקסומה של רלף קליין ז"ל עלתה על הפודיום בטורינו, וגם נבחרות כמו שבדיה ופולין כבר מחזיקות בסגל שחקני אן.בי.אי. פני היבשת השתנו ואיתם גם חוקי המשחק.

ישראל לא נופלת מיריבותיה (פרט לצרפת כמובן), אבל גם לא עולה עליהן, ונדמה שהסיבה היחידה שרוב הציבור - וגם חלק מהתקשורת - עדיין בטוחים בעליונותינו היא הישגי העבר המתרחק. מוטב לכולנו אם נותיר את אגדות העבר בערוץ 57 בממיר ונתחיל להסתכל על העתיד, שרחוק מלהיות מזהיר. ענף שאינו יודע את עתידו, עברו לוט בערפל. לטיפולך המהיר נודה, מר חלוץ, כי אין לנו שום כוונה להתרפק בעוד 20 שנה על ההווה הבינוני.

ג'מצ'י. יחסי הכוחות ביבשת השתנו

4. דובר רבות על ההשפעות המקצועיות שכרוכות בהיעדרותו של גל מקל, ואכן לא נעים להופיע למאני טיים עם רכז טבעי בודד, אבל לי הוא חסר לא פחות מבחינה שיווקית. ביולי 2010, בצהרי יום שישי לוהט בהדר יוסף, הגיע המיעוט הנרדף של הכדורסל הישראלי למשחק אימון משמים מול הרכב בלגי חסר וגילה להפתעתו שהוא לא יוכל להתענג על צלילי חריקת הסוליות הכה מוכרים לו, כיוון שמאות ילדים, בגופיות מס' 18 של הקינגס, באו לראות את האליל החדש שלהם בגודל מקורי.

כספי מוביל את הנבחרת לא רק בקליעה אלא גם באהדת הקהל, אבל נדמה שהעניין התקשורתי - וכתוצאה מכך גם הציבורי - היה גדול בהרבה אם הרוקי החדש של דאלאס והישראלי המוביל של אלופת המדינה היה מתייצב לדגל עם תיק הג'סטין ביבר שציוותו לו בטקסס. בהיעדרו, מרבית האזרחים עוד לא הפנימו מי, מתי ולמה (גם החגים והשעות לא בדיוק עוזרים). לא שום דבר שכמה ניצחונות יכולים לסדר, כמובן.