אוחיון וכדיר. הדור הבא
|
דור של כוכבים
אורי סביר
,11/07/2005
כבר שנים בוכים כאן שהנבחרות הצעירות מעמידות קבוצות חזקות ותחרותיות לאליפויות, אבל לא מייצאות שחקנים. הקיץ, יש לנו בנבחרות לפחות חמישה כוכבי-על.
כבר שנים הטענה הניצחת כאן היא שנבחרות הגיל של איגוד הכדורסל מעמידות קבוצות חזקות לכל אליפות אירופית - וקשה לזכור מתי פיספסנו אליפות אירופה כלשהי - אבל מתקשות לייצא שחקנים לנבחרת הבוגרת. בעוד הנבחרת שלנו מנצחת נבחרות אחרות של מדינות כדורסל בכירות ביבשת, תוך כמה שנים אותם שחקנים נעלמים בשולי ליגת העל שלנו, בעוד אלו שנפלו שדודים לנבחרתנו מככבים מעבר לים.
דוגמאות לא חסר: העתודה הגדולה של יורם חרוש, עם בורשטיין וגרין, ניצחה כוכבים כמו פו גאסול, בוריס דיאו, לואיס סקולה וארבידאס מסיאוסקאס, אבל מלבד טל בורשטיין, לא ייצאה אף שחקן ברמה האירופית הגבוהה ביותר. וגם בורשטיין הרי, נתמך בחמישיית מכבי ברביעייה מהטובות ששיחקו באירופה, ואי אפשר להגיד שחלקו באלופת אירופה דומה לזה שהיה לקטש, ג'מצ'י וברקוביץ', וזאת כמובן, מבלי לגזול ממנו אפילו טיפה קרדיט לה הוא ראוי בהחלט על תרומתו בשתי הזכיות האחרונות.
דוגמא טובה יותר היא נבחרת הנוער המפתיעה מהקיץ הקודם. נבחרת שבקושי העפילה לאליפות אירופה, הגיעה לשם בלי ציפיות וסיימה את הבית המוקדם במקום הראשון, אחרי ניצחונות על קבוצות כמו טורקיה ויוון. אבל כשמסתכלים על הסגל (ועזבו את אוחיון, שהיה אז בן 17 ושכבת הגיל האמיתית שלו תשחק העונה), לא מוצאים שחקנים שאמורים להיות כוכבים, אפילו בקנה מידה של ליגת העל. מקסימום, שחקני ליגה לגיטימיים כמו יוני ניר, ניב ברקוביץ', ניצן חנוכי ואחרים.
גם כשכבר היו שחקנים שהסתמנו כפוטנציאל גדול בנבחרות הגיל, הציפיות בדר"כ היו גדולות עליהם. אילן קדוש הקדים את ניקולה וויצ'יץ' בטבלת מלך הסלים באליפות אירופה לקדטים, אבל איפה קדוש ואיפה וויצ'יץ' היום. אלון שטיין הוביל את נבחרת הנוער באליפות אירופה שנערכה בת"א לפני 11 שנים, כשהוא רק בן 16, מול שחקנים כמו שאראס, אבל היום כדי להינות ממנו צריך להשיג קסטות של הליגה השניה בגרמניה.
הקיץ, אין יותר טענות. מאז נבחרת העתודה של פיני גרשון ב96, עם עודד קטש, גור שלף, מאיר טפירו ויואב ספר, לא היו כ"כ הרבה שחקנים צעירים בנבחרות הגיל שאיימו להיות כוכבי על. ואגב, הנבחרת ההיא - שהייתה עד גיל 22 היותר מתקדם - דווקא די איכזבה באותה אליפות. הפנטזיונרים, ילכו עד אליפות אירופה לנוער בזאדאר 72, בה שיחקו מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, אביגדור מוסקוביץ' ואחרים שסיימו במקום רביעי המרשים, ואח"כ היו הבסיס שסחף את הנבחרת למקום השני בטורינו 79.
דניאל ג'וניור. דור שלישי לכדורסלנים
שימו לב כמה כשרונות אדירים יש לנו בכל נבחרת: בעתודה הישנה יותם הלפרין ורביב לימונד, בעתודה החדשה ליאור אליהו, בנוער יוגב אוחיון ועמרי כספי ובקדטים שון דניאל. וזה עוד מבלי להזכיר את שי דורון האדירה בכל קנה מידה בנבחרת העתודה. כולם כבר רשומים במחברות הסקאוטרים, כולם צריכים להיות בעתיד שחקני חמישייה בנבחרת ישראל. ולא נשכח גם שחקנים שעם שיפור שניים-שלושה אלמנטים במשחקם - כמו אלישי כדיר, אנטון קזרנובסקי ואחרים - יהפכו ממפלצות בליגת הנוער לכוכבים בכדורסל הבוגרים. ניתן להם את הזמן, גבוהים כידוע, מתפתחים לאט. אגב, זה המקום לציין שהנבחרות גם משופעות לעייפה בשחקנים שיהיו שחקני ליגה לגיטימיים, ואין כאן כל כוונה להמעיט בערכם.
אז הישגים היו ויהיו כאן, אבל דור כזה של שחקנים, לי אישית קשה לזכור. עם קצת מזל, הכוונה נכונה ובלי הפרעה בכל עניין חוקי הזרים, הכדורסל הישראלי יהנה משחקנים ענקיים בעשור הקרוב. כולי תקווה, שגם נראה אותם משחקים כאן לפני שיברחו לחו"ל, כי למען האמת, ליגה כמו בעונה שעברה - עם שלושה ישראלים בכירים מחוץ למכבי, ועוד שלושה ישראלים בכירים מתוסכלים במכבי - לא ראויה להם. בשנה האחרונה גם הנבחרת סבלה מהיעדר כוכב גדול, שיוביל את הדרך כמו שהיה בשנות השמונים, אבל היא להבדיל, למרות כל הבלאגן והכאוס, ראויה גם ראויה.
עמרי כספי. כישרון נדיר
כתבות אחרונות באתר
|
|