ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

תמיר. בדרך לתפקיד חשוב?

התגנבויות יחידים
אורי סביר ,11/09/2004

נו, גם הערב זה לא הלך יותר מדי בקלות, אבל בסיום יצאנו מחייכים. הנבחרת הייתה הערב הרבה יותר טוב מהיריבה הבולגרית הבינונית מאוד, ועם מעט יותר ביטחון במחצית הראשונה, זה היה יכול להיגמר גם בהפרש אסטרונומי.

אבל ככה זה במשחק שאחרי תבוסה מחפירה כמו זו שחטפנו בונטספילס. פתאום הכדורים לא נכנסים אפילו לליי-אפים מתחת לסל של גרין ותמיר, בורשטיין מקבל ציון אפס בהובלת מתפרצות ולובין לא פוגע. הדרך של הנבחרת הייתה הערב נכונה בהרבה כבר מהפתיחה, עם הליכה חסרת-פשרות עד הסל, אבל דמתה לקבוצת כדורגל שמנסה להיכנס עם הכדור לשער.
קצורין ביקש חדירות, וקיבל רק שני ניסיונות מעבר לקשת ברבע הראשון. לימונד שממשיך את הכושר הנהדר מאליפות הנבחרות הצעירות שמר מצוין את סטויקוב וגם הוציא לפועל, אבל הלחץ כל המגרש, ובמיוחד באיזורית, חשף חוסר תיאום גדול, שהוכיח שלא צריך להיות שטלמהארס כדי לשבור אותו. מספיק גם להיות אוהד מכבי יפו.
המהלך ששינה את המשחק היה חילוף נכון עם האצבע על הדופק של מולי. בתחילת הרבע השני הוא הכניס את מזרחי, אבל מהר מאוד הבין שזה לא זה והחליפו בששון, שהיה הערב נהדר. לא זוכר מתי ראיתי אותו מוריד ריבאונד ורץ חוף לחוף סטייל נוביצקי, אבל גם בערב מלא ביטחון כמו זה עשה הפורוורד השרוך יותר מדי טעויות לא מחויבות המציאות. מרווח השיפור שלו עוד עצום, אבל קשה לי לראות איך הוא משדרג את עצמו בקבוצה תובענית כמו אוראל גרייט, והלוואי ואתבדה באליפות אירופה הבאה.
ארבע שלשות לעומת החטאה בודדת ברבע השני היו אמורות לסגור את העניין עוד לפני ההפסקה, אבל אותו חוסר ביטחון הוביל לטעויות של כלא במשחק המעבר, שלא רק שלא הסתיימו בנקודות אלא גם גרמו לירידה זוועתית להגנה ונקודות בולגריות קלות. מבטיח לכם שאם זה היה המשחק הראשון של הקמפיין, תוצאת המחצית הייתה אחרת לחלוטין. מי שלא הבין למה תמיד חשוב לפתוח קמפיין בבית – ובטח שלא במשחק חוץ הכי קשה – קיבל תשובות הערב.
בהכנה כבר הוכיחה ישראל שהרבע השלישי הוא החזק ביותר שלה וכך היה גם הערב, בחסות החטיפות הנהדרות של לובין וההוצאה לפועל של ששון וגרין. אבל גם בדקות הכי טובות זה לא היה אותו כדורסל קבוצתי של האליפות בשבדיה, אלא יותר כמו התגנבויות יחידים. בהתחלה זה לימונד, בפתיחת הרבע השני טפירו, אחרי זה ששון, וברבע השלישי לובין, גרין ובורשטיין התחלקו שווה בשווה. כדורסל גדול זה עוד לא היה, וכדאי שנגד פורטוגל תבוא השתפרות נוספת, כי אחרי הכל הגומלין נגד הלטבים מתקרב.
היה כיף גדול לראות הערב את לימונד, וחבל שהוא נשכח אחרי הרבע השני. עבודת הרגליים שלו, השליטה בגוף ומגוון ההטעיות בהתקפה הוא נהדר, וגם הגנה הוא הוכיח שהוא מסוגל ברמה גבוהה, אבל יותר מכל היה כיף לראות את הביצים והביטחון שלו. תמיד רצינו שיהיה לנו עוד שובר קרח כזה, שלא חושש מכלום, ואני חושב שאנחנו מקבלים אותו. שילוב של ארדיטי וטפירו.
יותר מכל בלט הערב חוסר ההמשכיות של קצורין, שהוריד את הלפרין ומרקוביץ' ממעמד של פותחים למוקפאי ספסל. אבל דווקא על רקע הנדנדה הזאת אפשר אולי להרגיש בסוג של הצהרת כוונות לגבי עמית תמיר, כשם השארת לובין על המגרש. תמיר כבר משחק שני ברציפות לא מסובב ראשים, אבל מקבל את הדקות והקרדיט, ונראה שקצורין מבשל לו תפקיד מפתח בנבחרת. אבל שוב, אין לדעת מה יהיה איתו עד יום שלישי ונחכה עם ההכרזות.
היריבה הבאה היא פורטוגל, שעד עכשיו הגיעה לשני מותחנים בבולגריה ועם לטביה. אין לזלזל בה כמובן, אבל יש לקוות שמגמת השיפור תימשך, ושחקנינו יצברו עוד ביטחון לקראת המשחק החשוב עם הלטבים בשבוע הבא. הפסד בית, כמו בקמפיינים הקודמים, לא מתקבל על הדעת.