הופ-הופ טראללה, גדלתי בשנה
|
גדל בעוד שנה
אורי סביר
,02/09/2005
אין ספק שההבדל הגדול ביותר בין הנבחרת של הקיץ לזאת העלובה של הקיץ שעבר הוא קודם כל ברוח הלחימה. אבל לא פחות מכך, בטל בורשטיין.
אחרי הסבל הרב שגרמה לנו הנבחרת של מולי קצורין בקיץ שעבר, עם התבוסה המחפירה בלטביה, ההפסד המשפיל בבית לפורטוגל והכישלון ברגע האמת בבולגריה, הנבחרת של צביקה שרף הקיץ היא תענוג לעיניים. רוח לחימה, קפיצה לכל כדור אבוד וחוסר הפחד היו דומים לאלו המרשימים שראינו מנבחרת הנשים של אלי רבי.
אבל הרי עוד שלשה לא מתוכננת של ואן-דורפ כאן במקום חטיפה של שלף, קצת פחות קור רוח במשחקי החוץ ואולי הגעה של אלסון ושאר המחרימים מהולנד, וזה היה יכול שוב להיראות אחרת. הדברים צריכים להיאמר - הנבחרת הציגה כדורסל לא טוב, ועלתה ממש בשיניים בזכות לחימה גדולה ואווירה פנטסטית, שפשוט לא הייתה קיימת בקמפיין הקודם.
ועם זאת, ההבדל הגדול מבחינה מקצועית, וגם השינוי המעודד מכולם הוא היכולת של הקפטן, טל בורשטיין, שהתבגר בעוד שנה והצליח הפעם לעשות את המעבר מכינור רביעי-חמישי במכבי לתפקיד מוביל הנבחרת. בשנה שעברה ראינו בורשטיין הססן, שאמנם לא יורד מהפארקט, אבל גם לא לוקח אחריות, בקושי מאיים על הסל וכושל ברגע האמת. במשחק הקריטי נגד בולגריה הוא נתקע על שלוש נקודות וארבע זריקות בלבד מהשדה, ולמעשה המשחק היחיד בו הציג יכולת שעונה על הציפיות היה בניצחון חסר החשיבות בפורטוגל, כשנגמרו כבר הסיכויים.
את השינוי הגדול ביותר אפשר בעצם לראות בנתון הכי פשוט: זריקות לסל. בקיץ הקודם, ב211 דקות בששת משחקי הנבחרת, זרק בורשטיין 48 פעמים בלבד, כלומר זריקה בערך כל 4.5 דקות. גם נתון זה בעצם לא מספר את כל האמת העגומה, כי רק במשחק הראשון בלטביה והאחרון בפורטוגל זרק הגארד הצהוב יותר משמונה פעמים מהשדה. וזה כאמור, נתונים של שחקן שבקושי ירד מהפארקט.
אבל הקיץ, שימו לב, בשני משחקים פחות, זרק בורשטיין כמות כמעט דומה של 45 זריקות ב134 דקות בלבד, כלומר זריקה כל פחות משלוש דקות על המגרש. למעשה, רק בניצחון הקליל על הולנד סיים בורשטיין עם מספר חד-ספרתי של ניסיונות לסל.
וזה הרי לא מסתכם בנתונים היבשים. בשני משחקי החוץ בבלגיה והולנד, הוביל הקפטן מחציות שניות מצוינות, כשבלובן הוא קולע 21 נקודות אחרי ההפסקה ובכרונינגן 15. גם הסל הגדול בדקה האחרונה בניצחון הביתי על בלגיה, ולא פחות מכך, הדרך בה הוריד את הרוול לנקודה בודדת אחרי ההפסקה, מלמדים על שינוי וחזרה למגמה החיובית של אליפות אירופה 2003, עם המחצית הראשונה העצומה במשחק של להיות או לחדול מול לטביה, וכמובן סל הניצחון שהביא לרבע הגמר.
כדי לעבור את צ'כיה והונגריה, ישראל תצטרך להראות שיפור ניכר, בעיקר במשחק ההתקפה שלה, ולא תוכל להרשות לעצמה לפעור בור במחצית הראשונה על סמך המחציות השניות המצוינות שהיא מראה. הרעה החולה של אחוזים נוראים מהשדה דווקא של גבוהי הנבחרת - אף אחד מרביעיית גרין, ווטסון, מרקוביץ' וקוז'יקרו לא מגיע ל50% מהשדה! - ממשיכה ללוות ולהדאיג אותנו, יכולת הקליעה החלשה משלוש נקודות שראינו גם מהנבחרות הצעירות הפכה כבר למגמה כחולה-לבנה וגם טפירו, ששון ומזרחי שרחוקים מכושר שיא לא מוסיפים נחת לשרף, אבל המשימה בנוביסאד היא בהחלט אפשרית.
בטח כשמסתכלים כמה גור שלף רוצה ויורד לכדורים על הריצפה כמו שלא ראינו ממנו כבר הרבה מאוד זמן אם בכלל, או מבינים איזה קפיצת מדרגה עשו דרור חג'ג' ואפיק ניסים. עם יכולת קצת יותר טובה ושיפור כללי בהתקפה, וכמובן המשך מגמת המנהיגות של בורשטיין, אפשר בהחלט להעפיל לאליפות נוספת.
כתבות אחרונות באתר
|