ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

אפקט הניצחון של מכבי
אורי סביר ,24/12/2004

בשבוע שעבר ראינו כמה מכבי טובה כשהשחקנים המשלימים תורמים בהתקפה, היום נווכחנו שבלעדיהם, גם ערבי קליעה גדולים של שאראס ופארקר לא מספיקים. פעם התרגלנו לדבר על אפקט הניצחון על מכבי של הישראליות, עכשיו צריך לבחון איך נראית מכבי שבוע אחרי משחק גדול.

המשחק הזה נהיה קשה עבור מכבי דווקא בגלל הקלות בו הוא נפתח. מה לעשות, כשאתה מגיע שבוע אחרי 25 הפרש מול היריבה הראשית בבית ופותח את הערב עם 6 מ7 לשלוש, השאננות מתפשטת במהרה, ירידת המתח מורגשת ונשמעת היטב ונראה לך שאוטוטו אתה בדרך לעוד ניצחון קליל. ז'לגיריס חשבה אחרת, וניצלה את המצב לטובתה. כשהצהובים כבר יצאו מהשאננות, היא הפכה להיות עצבנות, ופארקר ייצג זאת בצורה הבולטת ביותר. המון רצון, עודף מוטיבציה ובעיקר פזיזות של קבוצה ושחקן שנראה להם שהם יכולים לסגור סיפור בשתי דקות. נו טוב, בדרך כלל זה גם נכון.

ז'לגיריס לקחה את הפטנט של ליגת הפורוורדים שלנו ושיפרה אותו, עם טימינסקאס בעמדה מס' 4 ומצ' אפ עם באסטון. מכבי, בניגוד להרגלה, יצאה לכל הטעייה של הליטאים מעבר לקשת ושילמה על זה בהמון חדירות מתחת לסל שלה. קובנה, שלא התפתתה להשליך שלשות כמו רוב האורחות בהיכל – ובדומה מאוד ללובליאנה – הרוויחה כפליים. אחוזי הקליעה שלה היו גבוהים יותר, הריבאונדים הקצרים נפלו בדר"כ בידיים של בירד – בהיעדר באסטון שהיה חייב לצאת לטימינסקאס – ומשחק המעבר של מכבי נפגע.

הסל של שארפ בעונה שעברה עשה עוול היסטורי לסאבוניס וז'לגיריס, אבל הציל ליטאי אחר מביקורת עצומה. יסיקביצ'יוס אמנם הפגיז 37 נקודות באותו משחק, אבל עשה את זה עם עשרה ניסיונות מעבר לקשת, שני אסיסטים בלבד ומינימום שיתוף של חבריו לקבוצה. הערב שוב שאראס נפל למלכודת ההוכחה, וכבר בפתיחה הראה שהערב הוא מחפש קודם לקלוע ורק אחרי זה למסור (איבוד לכל אסיסט הערב, וזה עוד בלי לספור כמה זריקות חסרות אחריות שוות ערך לאיבוד). את זה, רוברט פאק, שפתח עם שלושה איבודים נוראיים לפני שהבין שעדיף ללכת לבד, עושה לא פחות טוב.

היה אפשר לצאת בהרגשה טובה בהרבה מהמשחק הזה אם פיני היה מוציא את שאראס אחרי שחזר מפסק זמן עם שתי הפגזות חסרות שחר מבחוץ, ונותן את המפתחות לבורשטיין. זה לא קרה וטל שיחק מעט מאוד, או לפחות הרבה פחות משהגיע לו.

נקודת המפנה הגיעה עם ההחטאות של יניב גרין בצבע בתחילת הרבע השני. פתאום מכבי נעצרה קצת, איבדה את אלמנט הפנים בהתקפה שלה וההשפעה הישירה הייתה התיישרות האחוזים מעבר לקשת. הירוקים ניצלו את הטעויות של מכבי עד תום ורצו לסלים קלים. לא זוכר מתי ראיתי רכז כמו פאק מסיים כ"כ הרבה מתפרצות כציפור, וזה רק מוכיח איזה מוסרים מדהימים הליטאים. ללא קשר, הירידה של מכבי להגנה הייתה פשוט קטסטרופלית.

כאילו לא הספיקה הרשלנות הפושעת בדקות האחרונות של העונה שעברה מצידו של קואץ' סירייקה, הפגין הערב המאמן הליטאי עוד כמה שטויות נוראיות כמו החמישית של בירד בתחילת הרבע השלישי והרביעית של טימינסקאס, שלא היה קורה כלום אם היה נשאר על הספסל עד תום הרבע. אבל גם לפיני לא היה חסר הערב, עם הספסול של באסטון וגרין וההתעקשות על קומאטוס, שעלתה לו בריבאונדי התקפה קטלניים של הליטאים.

בכלל, יותר מכולם מזכיר לי קומאטוס את בריסקר בתחילת דרכו במכבי. סקורר שהיה רגיל לנגן כינור ראשי כל הקריירה, ופתאום צריך להרוויח את הדקות שלו מהגנה וריבאונד. אז נכון, לפעמים התוצאה היא הצלחה בשני צידי המגרש – כמו בריסקר בפיינל פור הראשון – אבל בדר"כ זה מתבטא בחוסר ביטחון וכושר קליעה מזוויע.

מלבד הפגיעה באפקט ההרתעה והמאזן המושלם של ההיכל, צריכה לצאת מכבי מודאגת מההגנה שלה בדקות הסיום. עם כל הכבוד לטענות לשופטים, לא יכול להיות שהצהובים ישמרו במאני טיים עם הידיים במקום עם הרגליים ועוד לפני מצב האין-ברירה בסיום תשלח את קובנה פעם אחרי פעם לקו. ריבאונד ההגנה היה נראה אחרת עם וויצ'יץ' ובאסטון, או לפחות גרין, אבל הגנת הלחץ של מכבי כשלה בפעם השניה העונה. הפרס של מכבי לא מאורגן ומסודר, מבולבל ולא יעיל בכלל, וזאת בעיה גדולה עבור קבוצה שמחפשת ניסים בשניות האחרונות. לא כל יום יבוא גוסטאס ויחטיא מהקו, לפעמים צריך לחטוף לו כדי להשיג את הכדור.