|
מונדובאסקט זה לא קללה
אורי סביר
,16/08/2006
נכון שאליפות העולם בכדורסל היא לא בדיוק האירוע הגדול של הקיץ, ויש הנוטים לזלזל בה ולקבוע שמונדיאל הכדורסל האמיתי הוא דווקא באולימפיאדה, אבל אטרקציות לחובבי הכדור הכתום לא חסרות. אספנו לכם כמה.
החלום האמריקאי
כל חובב כדורסל ידקלם לכם את שלושת הכישלונות האמריקאים באולימפיאדה: המשחק השערורייתי בגמר 72 נגד הסובייטים, ההפסד בסיאול כבר בחצי הגמר שהביא להקמת הדרים-טים בברצלונה וכמובן ההפסדים המבישים באתונה של חבורת המקצוענים שבקושי גירדו את מדליית הארד. באליפות העולם האמריקאים מעולם לא הצליחו יתר על המידה. למעשה, יש להם רק 3 מדליות זהב, אשר רק אחת מהן (בטורונטו 1994) הושגה בקלות.
באליפות העולם הקודמת האמריקאים הובכו בצורה קשה בביתם וסיימו במקום השישי בלבד. באולימפיאדה לפני שנתיים הם כמעט ונשארו מחוץ לרבע הגמר אחרי שני הפסדים מוקדמים. הפעם היחס שונה לחלוטין: ארה"ב לקחה את הכישלונות קשה והחליטה לשקם את ההריסות. מייק ששבסקי מונה למאמן, הכוכבים נרתמו למשימה ולמרות היעדרויות כאלו ואחרות עקב פציעות, לכולם ברור מי הפייבוריטית כאן.
ועם זאת, כבר במשחק ההכנה מול ברזיל ראינו שהאמריקאים לא חסינים מול המוטיבציה העצומה של כל מי שמשחק נגדם. נבחרות כמו ארגנטינה, ספרד ואפילו פורטו ריקו הוכיחו שאין להם שום פחד מכוכבי האן.בי.איי, שכל רצונם יהיה להימנע מכתם גדול ברפרטואר. על פחות מזהב אין על מה לדבר, הדיבורים על הדרך והסטייל יחכו לבייג'ינג אולי.
החומה הסינית
כולם יודעים איך פיני גרשון הגיע לאולימפיאקוס: המאמן הקודם יונאס קזלאוסקאס הליטאי התפטר מהאדומים כדי להתמקד באדומים אחרים - נבחרת סין שתארח את אולימפיאדת 2008 בבייג'ינג ותקווה למנף את הפופולריות הגואה של הכדורסל לכדי הישג ממשי.
יאו מינג, אימפריית המרצ'נדייז וכוכב גדול בפני עצמו, ינסה להוביל אוסף של נפילים (לפי האתר הרשמי של פיב"א הגובה הממוצע של נבחרת סין עומד על 2.05 מ'...) להצלחה גדולה ככל שאפשר, כאשר לכולם ברור שזוהי למעשה החזרה הגנרלית למשחקים האולימפיים. הסינים יקוו לרכוש כמה שיותר ניסיון אחרי שבאתונה הצליחו להעפיל לרבע הגמר עם יכולת נהדרת של מינג הדומיננטי. אם יצליח להתגבר על פציעתו, יהיה הרבה יותר מעניין לכולנו.
תפציץ, דירק, תפציץ
באליפות ב1998 זכה אלברטו הררוס במלכות הסלים עם ממוצע של פחות מ18 נקודות למשחק - הממוצע הנמוך ביותר של הקלע המוביל בטורניר מאז האליפות הראשונה ב1950. בשנות השמונים פרחו סקוררים אדירים כניקוס גאליס ואוסקר שמידט שהפציצו מעל 30 נקודות בכל ערב נתון ואיימו לגמור את מלאי הדיו של מחשבי הסטטיסטיקה. דירק נוביצקי לקח את העניינים לידיים ורשם 24 נקודות למשחק באינדיאנאפוליס לפני 4 שנים ובאליפות אירופה בקיץ שעבר עלה כבר ל26.1. הכוכב הגדול של דאלאס הוא הפרנצ'ייז פלייר הכי אבסולוטי באליפות הזאת ואולי בדור הזה. קשה לצפות לאן תגיע גרמניה איתו, אבל נוכח משחקי ההכנה האחרונים שלה, אפשר בהחלט להמר על מלך הסלים הבא ולצפות למספרים אסטרונומיים.
שש אחרי המלחמה
ב1990 הופיעה נבחרת יוגוסלביה המאוחדת בפעם האחרונה לאליפות העולם בכדורסל. 20 נקודות של דראזן פטרוביץ' ז"ל בגמר הובילו אותה לניצחון מרשים על הסובייטים בדרך לזהב. ארבע שנים לאחר מכן היא לא הופיעה, אבל בשתי האליפויות האחרונות נבחרת סרביה ומונטנגרו הוסיפה עוד שני תארים מוזהבים. כלומר, בשלוש האליפויות האחרונה שליוגוסלבים היה ייצוג, הם יצאו עם המקום הראשון.
אלא שמאז הניצחון על הארגנטינאים ב2002, משהו חורק אצל הסרבים. באתונה הם סיימו במקום ה11 מתוך 12 נבחרות עם ניצחון אחד בלבד בשלב המוקדם ועל הכישלון המחפיר באליפות אירופה בקיץ שעבר אין טעם להרחיב - כולנו זוכרים את הפרצופים ההמומים של הקהל הביתי המאוכזב והעצבני. ליפן מגיעה הנבחרת של דראגן שאקוטה בלי הכוכבים הגדולים באמת ועם שני שחקני אן.בי.איי בלבד: דארקו מיליצ'יץ' טעון ההוכחה וקוסטה פרוביץ' הצעיר. ובכל זאת, סרבים זה סרבים וגם אם על התואר קשה - מאוד קשה - לראות אותם מגנים כרגע, יהיה מאוד מעניין לראות האם מדובר על עוד חוליה בשרשרת הכישלונות, ואולי אפילו על תחילת סוף הדומיננטיות שלהם בכדורסל האירופי.
האימפריה הצרפתית
את אליפות אירופה הקודמת החלה צרפת בצליעה מסויימת, אבל קיבלה רוח גבית מהדחת סרביה והמשיכה לניצחונות מרשימים על ליטא וכמובן על ספרד ב30 הפרש במשחק על המקום השלישי. רק שרשרת טעויות פטאליות בדקה האחרונה של חצי הגמר עלו לה בהישג הגדול בתולדותיה ביורובאסקטים אי פעם.
אל טוני פארקר שכל העולם כבר מכיר הצטרף עוד סופרסטאר בקנה מידה אן.בי.איי, בוריס דיאו, שהיה נהדר כבר באליפות אירופה הקודמת (למרות שסיים את הטורניר עם 5 מ26 מהקו!!!), אבל קיבל חותמת רשמית רק אחרי עונה מדהימה בפניקס. מלבדם שולחת צרפת עוד ארבעה שחקני אן.בי.איי וחבורה אתלטית יוצאת דופן כמיטב המסורת. הצרפתים לא השתתפו באליפות העולם כבר 20 שנה, ומעולם לא זכו בה במדליה. אם זה תלוי בפארקר ודיאו, הנתון הזה צריך להשתנות בתחילת ספטמבר.
מאנו וחבריו
אם יש נבחרת שאי אפשר להישאר אדישים כלפיה היא ארגנטינה. אחרי שהפסידה את הזהב באליפות הקודמת בגלל שריקה מעוררת מחלוקת, התאוששו החבר'ה של ג'ינובילי עם הזהב האולימפי וגם הפעם הם מועמדים רציניים ללכת עד הסוף, עם שורה בלתי נגמרת של כוכבים כמו אוברטו, סקולה, נוצ'יוני, וולקוביצקי, דלפינו, הרמן ופריחיוני. אז נכון שבמשחקי ההכנה הם היו רחוקים מלהרשים, ואפילו הובסו פעמיים ע"י ספרד וסרביה, אבל רוח הלחימה ובעיקר חוסר הרצון להשלים עם הפסד שכ"כ מאפיין אותם הופכים אותם שוב לנבחרת מפחידה שכל טוענת לכתר תצטרך לעבור.
אם לא בכדורגל, אולי בכדורסל?
ארגנטינה וברזיל הגיעו עם המון ציפיות למונדיאל של הענף ההוא, אבל עפו כבר בשלב המוקדם. אז על הארגנטינים כבר דיברנו, אבל גם בברזילאים אין מה לזלזל. ימי אוסקר שמידט פסו מן העולם, אבל כמו שלמדו האמריקאים על בשרם במשחקי ההכנה, הצהובים-ירוקים מסוכנים מאוד. גמר בין שתי היריבות הדרום אמריקאיות הגדולות הוא לא בדיוק סופר-קלאסיקו, אבל מפגש כזה ברבע גמר נגיד יכול להיות נהדר לרייטינג והעניין. הארגנטינאים יהיו שם ללא ספק, השאלה אם ברבוסה, ורז'או וספליטר מסוגלים גם הם.
גמר זה גמר
ב1978 הוכרעה אלופת העולם לראשונה ע"י משחק גמר, בו חזו כ30,000 צופים נלהבים במאנילה, שראו איך יוגוסלביה מנצחת את ברה"מ על חודה של נקודה לאחר הארכה. מאז נערכו עוד שישה גמרים, ושימו לב לנתון המדהים: רק שני גמרים הוכרעו בהפרש הגדול מ2 נקודות! מתוך שבעת הגמרים, שניים הגיעו להארכה, שניים הוכרעו על חודה של נקודה, עוד שניים הוכרעו על חודו של סל וחוץ מארה"ב הדורסנית של 1994 ואולי יוגוסלביה של דראזן פטרוביץ' ארבע שנים קודם לכן, כל גמר סיפק מתח עד שניית הסיום. אז מה, לא תשדרו?
כתבות אחרונות באתר
|
|