|
נבחרת יוון - הדור הבא
אורי סביר
,05/09/2009
מאז ימי גאליס, הפכו הכחולים-לבנים מהים התיכון לנציגים קבועים בטופ האירופי. ליורובאסקט הנוכחי הם מגיעים בעיצומו של חילוף דורות, עם מאמן זר חדש, חצי סגל טרי ופחות גארדים מהרגיל, אבל עם ציפיות ישנות, ממוצע גובה אסטרונומי ורצף ניצחונות ארוך על ישראל.
ספרים שלמים יכולים להיכתב על מה שעשה אירוח אליפות אירופה 1987 - והזכייה, כמובן - לכדורסל היווני, גם ברמת הנבחרת וגם ברמת הקבוצות. פתאום כל ילד חלם להיות גאליס או ינאקיס, התחרות בין אולימפיאקוס ופנאתינאיקוס הטיבה עם מנהלי הבנק המקומיים ועל הפופולריות העצומה של הענף ניתן ללמוד מהקריירה הפוליטית המוצלחת של חבר הפרלמנט וסגן השר יאניס יואנידיס וראש עיריית פיראוס מר פנאיוטיס פאסולאס, שעם 213 הס"מ מעלה בהרבה את ממוצע הגובה של הפוליטקאי הממוצע. שלא נדבר על ממוצע הריבאונד, כן?
מאז אותה אליפות היסטורית, הפכה יוון למעצמת כדורסל לכל דבר ועניין, חברה קבועה באולימפיאדות ואליפויות עולם, שגם האמריקאים למדו להכיר מקרוב אחרי אותו חצי גמר מפורסם במונדובאסקט 2006. בעשרת האליפויות שחלפו מאז, רק פעמיים נעדר שמה של יוון מחמש הראשונות ביבשת, בסוף העשור שעבר ובאליפות הראשונה של המילניום החדש. מאז היא כמובן הספיקה לזכות במדליית זהב ב-2005 וכסף באליפות העולם שנה לאחר מכן.
כוחן הגדול של הנבחרות היווניות המפחידות של העשור הנוכחי היה בהמשכיות והליכוד הקבוצתי הנהדר שלהן. כל שחקן ידע בדיוק את תפקידו, לאיזה בלטה הוא הולך כשלוחצים על כל המגרש ואיזה תנועה הוא עושה כשפפאלוקאס חודר לסל. כדי להבין את מידת המחויבות והרצון לנבחרת צריך רק להסתכל על הסגלים באמצע העשור: בין יורובאסקט 2005 למונדובאסקט 2006 היה שינוי אחד בסגל, צירופו של "בייבי שאק", ששנה לאחר מכן החזיר לבורוסיס את מקומו באליפות אירופה עקב בעיות משקל. פרט לשניהם, היה חילוף בודד בסגל שנבע מפציעתו של פוטסיס לפני שנתיים.
לאליפות ב-2009 הולכת יוון לראשונה מזה שנים עם סגל צעיר וחדש כמעט לחלוטין. רק שלושה שחקנים שרדו מהאליפות הקודמת, רק שישה מהאולימפיאדה בקיץ שעבר בלבד. קיימקוגלו, קלאמבוקיס, פרפרוגלו, קופוס וקאלייטס ילבשו את הכחול-לבן של הלאס לראשונה בטורניר גדול, כשגם גליניאדאקיס שהופיע כבר בקיץ שעבר טרי למדי בעסק. ואסילופולוס ודיאמנטידיס סובלים מפציעות, צרצריס ופפאלוקאס ביקשו מנוחה ואפילו בעמדת המאמן שינוי משמעותי עם החלפתו של ינאקיס ביונאס קזלאוסקאס הליטאי.
העבירו את הכובד קדימה
קזלאוסקאס, שעבודתו הקודמת לפני שלקח על עצמו את פרוייקט נבחרת סין לאולימפיאדת בייג'ין הייתה באולימפיאקוס, התרגל כנראה לגובה העצום שהיה לו באסיה עם חבורת יאו מינג ומגיע לפולין עם סגל שכולל רק ארבעה שחקנים מתחת ל-2.00 מ', שגם הם מתייצבים על 1.95 מ'. עם בורוסיס, גליניאדאקיס וקופוס (כולם "סבן-פוטרס") בעמדת הסנטר ופורוורדים ארוכים כפוטסיס ופרינטזיס, לא מן הנמנע שזאת אחת הנבחרות האירופאיות הגבוהות בכל הזמנים.
בלי דיאמנטידיס ופפאלוקאס, אין שום ספק שכובד המשקל עובר מהקו האחורי לקדמי. ספאנוליס היה אמנם השחקן הבולט של יוון בקיץ שעבר, אבל פרט לזיסיס שהיה בצילם של השלושה בשנים האחרונות, הוא בעל הניסיון האמיתי היחיד מבין הגארדים. קזלאוסקאס אוהב אמנם מאוד את סגנונו המהיר של קאלייטס, אבל למרות מספר הופעות יפות שלו בהכנה, אסור לשכוח שלגארד שרק יצא מהמכללות לוקח בדר"כ מספר שבועות להתרגל לכדורסל, המאמנים והשיפוט האירופאי, זמן הסתגלות שהוא לוקסוס יקר מדי באליפות שכזאת. ספאנוליס אם כן הוא ללא ספק איש המפתח של הנבחרת, שעשויה ליפול או לקום על יכולתו.
מצד שני, קשה להתעלם מהיתרון העצום של היוונים עלינו בכל הקשור לגובה, מאסה ואתלטיות בעמדות הפנים. קוז'יקרו הנמוך יתקשה מאוד בהתקפה מול היער שיווצר בצבע, אליהו יתפלל בהגנה שקזלאוסקאס יעשה לו חסד וישלח בעמדה מס' 4 את פוטסיס שמעדיף לשחק מבחוץ אבל גם מולו צפוי להתקשות ותמיר אמנם מכיר היטב את הכדורסל היווני בכלל ואת בורוסיס בפרט, אבל זה כלל לא אומר שהוא מסוגל להצר את צעדיו.
בעיה כבדת-משקל נוספת היא כושרו המרשים של סופוקליס שחורציאניטיס, שכמו כל קיץ, מאיים לעשות קאמבק שיחזיר אותו מפינת הגימיקים לפינת הסנטרים המפחידים בעולם. את ההיכרות האמיתית הראשונה שלנו עם "בייבי שאק" ערכנו בעונת 05/06, כאשר דרס את מכבי ת"א של פיני גרשון פעמיים ביורוליג. למי ששכח, המאמן של אולימפיאקוס היה אז קזלאוסקאס, שבינו לבין "סופו הגדול" יש יחסים נהדרים, דבר שבהחלט חסר לו עם מאמנים קודמים בקריירה.
הגבוה הישראלי היחיד שלא ספרנו קודם היה יניב גרין, כיוון שברור לכולם שהוא פסל החירות של הנבחרת. הסנטר של מכבי הוכיח באליפויות קודמות שהוא מסוגל להתמודד עם כל גבוה ביבשת, גם אם ברגל קצת כואב והגב מאוד דואב. נגד שחורציאניטיס לעומת זאת, האיש הכי מאסיבי שלנו הפך לעלה נידף ברוח. כמעט בכל מפגש ביניהם אסף גרין עבירות בקצב של אחת לדקותיים, ואם במכבי ת"א הוא יכול היה להרשות לעצמו פריבילגיה שכזאת, בנבחרת עדיף לעיתים לספוג עוד סל מאשר לאבד דקות יקרות מפז שלו במרכז ההגנה.
להמר על הקליעה שלהם?
אחד הפתרונות המתבקשים עשוי להיות איזורית. לאחר השארתו של צלדאריס האימתני מחוץ לסגל, נותרה יוון עם סגל מעט בעייתי בכל הקשור לקליעה מבחוץ. אמנם קזלאוסקאס יכול להעמיד כמעט בכל עת חמישייה שכולה מאיימת מעבר לקשת עם בורוסיס במספר 5, אבל לאורך ההכנה סבלה יוון לא-פעם מאחוזים רעים מבחוץ, כשהקלע היציב ביותר שלה הוא דווקא פוטסיס, שכמו שלמדנו בעבר, לעיתים עדיף לשכנע אותו לזרוק מבחוץ.
קאלייטס אמנם עשה אחוזים לא רעים לשלוש בפלורידה, אבל על ספאנוליס וזיסיס שווה לפעמים להמר. הגארד של פא"ו קלע שלשה בודדת בטופ 16 האחרון מ-13 ניסיונות, הזר של צסק"א מוסקבה מעולם לא הצטיין בקליעה מבחוץ ואל עונת היורוליג הקודמת נכנס עם רצף של 19 החטאות מדאון-טאון! פוטסיס, פרינטזיס, פרפרוגלו, קלמבוקיס וכאמור גם בורוסיס יכולים להעניש אותנו ביום טוב, אבל על פניו נראה שמדובר בסיכון מחושב נוכח הנסיבות.
פקטור סטטיסטי משמעותי מאוד יהיה הסגירה לריבאונד. בקיץ הקודם ניצחה ישראל בכל המשחקים בהם לקחה יותר ריבאונדים (11.7+ כ"ח בממוצע) והפסידה בכל המשחקים בהם הובסה מתחת ללוחות (8.0- בממוצע). היוונים כבר לימדו אותנו בקיץ הקודם שימי ה-51:56 לא תמיד רלוונטיים, ועם סילונים כספאנוליס וקאלייטס הם מסוגלים לרוץ בכל מצב, בוודאי עם קזלאוסקאס שעוד לפני שושלת גרשון במכבי החזיר את ההתקפה לאופנה עם ז'לגיריס קובנה.
בשנים האחרונות הפכה יוון לנבחרת שהכי קשה לישראל לשחק נגדה. מצד אחד, רוב המשחקים הגיעו לסיום צמוד ונתנו הרגשה של החמצה גדולה ומצד שני, חלפו כבר 16 שנים מאז הניצחון הרשמי האחרון שלנו עליהם. הפעם, ללא המנהיגים הגדולים של הדור הנוכחי ועם סגל הרבה פחות מנוסה, יש לנו הזדמנות לעקוץ, אם כי בשורה התחתונה, אנחנו כרגיל מגיעים כאנדרדוג.
כתבות אחרונות באתר
|
|