שולדבראנד. למה הוא לא כאן?
|
אפוקליפסה אתמול
אורי סביר
,23/10/2009
קיץ 2009 פתח את עינינו. הבעיה היא לא שהיינו עיוורים, אנחנו פשוט עדיין בחושך. פרוייקט האקדמיה של האיגוד אולי ישפר את המצב עד אמצע העשור הבא, המנהלת תמשיך לעשות עבודה שיווקית גדולה, אבל הבעיות עמוקות וחריפות יותר ממיזם או חוק כזה או אחר.
איזה מזל שאני לא חבר דירקטוריון במנהלת הליגה או איגוד הכדורסל, כי כל קיץ אני מוצא את עצמי משנה את דעתי לגבי מספר הקבוצות שצריכות להיות בליגת העל. עד לפני שנתיים חשבתי שאין מקום ליותר משמונה קבוצות, אבל עונת 07/08 שינתה את דעתי וגרמה לי לחשוב שגם עם עשר אפשר להסתדר. עכשיו, אחרי עונה עגומה עם 12 קבוצות, שוב חזרתי לנקודת המוצא.
רק על דבר אחד אין לי ספק: אין מקום לתריסר קבוצות בליגת העל. לא רק בגלל המצב הכלכלי הנוכחי - שגרם למנהלת להתנהג כמו נציבות המים: אם הכנרת מתרוקנת, אפשר לקבוע קו אדום/תקציב מינימום נמוך יותר - אלא גם עקב המיתון בשוק השחקנים הישראלי.
אין תומך נלהב יותר ממני בשחקן הישראלי, אבל גם "ספסל" לא יכול להמשיך לעצום את העיניים לנוכח המצב. מאז שסלובניה, קרואטיה ובשנים האחרונות גם מונטנגרו הפכו ליעד מוכר, אני נאלץ להתמודד עם יותר ויותר לגלגנים שטוענים שבכל חצר ומגרש אקראי שם ניתן למצוא רמה שוות-ערך לפחות למשחקי הטלוויזיה בליגת העל לתיכונים שלנו.
נכון שעבר עלינו קיץ קשה בכל אליפויות אירופה ובכל הגילאים, אבל מספיק מבט באליהו, כספי והלפרין כדי להבין שהבעייה איננה בייצור כוכבים. הבעיה היא בשחקני הביניים, שהמסגרות הנוכחיות לא מצליחות לספק בכמות משביעת רצון לרמות הגבוהות.
גבוהים רבים מעולם לא היו לנו, אבל גם שחקני ליגה לגיטימיים כמו הקזרנובסקיים או שולדבראנד, שכבר כן בורכו בנתונים טבעיים, מעדיפים להרוויח את לחמם בליגות המשנה בגרמניה או ספרד. שחר גורדון וחיים שמעונוביץ', שדווקא כן אכלו דבר או שניים כמו שצריך, מחפשים כיום בטח כיסא משרדי שמתאים למימדיהם ונשכחו מלב.
רכזים וגארדים - וצר לי שאני חוזר על כך למרות שכולכם שמעתם את זה מאות פעמים - שפעם היו לחם חוקינו ותמיד הגיעו קומפלט, קשה מאוד להשיג אותם כעת. פיור שוטר או רכז טבעי הם מצרך נדיר, ואם כבר יש אחד כזה, הוא יודע רק לקלוע במקרה הראשון, או לעשות הכל חוץ מלקלוע במקרה השני.
הלוואי ופרוייקט האקדמיה יפתור לנו חלק מהבעיות כבר בעתיד הקרוב וישפר את מצבנו תוך 3-4 שנים. מעניין לא פחות יהיה לעקוב כיצד עונשי המנהלת יצליחו להרתיע קבוצות מלהמשיך לוותר על אירופה כל קיץ. קשה להאשים רק אותן אגב: אם פעם ניתן היה לראות בעיתונים דיווחים על "הפסד כלכלי של מאות אלפי דולרים" בעקבות הדחה מהפלייאוף התחתון שמשמעותה איבוד הכרטיס לגביע קוראץ', הרי שהיום ברור שהמצב הפוך והשתתפות הפכה לנטל ולא לזכות.
האשמה אגב לא רק בבעלי הקבוצות שלא משתגעים על ההפסד הכלכלי, אלא גם באיגוד ובמנהלת, שהעדיפו לא פעם לשנות את הסדרים שנקבעו על המגרש עם החלטות על השולחן הירוק. תשאלו באשקלון, שפעם הופלתה לרעה ע"י האיגוד שהעדיף את נהריה על פניה ופעם נוספת ע"י המנהלת שהבכיר את ירושלים. ברגע שנוצרה סיטואציה בה אין חשש לשנות תוצאות למען אינטרסים, למה שקבוצות הפריפריה - גם מבחינה גיאוגרפית וגם מבחינה פוליטית - יעשו מאמץ כדי לסתום חורים במפעלים השונים?
בכל אירופה לא מרוויחים כסף מהיורוקאפים למיניהם, אבל בעוד מדינות כמו גרמניה, בלגיה ואפילו קפריסין מצליחות בכל זאת לשלוח נציגות למפעלים המשניים, אצלנו נשארנו רק עם מכבי וירושלים, ירושלים ומכבי. לפני האוניברסיאדה טען בצדק ארז אדלשטיין שהשחקנים שלו באולימפית לא רגילים למשחקים בינלאומיים, וכרגע קשה לראות את המצב משתנה. ואם כבר משחקים רק פעם אחת בשבוע, אז למה מקשקשים כל כך הרבה שצריך לנצל את הפגרה לאימונים אישיים? יש דברים שאפשר לשפר תוך כדי תנועה ובמהלך העונה.
למרות הפסימיות, וגם אחרי הקיץ המזעזע שעברנו, הכדורסל נשאר ענף הייצוג מס' 1 של ישראל, בטח בכל הקשור למשחקי הכדור. עם מנהלת שעושה עבודה שיווקית יוצאת מן הכלל, ערוץ שהפך את ערב הכדורסל למותג מוכר ואלפי שחקנים פעילים באיגוד, יש בסיס למחשבה שהוא ימשיך להיות כזה. אבל לא לעולם חוסן. אם לא יבוא שיפור שמתחיל מלמטה וההחלטות החשובות - כמו מספר הקבוצות הרצוי בליגה למשל - יעבור לידי גורמים מקצועיים, אל תתפלאו אם הכדורסל שלנו יסתכל קדימה ויראה לא רק את הגב של הכדורסל האירופאי, אלא גם ענפים אחרים מבית.
כתבות אחרונות באתר
|