|
גבוה מעל הרי גלבוע
ליאור פרי
,28/05/2010
ערב מדהים הסתיים באליפות שניה בתולדות גלבוע/גליל. עודד קטש עשה היסטוריה ולקח את המועדון הצנוע לתואר שלא יישכח ליאור פרי חזר נרגש מהיכל
אחרי חצי הגמר המשמים, הדבר האחרון שהתחשק לי זה להגיע שוב ליד אליהו, בשביל לצפות בגמר. בכתבה בה סיקרתי את חצאי הגמר, סיפרתי לכם איך אני, כאוהד מכבי חיפה שהיה בטוח בהעפלת קבוצתו לפיינל פור, רכשתי כרטיסים כבר בפברואר, ובסוף כשחיפה שלי קרסה מול נתניה, נתקעתי עם זוג כרטיסים משובחים לפיינל פור.
ביומיים שחלפי מאז חצאי הגמר ניסיתי נואשות למכור את הכרטיסים שברשותי, אולם ללא הואיל. דווקא היה איזה אוהד של הגלבוע שסיכם איתי שהיום בצהריים הוא יבוא ויקנה את הכרטיסים, רק שהוא הבריז לי, ולכן בלית ברירה גררתי את בני יהונתן ושמנו פעמינו ליד אליהו, בפעם השניה השבוע.
אחרי חצאי הגמר העלובים, הציפיות היו בגובה דשא. קודם כל, כי מדובר היה בדוד מול גוליית. ירושלים עוד יכולה לראות צהוב בעיניים, להתלקח ולהתעלות על עצמה. אבל הגלבוע . אפילו עוד לא נוצרה יריבות בין מכבי תל אביב לבין הקבוצה המוזרה הזו מהגלבוע, קבוצה שעדיין מחפשת זהות, אופי, ובעיקר אוהדים.
חוץ מיזה, בתכל'ס האליפות עצמה לא משנה כלום. לפני 17 שנה, בעונת הדובדבנים, כשגליל עליון זכתה באליפות, היא זכתה בכבוד לייצג את ישראל במוקדמות גביע האלופות (ולהפסיד לקבוצה אנגלית ולא להעפיל לבית הגמר !!!) ואילו מכבי תל אביב נשלחה, כלאחר כבוד, לגביע קוראץ (למפגש כפול מול אולם הגרמנית).בכדורגל הישראלי גם היום ההבדל בין אליפות לסגנות זה ההבדל בין ליגת האלופות לבין הליגה האירופאית.
בכדורסל לעומת זאת הכל מעוות. היורוליג שריינה למכבי תל אביב מקום לעוד כמה שנים, גם כשהיא לא אלופה. גם ירושלים, שלא הגיע לגמר, תקבל אולי שריון למוקדמות היורוליג. הגלבוע לעומת זאת אולי תזכה, כאלופת המדינה, להשתתף במוקדמות גביע האתגר, אם לא ימציאו עד העונה איזה מפעל דבילי יותר.
לאור כל האמור לעיל, רף הציפיות לא היה מרשים. הציפיה היתה לעוד משחקר קליל של מכבי תל אביב, כשהמהמרים שמו יחס 1 ל 3 שהגרבג' טיים במתחיל ברבע השני.
אני בקושי יודע איפה הגלבוע ואין לי מושג מה יש שם ומי חי שם. פעם האחרונה שהייתי בגלבוע (למעט ביקורים כפויים במעון הגמילה מלכישוע) היה לפני עשר שנים בערך, כשהגעתי ליישוב האקולוגי שבתכנון, מיכל, כדי לבדוק אפשרויות לעבור לשם (מאז לדעתי טרם החלו בהקמת היישוב). למיטב ידיעתי שי בגלבוע ישוב בשם גן-נר (600 משפחות, 500 אוהדי כדורסל) יש עוד איזה יישוב קטן בשם מירב, ובנוסף למלכישוע יש גם איזו חוות תבלינים באזור. עד כאן הגלבוע.
עצוב היה לראות שקבוצה מגיעה לגמר (וגם זוכה באליפות) אבל למרות גיוס המוני של כל אנשי הגלבוע (והמהדרין יגידו שהקבוצה גירדה גם קצת אוהדים מהעמק)האדומים מהגלבוע גירדו בקושי רבע מיציע 9. אה כן, והיו באולם עוד כמה מאות אוהדים אדומים שעודדו בטירוף את הגלבוע, רק שאלו היו אוהדי ירושלים, המכורים במיוחד, שהגיעו למשחק המיותר על מקומות 4 – 3.
השנאה היוקדת למכבי תל אביב, הביאה אותי ואת יהונתן, שני נציגי חוג האוהדים של מכבי חיפה בפיינל פור, ליצור קואליציה נפלאה עם אנשי ירושלים ונתניה, ויחד להעניק לגלבוע עידוד מסיבי. רק שתבינו עד כמה על הנייר פערי האיכות היו עצומים, אם הייתם שואלים את פיני גרשון איזה שחקן מהסגל של הגלבוע הוא ירצה שישחק אצלו, התשובה היתה לבטח : "אף אחד". אם הייתם שואלים את עוד דקטש שאלה זהה, התשובה היתה לבטח "את כולם". על הנייר השחקן האחרון במעמקי הספסל התל אביבי מרוויח הרבה יותר מהשחקן הכי בכיר בלגבוע.
שלא לדבר על כך שמאמן הגלבוע בכלל פוטר בבושת פנים באמצע עונה במכבי תל אביב.
לפני המשחק היה טקס מרגש שבו העניקו לשחקן הנשמה מאיר טפירו את פרס על היותו שחקן העשור (וכמה אירוני שאת הגביע הוא קיבל בדיוק במקום שבו לפני שלוש שנים נשדדה לו האליפות היחידה שהוא היה אמור אי פעם לזכות בה). אריק אלפסי נבחר בצדק למאמן העונה, וגניבת העונה היתה כאשר אלישי כדיר זכה בתואר שחקן העונה, דבר הזוי במיוחד כשאנו חושבים על דנילו פינוק.
על המשחק עצמו לא נרחיב, פרט לכמה מילים חיוניות. בחצי הראשון גלבוע נתנו משחק מצוין, רק שבשביל לנצח את מכבי זה לא מספיק. אתה צריך לתפוס את מכבי ביום נוראי, בזמן שאתה בכושר שיא, וגם אז לא בטוח שתנצח. הערב לעומת זאת מכבי תל אביב נתנה חצי ראשון מושלם, לפחות התקפית. פניני צלף בטירוף, בלוטנטל חימם ידית, פישר כתש כל מה שזז מתחת לסל, ופרקינס הזכיר לנו למה הוא נבחר אשתקד לשחקן העונה. רק יכולת מצוינת של הזרים של הגליל, בראשות שר ההגנה רנדל, השאירה את הגליל איכשהו במשחק, בפיגור חד ספרתי יציב.
אחרי 42:50 לתל אביב בהפסקה, כל שציפיתי זה שמכבי לא תברח עוד. ש"ייקחו אליפות כרגיל, אבל לפחות שיהיה טיפת מתח במשחק" ייחלתי, ולא ראיתי את הנולד.
בדיוק כמו בחצי הגמר, שם הם ירדו לפיגור מול ירושלים, הגלבוע חזרה כמו טיל בליסטי מהמחצית. הגנה מעולה (פלוס יום קליעות נוראי של תל אביב) פלוס התקפה מדהימה שכוללת מטווח שלשות אדיר, הביאה למהפך המיוחל.
הגליל כנראה תפסו את יום חייהם. ראיתי אותם כמה פעמים השנה, בעיקר במשחקים חלשים. הערב שחקנים פשוט תפסו את יום חייהם. זה שהזרים היו מצוינים, זו לא הפתעה גדולה. רנדל, דאוול, סואן ופרגו היו די טובים לאורך כל העונה. אבל לראות את דגן יבזורי, אבישי גורדון, וגוני יזרעאלי קוברים שלשות, זה מחזה שמרנין את הלב.
אלישי כדיר הוכיח שהבחירה בו למצטיין השנה, אולי עשתה עוול נוראי לפינוק, אבל היא לא לחלוטין הזויה. כמה פעמים הוא סבסב את פישר מתחת לסל, וקלע על אפו וחמתו של הסנטר התל אביבי המתוסכל. אפשר להגיד שכדיר הוכיח שהוא אדיר.
גוני יזרעאלי הוכיח עד כמה הוא שחקן רב גוני. בדקות בהן מקל החלש ישב על הספסל, הגלבוע רצה פשוט נפלא. גוני הרב גוני חילק אסיסטים, ניהל משחק בתבונה, וכאשר היה צורך באיזה גבר שיקח אחריות, סמכו עליו שהוא היה שם בכדי לתפור שלשה עצבנית.
דווקא גל מקל, עם כל הרוח והטררם סביבו, הוכיח לי בפעם המי יודע שהוא סתם שחקן. אחוזי קליעה איומים מעלים תהייה איך מלחתכילה הגיע מקל לסגל של מכבי תל אביב. הדקות בהן גוני ניהל את המשחק היו הטובות ביותר לגלבוע.
ככל שהזמן חלף, התחושה ש"הנה עוד מעט מכבי תל אביב תכה בכל הכוח ותסגור עניין" – התבדתה. כשנשארו דקות ספורות מאד לסיום, התחלנו להרגיש שריח של סנסציה באויר. נכון שלגלבוע אין ממש זהות, כי היא בכלל קרויה הגליל העליון ואין לה לא שחקנים מתוצרת בית, ובקושי יש לה בית, וגם אוהדים זה לא הצד החזק שלה, אבל איזה כיף היה לשבת בין 2,500 האדומים (מהם 20 מהגלבוע והשאר אוהדי ירושלים בהסוואה) ולראות את הנעשה על הפרקט. בחצי השני תל אביב תפסה חצי שחור משחור.
כולם לא עזר לפיני חסר האונים. שחקניו החטיאו בקצב, ואפילו משחק צמוד לא היה לנו בדקות הסיום.
ובכל זאת, הכדורסל היה טוב, הגליל היתה נפלאה, רנדל היה בלתי ניתן לעצירה, ובתור אוהד גלבוע ללילה אחד, חש/בתי איזה מזל שהבחור שקבעתי איתו היום בשעה שלוש לקנות את הכרטיסים שלי, בסוטף הבריז לי לשמחתי.
כך זכיתי לרגע מקונן בכדורסל הישראלי. לפני 17 שנה הגליל לקחו את האליפות, רק שבאותה שנה מכבי תל אביב היתה גרוע במיוחד (מי זוכר את וילפרד קינג ?) והגליל אפילו לא היתה צריכה לנצח אותה בגמר (הדחת מכבי היתה אז בחצי הגמר). לפני שלוש שנים היתה זו חולון, עם סגל מופלא של שחקנים ברמות הגבוהות של היורוליג, שפשוט היתה טובה יותר מתל אביב גם במהלך הליגה.
הפעם, להבדיל, זה אם כל הסנסציות. הגלבוע, שלולא ניצחון דחוק על עפולה במחזור האחרון, היתה נפגשת עם נתניה בחצי הגמר, איכשהו נראו פשוט נפלא הערב, הרבה יותר טוב משחקני מכבי תל אביב.
שורה תחתונה : הייתי עד לאירוע היסטורי בכדורסל הישראלי.
לקח ליש עתיים לחזור לירושלים, בשיירה ארוכה ביותר. לא, זה לא מה שאתם חושים. פשוט מע"צ ביצעו עבודות בכביש ויצרו פקקי תנועה שלא בחר השטן.
כתבות אחרונות באתר
|
|