ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

יש נצחון, אבל איפה הכדורסל
ליאור פרי ,29/04/2008

ירושלים בינונית ביותר הספיקה בשביל לנצח את המיני קבוצה של בני השרון. בתוך פחות מחודש לא נותר זכר לקבוצה המלהיבה שהובילה את הליגה ועשתה סוויפ למכבי תל אביב. בירושלים לעמות זאת מרוצים מעצירת מפולת ההפסדים – אז למי אכפת שכדורסל ראוי לא ראינו במלחה

מאז ומתמיד היו לי נטיות מזוכיסטיות. עוד כשהייתי ילד אבי היה לוקח אותי למשחקי כדורגל של הפועל חיפה בקרית חיים. יש סבל גדול מזה ? כן. הגפילטה פיש שהיינו אולכים אצל סבתא שלי אחרי המשחק.
כשהפכתי לבחור צעיר הדרך לספק את יצר המאזוכיזם השתנתה, מכיוון שבין קוראי האתר יש ילדים רבים לא אפרט עליה. כיום כשאני כבר אדם מבוגר ותשוש מידי בשביל חוויות שכאלו, הדרך לסבול היא להגיע למלחה בעונה הנוכחית, בעיקר בסיבוב השלילי, כלומר השלישי.

על הנייר משחק בין בני השרון לירושלים אמור היה להיות קרב ענקים של כדורסל ישראלי במיטבו. רק שכאשר ירושלים ברצף לא יאמן של חמישה הפסדים, בני השרון פצועה, חבולה ועם רצף הפסדים משל עצמה, חולון מקרקסת את הליגה והסיבוב השלישי מסרב להסתיים, והנה לכם עוד שיעמומון בפתח. בירושלים בעיקר מוטרדים מכך שאי העפלה לפיינל פור תמנע מהם לשחק ביול"ב קאפ בשנה הבאה, אבל איך שהם נראו לאחרונה נראה שהם צריכים להיות מוטרדים מכך שעוד שני הפסדים וגם מקומם בגביע ווינר בעונה הבאה אינו מובטח.

למרות רצף חמשת ההפסדים, שכולל הפסדים מחפירים לאשקלון (פעמיים) ולרשל"צ, למרות הכדורסל הנוראי, למרות ההרס שהותיר אחריו המאמן המתפטר דן שמיר, מלחה עדיין בטירוף. 2,400 גרונות שרים שירי הלל לזיו ארז, שלבטח לא חלם לשמש כמאמן ראשי העונה, ומלחה בטירוף הרגיל שלה.

בני השרון מגיעה למשחק במצב ירוד במיוחד. ג'וליוס פייג' שוחרר, קוקי בלצ'ר גמר את העונה, שון מונסון פצוע, ופתאום יש למאמן אפי בירנבוים בקושי שבעה שחקנים. יכול להיות גרוע יותר ? כן. בתחילת הרבע השלישי גם טפירו יפצע, ואז השמיכה של אפי בכלל תהיה קצרה מידי.

ובכל זאת, מדובר במשחק בין הקבוצה שעשתה סוויפ למכבי תל אביב, לבין הקבוצה שחטפה סוויפ זהה מאשקלון. ירושלים שהעונה החתימה לא פחות משמונה זרים, פותחת עם זר אחד על הפרקט (באוארס), שלושה על הספסל (פליקס, וולאס וקארי ) ועוד ארבעה שכבר בחו"ל, כולל אוריאן גרין שרק לפני חודש הגיע ארצה על תקן של מושיע.

ירושלים פותחת את המשחק בסערה. בני השרון לחלוטין לא מחוברים. אחרי שתי דקות זה 1:6 לירושלים, ואני תוהה אם זו לא תוצאה של שחר פאר. ארנולד חוגג מתחת לסל, מרקוביץ נלחם בעוז ובגבורה, ואילו בבני השרון לא יודעים מי נגד מי. ירושלים פותחת פער על ההתחלה, 5:12 אחרי חמש דקות, 12:23 בסוף הרבע, והקהל באקסטזה.

ייתכן שהחילוף של דן שמיר בזיו ארז הכניס את הקבוצה לטירוף, אבל בתכל'ס לא נראה שמשהו באמת השתנה. פרט לכך שהיריבה היתה הערב חלשה להחריד. קשה להבין איך פציעה של בלצ'ר הפכה ברגע אחד את בני השרון לסתם עוד קבוצה, אם לא פחות מכך.

אחרי שירושלים נותנת רבע ראשון מצוין, ובזכות האטרף של הקהל פותחת פער דו ספרתי, לוקח לבני השרון בדיוק שתי דקות ברבע השני כדי למחוק הכל, ובקהל שום חשים את התחושה הזו של משהו רע שקורה כאן. משום מה דרור חג'ג' לא משחק, ובדקות שהוא על הספסל בני השרון, עם כל המגבלות שלה, טוחנת את ירושלים. ירושלים מצידה ממשיכה, כרגיל, להציג סגל שמורכב מהישראלים הכי טובים בליגה, והזרים הכי לא תורמים שיש.

בזמן שמרקוביץ, ארנולד, פניני, חג'ג' וגם ששון מידי פעם, נותנים דקות טובות, תפוקת הזרים אפסית. פרט לבאוארס שאחרי תקופה לא טובה, נתן הערב משחק סביר פלוס (16 נקודות) שלושת הזרים האחרים לא נתנו כלום. וולאס ופליקס כרגיל יובשו על הספסל, ובמעט הדקות שהם קיבלו הם לא עשו כלום. אני ישבתי מאחורי אשתו המקסימה ובנו החמוד של ראמל קארי. בכל פעם שאב המשפחה קלע, מסביבי היתה צהלה גדולה. וזה קרה רק פעמיים בכל הערב.

אחרי רבע שני גרוע במיוחד של ירושלים, בני השרון לוקחת את ההובלה, 34:37 במחצית, כשבבני השרון למעשה רק אנדודי איבי וג'ייסון וויליאמס מחזיקים את הקבוצה. בירושלים אלו ג'יימי ארנולד וטימי באוארס שאיכשהו עוד מייצרים נקודות, במשחק עם סקור נמוך שמקורו לא דווקא בהגנות טובות, אלא בעיקר באחוזים נוראיים.

במחצית אני מסתכל על דף הסטטיסטיקה ומבין כמה המשחק גרוע. ירושלים קלעה 1 מ 9 מהשלוש, בני השרון אפס משש, יחד זה יוצא שקליעה אחת מתוך 15 הקליעות שראינו עד כה צללה פנימה.

אם החצי הראשון הציג משחק לא משהו של שתי קבוצות בכושר בינוני, בחצי השנני בני השרון נראתה גרוע מאי פעם. טפירו נפצע ולא חזר יותר. הרוטציה של אפי הפכה לכזו – בגלל החוק הרוסי ניצן חנוכי וארז כץ משחקים כל הזמן, וארבעת הזרים עושים רוטציה שאחד מהם על הפסל. באופן טבעי בהעדר חילופים, וללא יכולת לשנות הרכבים כמעט, התוצאות בהתאם.

32 נקודות קלעה בני השרון בחצי השני, ולא רק בגלל הגנת ברזל ירושלמית. לולא וויליאמס עם 20 נקודות ועשרה ריבואנדים המצב היה חמור יותר. שאר בני השרון היו חושך. בירושלים ארנולד בלט, מרקוביץ נלחם, ששון איפס את הידית בדיוק ברגעים החשובים, ודרור חג'ג' עשה את ההבדל.

רבע רביעי היה כבר ברור שהעסק סגור. לא כי ההפרש היה גדול, הוא היה כל הזמן סביב העשר מקסימום, אלא בעיקר בגלל שבני השרון נראתה, ממש, אבל ממש, רע.

אחרי ניצחון סולידי בסיום, 69:77 לירושלים, במלחה עסוקים בחישובים על איך בכל זאת בנס מגיעים לפיינל פור. בני השרון לעומת זאת צריכים לעצור את המפולת כדי שאשקלון לא תעקוף אותם עוד בדרך לפיינל פור המיוחל.

רושלים: ארנולד 18 (9 ריב'), באוורס 16 (8-17 מהשדה, 40 דק', 4 איב', 3 חט'), פניני 15, ששון ומרקוביץ' (9 ריב') 8 כ"א, חג'ג' 7 (6 אס'), קארי 5, וולס ופליקס לא קלעו.

בני השרון: וויליאמס 20 (10 ריב', 7-14 מהשדה), סיסה 12 (8 ריב', 6 בהתקפה), איבי 11, חנוכי 9, טפירו (3-10 מהשדה) וכץ (6 אס') 6 כ"א, גריזארד 5.