|
זה אתגר זה?
ליאור פרי
,27/11/2008
נכון שזה רק הפעל השלישי בחשיבותו * נכון שהולנד היא לא ממש מעצמת כדורסל * ובכל זאת שום דבר לא מצדיק תצוגה כה מבישה כמו זו של הירושלמים במלחה * קבוצה הולנדית בינונית מינוס הובילה כמעט כל המשחק וניצחה בצדק * ליאור פרי ישב במלחה והתבאס.
גביע האתגר הוא מן מפעל מוזר ולא מובן שהעיקרון שלו הוא משהו כזה – יש 32 קבוצות שמסווגות לפי ארבע רמות לפי הדרך שהן הגיעו למפעל. רמה אחת אלו קבוצות שעפו מהסיבוב השלישי של היול"ב קאפ (או היורוקאפ, מי מצליח לעקוב אחרי השמות של המפעלים?). רמה שניה זה קבוצות שהעפילו אוטומטית למפעל. רמה שלישית זה קבוצות שעפו מהסיבוב הראשון של היורוקאפ ורמה רביעית זה קבוצות שהעפילו מהסיבוב המוקדם של גביע האתר עצמו.
מבולבלים? האמת שגם אני. אבל בתכל'ס, מה שזה אומר זה שירושלים קיבלה בית עם קבוצות לא אטרקטיביות, לא איכותיות, ובטח שלא כאלו שאמורות לעשות בעיות לירושלים, ובטח ובטח שלא במלחה. ובכל זאת, מה שראינו היום במלחה מראה שגם בגביע האתגר, קבוצה בלי אתגר מסוגלת להתבזות.
אחרי הניצחון המרשים על מכבי תל אביב במלחה, ואחרי שהם הצליחו לצאת בחיים מהגיהנום המטורף שיש הקוראים לו רוממה (ותזכרו מה אני אומר, אין אף מגרש בארץ עם קהל מטורף ורועש כמו ברוממה. קחו את הרעש של אולם הפחים בחולון, תוסיפו את הקהל האדיר של מלחה, תחברו עם האוהדים המטורפים של המבצר ביוקנעם, ותקבלו את היכל רוממה הרועש, ורק אז אולי תבינו את גודל ההישג הירושלמי ביום ראשון השבוע), אחרי כל זה, המשחק מול אקליפס ג'ט מיי גייד אמסטרדם (בואו פשוט נקרא לה אמסטרדם וזהו) נראה כמו אימון קל לקראת המפגש ביום ראשון הקרוב מול חולון.
למרות שזה גביע האתגר המצ'וקמק, למרות שלאוהדים הירושלמים זה כבר משחק שלישי תוך שישה ימים (כולל נסיעה ארוכה לחיפה) למרות שהיריבה היא קבוצה אלמונית לחלוטין (ואל תגידו לי שזו אלופת הולנד, כי זה לא אומר כלום) למרות הכל הגיעו למלחה די הרבה אוהדים. בערך שני שליש מלחה היה מלא, שזה כמעט כמות הצופים שבאה למשחקי ידידות מול ראשל"צ וסמארה לפני תחילת העונה.
מצד אחד, מוזר לראות את מלחה לא מפוצץ עד אפס מקום. מצד שני, ספק אם יש עוד משחק בגביע האתגר שמשוחק מול קהל מטורף שלא מפסיק לעודד ולשיר, גם כשהקבוצה שלו, במופע אימים של מרבית השחקנים, מתבזה מול קבוצה נחותה ביותר.
אתם יכולים להגיד הרבה דברים על הולנד. יש להם בחורות בלונדיניות יפות ומשוחררות, הבירות שלהם מצוינות, יש להם אחלה קופי שופס, מדיניות המדינה ביחס לסמים קלים תואמת להפליא את תפיסת עולמי הפרטית, אפילו יש להם נופים קסומים, אווירה מגניבה וכדורגל משובח. אבל אין בהולנד כמה דברים בסיסיים: אוכל נורמלי, הרים וגבעות, וכדורסל.
מאמסטרדם יש לי זיכרונות נהדרים. הייתי שם בירח הדבש. אחרי שבוע של עישונים היסטריים בקופי שופס, הרגשתי שאני לא מסוגל לראות יותר ג'וינט. אז הלכתי למפעל הייניקן לסיור שכלל שתיה בטירוף. אני זוכר את אמסטרדם כעיר משוגעת. אני לא זוכר שראיתי שם כדורסל.
מדובר אמנם באלופת הולנד, אבל זה בערך כמו שאלופת ישראל בכדורגל נטחנת בויסלה קרקוב. יש לקבוצה שישה אמריקאים, כולם שחקנים מהדרג השלישי (אולי פרט לאיויס ווייאט עליו עוד נפרט בהמשך) אף אחד מהם לא היה משחק בליגה ההולנדית אם הייתה לו הצעה מקבוצה בארץ שבה הכדורסל קצת יותר מפותח. נניח קרית אתא או גבעת שמואל. די בעובדה שאוריאן גרין, שהגיע למלחה הישר מניו זילנד בתחילת הסיבוב השלישי ונחתך ממנה כמה שבועות מאוחר יותר באופן מביש, אותו אוריאן גרין הוא מהבולטים בחמישייה הפותחת של אמסטרדם, כדי שתבינו את הפערים בין הקבוצות. לפחות על הנייר.
פרט לששת האמריקאים יש לקבוצה גם ארבעה שחקנים הולנדים, שרק אחד מהם, פטר ואן פאסן הענק, תרם משהו לקבוצה, ומאמן ישראלי, אריק שיבק, שכבר כמה שנים קוטף אליפויות בציר הולנד – בלגיה בעוד שהקבוצות בארץ לא סופרות אותו משום מה, וחבל.
המשחק נפתח בבליץ הולנדי. ירושלים כנראה עדיין בהנג אובר אחרי החגיגות ניצחון בחיפה, ועוד בטרם התיישבתי במושב והדלקתי את הג'וינט הראשון של הערב, וזה כבר 0:6 לאמסטרדם. ירושלים מנסה לענות בשלשות מטורפות, זה לא כל כך מצליח, וגם אם פה ושם איזו שלשה נכנסת, ההולנדים שומרים על פער סביר. אני קופץ לשירותים להוריד במחתרת בקבוקון ג'יימסון וכשאני חזור זה 8:13 להולנדים שפשוט משחקים טוב יותר.
יש לירושלים שתי בעיות עיקריות. האחת, שמתחת לסל הם אבודים. ווטסון, ביום שחור משחור, חסר אונים מול איויס ווייאט ופיטר ואן פסן שיוצרים מטריה אוירית, ודופקים לו גגות חופשי. על הראש. ניסיונות לקלוע מבחוץ נכשלים עקב אחוז קליעות נוראי (ותודה בשם ההולנדים ליובל נעימי ומורן רוט על ערב קליעות מזעזע) וגם משלוש המצב לא מרנין במיוחד, אם כי שתי שלשות של הקברן שרון ששון, שקובר שתי שלשות עצבניות, מביאות באופן מלאכותי את ההפרש ההולנדי להיות מתון.
ירושלים פשוט תפסה יום חלש של רוב השחקנים. טרויס ווטסון שמול מכבי תל אביב חגג, ומול מכבי חיפה היה בסיאסטה, גילה שלא כל יום קוז'יקרו. האחוזים שלו מתחת לסל היו איומים, לא מעט בגלל עבודה טובה שהגבוהים ההולנדים עשו עליו. רוג'ר פאוול כמעט ולא הורגש, עומר סניד, גם כן עם אחוזים נוראיים, לא יספר על המשחק הזה לנכדים שלו, ואילו מורן רוט נלחם, התאמץ, אבל היה לחלוטין לא מפוקס היום.
וכמה מילים על יובל נעימי. כבר כמה משחקים שהשחקן הזה, שאשתקד הוביל את אשקלון לשלושה ניצחונות כואבים על ירושלים, כולל במלחה, פשוט לא מתפקד. הוא לא מצליח להוביל את הקבוצה, הריכוז שלו לא נותן כלום, אחוזי הקליעה שלו איומים (אחד משש הערב) והוא פשוט עושה נזק עצום לקבוצה. מול מכבי תל אביב זה הביא לכך שיתרון של שלושים הפרש ירד ל 14. ניחא. ברוממה גיא גודס היה חכם דיו כדי להוציא אותו בכל פעם שחיפה הצליחה לחזור למשחק בזכות משחקו הכושל. הפעם מול אמסטרדם, כשכמעט כל השחקנים היו חלשים להחריד, הנזק של נעימי הורגש, במיוחד כשלצידו מורן רוט נתן משחק גרוע במיוחד שכלל לא רק החטאות אלא גם איבודי כדור לרוב.
רק שרון ששון היה סביר (אך ורק בזכות קליעות משלוש) וטימי באוארס שכרגיל בא לעבודה, נתן ת' מכסה הקבועה שלו, שם שלשות קריטיות וכמעט לבד החזיר את ירושלים למשחק. על ארז מרקוביץ' לא בא לי לכתוב. יש לי המון סימפטיה לאיש הזה. אז לא נלכלך, רק נציין שהוא סיים עם אפס נקודות. לא אמרתי כלום. החלטתי לעשות מעשה, ובכל פעם שירושלים עושה מהלך אידיוטי, נניח החטאה שלומיאלית או איבוד כדור מטופש, אני מוריד שלוק מבקבוק הפינלנדיה ששמתי במעיל. תוך כמה דקות כבר הייתי שיכור.
הקבוצה ההולנדית אמנם הובילה לאורך כל המשחק כמעט, אבל לא מדובר בקבוצה מהוללת. למעשה זו קבוצה של שחקן וחצי. איויס ווייאט בעצם חיסל לבדו את ירושלים. השחקן הענק פשוט טחן את ירושלים מכל הכיוונים. הוא תפר 27 נקודות באחוזים גבוהים, קטף ריבאונדים, חילק אסיסטים, דפק גגות, חטף כדורים, ואם היו מבקשים ממנו הוא גם היה מוכר נקניקיות בהפסקה. טדי גיפסון לצידו עם 19 נקודות במשחק יעיל, ואוריאן גרין, כן אותו אוריאן גרין שבמלחה בעטו באופן מביש רק לפני כמה חודשים, חזר לעיר הקודש שהקיאה אותו, ונתן את משחקו הטוב ביותר במלחה, כולל סל קריטי ברגע האמת.
מאמן ירושלים גיא גודס, שקצר המון מחמאות אחרי הניצחונות על תל אביב וחיפה, איבד את הכל וביושר. קודם כל בגלל הרוטציה המוזרה. יש לך על הספסל שני אמריקאים, ראשון קלארק וג'ורדן פליגל. אם אין לך עניין לשתף אותם העונה, למה בכלל הבאת אותם? ווטסון ביום נוראי, מרקוביץ' עם אפס נקודות, פאוול לא מחובר לנעשה במגרש, יובל נעימי מתחילת העונה לא פוגע, אדם הלסקה פצוע, אם במצב כזה אתה לא משתף אותם, אז מתי כן? לתת לשחקן זר כמו קלארק לשחק 22 שניות בסוף המחצית, זה כבר חרפה.
אחרי חצי רבע שלישי סביר שבו הם פתחו פער, המשחק הירושלמי שב להיות ירוד. הייתי בשלב זה די מסטול ושיכור. החלטתי שאני לא נוגע בבקבוק הגורדון ג'ין שלי עד שאני לא רואה מהלך ירושלמי נאה. הבקבוק נשאר סגור, עד סוף המשחק התפכחתי.
אבל מילא זה. יש לגודס בעיה במאני טיים. איכשהו ירושלים במחצית השוותה, ברבע השלישי אפילו הובילה קצת, לפני סדרת טעויות נוראית ורצף איירבולים ואיבודי כדור מסמרי שיער של ירושלים, שהשיבה את היתרון לבחורים של אריק שיבק. גודס נראה די חסר אונים, ההולנדים ברחו להפרש מבטיח, אבל איכשהו יש דבר מה באוויר בעיר הקודש.
שתי דקות לסיום, תשע הפרש לאמסטרדם, רגע לפני שההולנדים פותחים את השמפניות (או לפחות את הקססה) שלשה מטורפת של ששון, עוד שלשה של באוארס, ומשום מקום המשחק שוב צמוד. שתי הקבוצות מקפידות לאבד כדורים, אמסטרדם מצליחה לעשות יותר שטויות, וירושלים כמעט משווה. כמעט, כי דווקא ברגעים הכי קריטים גם באוארס וגם ווטסון מחטיאים מהעונשין. איכשהו ההולנדים בטמטום רב במקום להריץ את השעון מנסים לקלוע ומאבדים את הכדור.
כדור אחרון לירושלים. היינו כבר בסרט הזה עם גודס. בידידות מול סמארה היה לירושלים כדור אחרון בנקודה הפרש לחובתם, וזה נגמר בהחטאה אומללה והפסד. בידידות מול ראשל"צ הייתה סיטואציה זהה, רק בשתי נקודות הפרש, שוב בלבול והחטאה אומללה והפסד. ומה נשתנה הלילה הזה? כלום.
ירושלים יוצאת בשתים הפרש להולנדים להתקפה אחרונה, לא מצליחה לעשות כלום והכדור יוצא החוצה. בנס השופטים נותנים שוב כדור לירושלים. מורן רוט מכדרר, לא יודע מה לעשות, נראה חסר אונים, ואז הוא לוקח זריקת שלוש פרועה, מסוג הזריקות שעוד לפני שהכדור מגיע לסל אתה כבר מקווה שיהיה לפחות ריבאונד, כי סל כבר לא יהיה כאן. זה נגמר בעוד הפסד. גודס שוב נכשל במהלך הסיום, רק שהפעם זה לא ידידות מול סמארה, אלא במשחק גביע. ולא סתם, אלא גביע האתגר. עאלק אתגר.
כתבות אחרונות באתר
|
|