ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

ביתי כבר לא מבצרי
ליאור פרי ,03/03/2010

היו ימים שהקבוצות האורחות היו משאירות את הנקודות כבר בשער הגיא * השנה מלחה ידידותי מאי פעם * בלי סל עצמי או מעט עזרה מהשופטים וירושלים סופגת עוד הפסד בית * ולמרות הכל הפיינל 8 נותר קרוב.

במסגרת מאמצי להביא את בשורת הניו ג'ורנליזם לאתר הספסל, נתחיל כרגיל בסיפור מהעבר הרחוק שלי, שמתחבר רק בקושי רב למשחק הערב. לפני כמה שנים טובות טסתי מתאילנד לאוסטרליה ובגלל שהטיסה הזולה ביותר היתה בסינגפור איירליינס, נאלצתי לשהות שלושה ימים בסינגפור בהמתנה לטיסת ההמשך לסידני.

עכשיו סינגפור היא גן עדן למי שרוצה לעשות שופינג, ושום דבר אחר למי שלא בקטע הזה, ובטח שתפרן כרוני כמוני השופינג היחידי שלי זה במסעדות אסיאתיות מקומיות או בבתי מרזח אפלים. לכן עבורי, השלושה ימים בסינגפור היו בעיקר ימים של שתיה ואכילה במטרה להעביר את הזמן. באכסניה (הזולה ביותר בכל סינגפור) החבוטה בה שהיתי, פגשתי בחור ישראלי שכמוני היה תקוע באי הזעיר, ויחד החלטנו לצאת לשתות. הצטרפה אלינו בחורה שוויצרית שפגשנו באכסניה, ויחד יצענו לקרוע את האי, או לפחות למצוא מקום עם בירה זולה.

הגענו לאיזה בית בירה סתמי, אני והבחור הישראלי התיישבנו זה מול זה, והשוויצרית באופן אקראי לחלוטין התיישבה מולי, כלומר ליד הבחור האחר. התחלנו להוריד בירה טייגר בקנקנים של שני ליטר. נציגת שוויץ בשולחן הפגינה כושר שתייה שלא נפל מהגברים הישראלים. כמה קנקנים מאוחר יותר, היינו די שתויים. השוויצרית החלה להיות יותר ויותר משוחררת וליברלית ככל שמספר הקנקנים הריקים על השולחן גדל.

בשלב מסוים, כשכבר היינו שפוכים רצח, השוויצרית שהיתה חרמנית אש, התחילה להימרח על הבחור הישראלי שיש לצידה. באותה מידה כמובן היא יכולה היתה להימרח עלי (דבר שהייתי מקבל בברכה) רק ששולחן ו 12 קנקני בירה חצצו בייננו, לכן מי שספג את הידיים השוויצריות הענוגות היה חברי. עוד כמה קנקנים והמזמוזים גברו, וכשקמנו מהשולחן כושלים (אחרי ששילמנו על 36 ליטר בירה וצלחת ציפס בינונית) השניים המשיכו את המזמוזים הסוערים משל היו זוג לכל דבר. הרגשתי מה זה להיות גלגל שלישי באופנוע, בזמן שהישראלי מלמל משהו על כך שכדאי שאבקש באכסניה לעבור לחדר אחר כי הוא מתכונן להביא את נציגת שוויץ לחדרנו.

סוף הסיפור, בשלושה ימים בהם המתינו השניים לטיסת ההמשך שלהם, המיטה באכסניה לא חדלה לחרוק, בעוד אני את שאר הבירות טייגר שלי לגמתי בגפי. ועד היום אני חושב על איך יכולתי להיות אני בר המזל, לולא התמקמתי מול העלמה ולא לצידה. כך הבנתי שבעצם מיקום זה הדבר הכי קריטי בחיים. מיקום זה ההבדל בין להעביר שלושה ימים של סקס חסר מעצורים לבין לשתות בירה לבד בברים אפלים. מאז, בכל פעם שאני יוצא עם בחורה שוויצרית, אני מקפיד לשבת לצד העלמה ולא ממול, ליתר ביטחון.
אז ראינו שמיקום היה ההבדל בין לגמור את הערב לבד או בזרועות של מישהי טובת גוף. מיקום זה גם ההבדל בין לקבל על הראש בפיינל אייט קבוצה שהיא משוכה בלתי עבירה לבין לקבל קבוצה שסיימה מקום שני את הבית שלה, ויש סיכוי לעבור אותה.

ככה בערך מתחבר הסיפור הסינגפורי שלי למשחק הערב. בתכלס, המשחק היה בעיקר משחק על מיקום. נכון, בסיטואציה מסוימת גם ירושלים וגם ולנסיה עוד יכולות למצוא עצמן בחוץ, אבל באופן כללי סביר להניח ששתי הקבוצות יעלו לשלב הבא, והמשחק הערב היה בעיקר משחק על המיקום. וכאן ירושלים נפלה. ירושלים צריכה ויכולה לנצח שבוע הבא בטורקיה, גם אם לא, ולנסיה צריכה לנצח את קאזאן, אבל ירושלים החמיצה את האפשרות לקבל את המיקום הראשון בבית, מה שהזכיר לי איך אני החמצתי את המיקום הנכון לקבל עלמה שוויצרית בזמנו.

והיה גם משחק כדורסל, ולא מן המשובחים שראינו.

היו ימים שמלחה היתה מבצר של ממש. עשרים ומשהו משחקי ליגה לא הפסידה ירושלים בבית. לפני שתי עונות ירושלים סיימה עונה אירופאית שלמה בלי אף הפסד בית (רק שלמרבה הצער גם בלי אף ניצחון חוץ). היו עונות שאף קבוצה ישראלית, כולל מכבי תל אביב, לא ניצחה במלחה. השנה משום מה מלחה הפכה למארחת למופת. גליל עליון, מכבי נתניה, הפועל חולון, אריס סלוניקי, והערב גם ולנסיה, כולם חגגו במלחה. למעשה, אם לא סל עצמי מוזר של אוקונה, גם בני השרון היתה מנצחת במלחה. אם לא טעות שיפוט גסה גם מכבי חיפה היתה חוגגת. אם לא טיפת מזל, גם ראשל"צ היתה רושמת ניצחון בעיר הקודש. אבל הערב, בלי סל עצמי ובלי טעויות שיפוט, המזל של גודס ובחוריו שוב נגמר. כמוש קרה שבוע שעבר מול חולון.

הרבה על המשחק אין לי מה לספר (למה אתם חושבים שבחרתי למרוח הגיגים על איזה ערב הזוי בסינגפור לפני המון שנים? כדי למלא נפח לכתבה). קבוצה שקולעת 64 נקודות "במשחק הכי הכי חשוב שלה העונה" לא אמורה לנצח משחקים. כשיוגב אוחיון, השחקן הכי חם של ירושלים העונה, מסתפק בשני נקודות ביום נוראי – אין הרבה מה לחפש. אבל אוחיון שאיכזב הערב לא לבד. שרון ששון סיים עם אפס עגול, יובל נעימי קלע שש נקודות, אבל החטיא המון, איבד כדורים ועשה טעויות רבות. טרה סימונס היה חושך, ליונס כלל לא שותף, אורי קוקיה אמנם תרם המון התלהבות, מנהיגות, ושאר דברים שלא מופיעים בסטטיסטיקה, אבל סגר ערב של שתי נקודות, במצב דברים זה אין סיכוי לנצח, גם ביום טוב של פינקי, עם מעט מאד עזרה מג'טר והאנטר.

שורה תחתונה, הקהל במלחה היה נפלא, כל הכרטיסים נמכרו הרבה מראש, האווירה היתה נהדרת, הקהל עודד גם ברגעים הקשים, הבחורים מירושלים נתנו קרב אדיר וגילחו פיגור של 15 נקודות בריצה נהדרת ועם המון התלהבות, אבל ברגע האמת, כלומר בחצי השני של הרבע הרביעי, דווקא כשנראה היה שהמהפך בדרך, התברר שלא מהפך, אלא מהפח אל הפחת.

בדקה האחרונה עברנו לפינת ההסתברויות, אחרי שהתברר שקאזאן ניצחה את גלאטסראי. אם ירושלים תנצח בטורקיה וקאזן בספרד, יהיה בית פנימי עם שלוש קבוצות. מחשבים נשלפו, טבלאות לוגריטמים הועלו, והחלו הספקולציות. בהפסד של תשע נקודות של ירושלים, קאזאן וולנסיה יכולות לסגור על שש הפרש לקאזאן ושתיהן עולות. אבל הנה ג'טר צמצם לשבע הפרש, ואז רק אם קאזאן מנצחת בחמש הפרש שתיהן עולות ומשאירות את ירושלים בחוץ. ואז סל נוסף, ההפרש יורד לחמש, ואין שום אפשרות לקונספירציה שתשאיר את ירושלים בחוץ. אלא אם כן ירושלים תפסיד בשבוע הבא בטורקיה, ואז הספקולציות שונות לחלוטין.
לילה טוב.