ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

והעסק רק מתחיל להתחמם
ליאור פרי ,06/10/2009

יום שני ברציפות שליאור פרי חי אוכל ונושם כדורסל * עבור אלפי עכברי הכדורסל שכמותו היומיים האחרונים במלחה היו רק המנה הראשונה בדרך לחגיגה הגדולה ברביעי וחמישי במלחה.

אחרי חמישה חודשים נטולי כדורסל, לקבל את טורניר גביע ווינר בראש זה כמו לחצות את מדבר סיני במשך 40 שנה, ואז לגלות שבתחנת הסיום של המסע מחכה לך בירה קרה כקרח מהחבית. אז אחרי שאתמול שברנו את הצימאון הנוראי לכדורסל בהצגה כפולה ומרשימה, היום היה המשך של המנה הראשונה בתפריט שרקחה לנו מנהלת הליגה.

ואם בארוחת גורמה עסקינן, אניני הטעם לבטח יודעים שבארוחת שף גורמה, בין המנות הראשונות למנות העיקריות נהוג להגיש מנה שתנטרל את הטעמים בחיך מהמנות הראשונות. זה יכול להיות כדור סורבה חמצמץ, או כוס עם גספאצ'ו עגבניות קר, אפילו שוט חביב של שנאפס יעשה את המלאכה. אם נישאר בתחום הקולינארי, אז היום השני של משחקי רבע הגמר היה בדיוק אותה מנה קטנה ונחמדה שנועדה להביא אותנו במצב אופטימאלי לחגיגה האמיתית, שזה חצי הגמר ביום רביעי.

לא חיפשנו דרמות גדולות היום. ממש לא משנה אם גלבוע או בני השרון ינצחו, כי ממילא המנצחת תקבל חזק על הראש ביום רביעי ממכבי תל אביב. גם לא בנינו על כך שהמשחק בין מכבי תל אביב לאשקלון יהיה מותחן חסר תקדים, רצינו רק לראות את הסגל החדש, חדיש ומחודש של מכבי תל אביב, רגע לפני העונה האירופאית שלהם.

אולי בגלל שבמנהלת יצרו רף ציפיות גבוה, הקהל דווקא אכזב אותי. אמרו שהמוני תל אביבים רכשו כרטיסים למשחק, בסוף בקושי הגיעו 100 אוהדים צהובים, וגם הם לא אלו שמשתייכים לקהל המפונק והמעצבן של מכבי תל אביב. אותם סנובים צפוניים שרוכשים מנוי למקומות הכי טובים ביד אליהו תמורת אלפי שקלים, לא טרחו לשלם 40 ש"ח ולראות את הקבוצה שלהם במשחק רשמי ראשון העונה. אותם ילדים ונערים שאין להם מספיק דמי כיס להיכנס ליד אליהו, או אפילו לשלם את מחיר החניה ליד ההיכל, הם אלו שהגיעו לעודד את קבוצתם במלחה.

אשקלון למרבה ההפתעה הביאה כמות דומה לזו שהביאה תל אביב, רק שאוהדיה היו קולניים פי שתיים מהאולטראס הצהובים. האכזבה הכי גדולה הייתה דווקא מהקהל הירושלמי. דיברו על זה שהמוני אוהדים ירושלמים (שממילא יש להם כרטיסים למשחקים בגלל שמדובר בכרטיס משולב למשחקי שני ימי רבעי הגמר) יגיעו בהמוניהם כדי לעודד את אשקלון נגד מכבי תל אביב השנואה. זה לא קרה. נכון, היו בקהל לא מעט ירושלמים ששנאתם למכבי תל אביב לא יודעת גבולות, אבל זה לא היה הגהנום הידוע של מלחה. אולי הם שומרים את הכוח לגמר.

המשחק עצמו היה הרבה יותר מעניין מהצפוי. מכבי תל אביב עם הרכב כמעט חדש לזה שהכרנו (או בעצם לא הכרנו) בעונה שעברה, נראתה בתחילת המשחק כאילו היא בליגה אחרת מאשקלון. פתיחה רצחנית של רביב לימונד והחברים גרמו לנו שחשוב שאנחנו בדרך לתבוסה בנוסח משחקי המכבייה. לימונד צלף שלשות בקצב, אנדרסון ופישר חגגו מתחת לסל, ואשקלון נראתה חסרת אונים.

אולם, רגע לפני שנראה שאנו בדרך לאם כל התבוסות, החלה אשקלון לצאת מההלם. נכון שהם נתנו למכבי תל אביב איזה 15 נקודות פור לפני שהם החלו לשחק, אבל כאשר מורן רוט וחבורתו הסימפטית החלו לשחק, פתאום מכבי תל אביב לא נראתה כל כך אימתנית..

הקהל אגב גילה עניין בעיקר בנעשה בגזרת גיא פניני. כמה שמכבי תל אביב שנואה במלחה, סביר להניח שפניני שנוא במיוחד. למעשה אחמדיניג'אד ונסראללה יחשבו לפופולאריים במלחה אם תשוו אותם לפניני. כל נגיעה שלו לוותה בבוז אדיר, כל זריקה שלו שנכנסה עצבנה את הקהל, ולמרבה הצער כל הזריקות שלו בתחילת המשחק, כולל שלוש שלשות, צללו פנימה למגינת לבו של הקהל.

הדקות חולפות, ואשקלון רואה שהשד התל אביבי לא כל כך נורא. לזכותו של מאמן אשקלון, אריאל בית הלחמי, יאמר שהוא לא חושש לזרוק למגרש שחקנים אלמונים יחסים, שיקבלו קצת דקות משחק ויעניקו למעט השחקנים הבכירים קצת אויר. ראיתי מאמנים פחדנים שמעדיפים שהשחקנים הבכירים יפלו מהרגליים, ולא יכניסו סתם איזו שחקן אלמוני שייתן שתי דקות של מרפקים וטראש טוק. בית הלחמי זרק למגרש את דרור דווידי ואפילו את אלעד הופמן הצעיר והחצוף. זה עשה רק טוב לאשקלון, ואת המחצית היא סיימה בשיוויון מפתיע.

בחצי השני המשיכה אשקלון לתת פייט ראוי, ואל תתנו להפרש להטעות אתכם. עד הרבע הרביעי היה די צמוד. מצד שני, אל תתנו למשחק לגרום לכם לחשוב שמדובר בשתי קבוצות די שקולות. מכבי, לו הייתה מעבירה להילוך שני או שלישי, הייתה יכולה גם לתת 40 הפרש על הראש לקבוצה היחידה שניצחה אותה אשתקד ביד אליהו.

בדקות הטובות של אשקלון, כשהגבוהים שלה רצו לחגוג תחת הסל, היה זה דיאור פישר בהגנה מדהימה ומרובת חסימות, שהוכיח שלא בכדי הוא הזר היחיד שמכבי לא חתכה בסוף העונה שעברה (אם כי בליינים מקומיים כן חתכו אותו). התרשמתי גם מאנדרסון ולאזמה, לעומת זאת וויז'נייבסקי עשה רושם חלש למדי. "מי היה צריך להביא שחקן כזה מפולין" רטנתי, ואז תיקנו אותי שויז'נייבסקי הוא בכלל אמריקאי, ואילו הפולני האמיתי, מאצ'י לאמפה, בכלל לא בסגל עקב חוקי המנהלת ומגבלות החוק הרוסי.

עוד רבע עם נטייה קלה לצמוד, וברבע הרביעי מכבי נותנת קצת גז, לימונד ממשיך בתצוגה נפלאה (להזכיר לכל החברים שלי במלחה, לפני שלוש עונות כמדומני לימונד, אז עדיין באדום, ייבש את הספסל במלחה, היה מיואש מחוסר דקות משחק, ולא מצא עצמו בקבוצה. היום אותו לימונד שייבשתם והברחתם, מככב במכבי תל אביב, ובפרוש נמצא בכושר של שחקן יורוליג לגיטימי) ומכבי תל אביב, וכך רואים בפרוש, מראה קצת ממה שהיא יודעת, וזה הרבה-הרבה מעבר לרמה של ליגת העל אצלנו.

עד כמה עמוק הספסל התל אביבי, תעיד העובדה שדורון פרקינס, אשתקד שחקן העונה, שנבזז ונגזל ממכבי חיפה בכוח התל אביבי הברוטאלי המצוי, הוא בערך השחקן ה-12 בקבוצה, שעולה בערך לשתיים וחצי דקות במחצית. העיקר מבחינת מכבי תל אביב זה שהוא לא בירוק או באדום.

בסוף אולי אשקלון זכתה בסימפטיה, אבל אלכס מהמכולת ליד הבית שלי כבר הבהיר לי לא פעם, כי עם סימפטיה לא הולכים למכולת, והוא אישית יעדיף אם אני אביא במזומן.

שורה תחתונה, לא היה לנו מותחן של השניות האחרונות, גם לא כססתי ציפורניים בטירוף, אבל בפירוש נהנתי מערב של כדורסל ישראלי במיטבו (גם אם המצטיינים הם בעיקר אמריקאים עם תגבור מגאבון). עכשיו צריך להתחיל בהכנות לחצי הגמר, אז תתחילו להשחיז את הגרון.