ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

מרקוביץ', נלחם בגבורה

להתראות בגביע האתגר
ליאור פרי ,11/11/2008

ירושלים היתה צריכה להגיע ל 22 הפרש נגד קאזאן הרוסית. בשביל הפרש כזה אתה צריך התלהבות, יכולת שיא וטירוף. כל זה לא היה הערב במלחה. אפילו הקהל הנפלא לא הצליח לעורר את הקבוצה העייפה של גודס. בסוף אמנם ירושלים ניצחה, אבל רק בגלל שלרוסים זה ממש לא היה אכפת. עוד ניצחון כזה ואבדנו. להתראות בגביע האתגר

הליגה כבר החלה, היה כבר סיבוב גביע, גביע אירופה כבר באמצע הסיבוב הראשון אבל רק הערב התקיים סוף סוף המשחק הרשמי הראשון במלחה. צפינו במשחקי אימון נגד סאמארה הרוסית ונגד רשל"צ, היינו בגביע ווינר, אפילו יצאנו מהמפעל הזה עם גביע, אבל רק הערב נערך במלחה המשחק הרשמי הראשון של העונה. ואיזה משחק עגום זה. עם נתוני פתיחה של מינוס 22, ועם קבוצה בינונית ביותר שלא מסוגלת לנצח את בני השרון החבולה, רף הציפיות היה מראש נמוך ביותר.

העובדה שהסיכוי לעבור את הרוסים ולהמשיך את מסורת היול"ב קאפ (שהשנה כמדומני שם המפעל הוא יורוקאפ, אבל בתכל'ס מי מבדיל ?) היה שקול לסיכוי שדן בירון יבחר לראשות העיר, לא מנעה מהקהל הירושלמי המטורף למלא כרגיל את מלחה. נכון, היו קצת קרחות בקצוות האולם, אבל קהל שממלא את מלחה במשחק ידידות מול ראשל"צ האנמית, לא ינהר בהמוניו למשחק מול קאזאן, אותה קבוצה שנתנה לירושלים בשנה שעברה חמישים ומשהו על הראש ?

בכניסה למלחה אני שם לב שיש כאן גם בחירות. קלפי 341 וקלפי 350 נראות נטושות כמעט כמו הדוכן הריק של מפלגת "צדק חברתי" המפלגה שמן הסתם מתנדפת ונעלמת מהעולם ממש ברגעים אלו. הקהל שר בטירוף, ובגלל שהקהל הנפלא של ירושלים שווה לבד 15 נקודות, חישוב פשוט מראה שהשחקנים צריכים להוסיף רק עוד שבע נקודות כדי לקזז את ההפסד ברוסיה.

המשחק מתחיל, ומייד אפשר לראות שקאזאן הערב לא דומה לקאזאן שחטפה 39 בראש במלחה בשנה שעברה. הפתיחה הירושלמית איומה. ווטסון עושה עבירת תוקף, ראשון קלארק מיידה אייר בול, הרוסים עושים סל ועבירה, וההפרש המצטבר עולה ל 25. אבל אז ירושלים מתעוררת, ווטסון קולע מתחת לסל, ראשון קלארק מתעופף לדאנק מלהיב וירושלים מובילה 5:8, רק עוד 19 נקודות למחוק את ההפרש !

ברבע הראשון ירושלים נראית איכשהו די בסדר. הבעיה שבסדר זה לא מספיק בשביל להביס את היריבה. בשביל להגיע לתבוסה אתה צריך שכל הקבוצה תהיה בטירוף, וזה לא קורה. ווטסון לא נבהל מהענקים הרוסים וטוחן 9 נקודות מתחת לסל, מורן רוט קובר שתי שלשות ברצף ומקפיץ את מלחה, הבעיה ששני שחקנים לבד לא יכולים להעניק את ההפרש המיוחל.

שאר שחקני ירושלים לא מחוברים. מצבת הזרים לא מרשימה בלשון המעטה. אדם הלסקה פצוע, רוג'ר פאואל לא נרשם בזמן, ג'ורדן פליגל כרגיל עמוק בקצה הספסל, ואילו הזרים שכן משחקים, באוארס, קלארק וסניד, לא תורמים שום דבר מיוחד. בכל זאת הרבע הראשון נגמר ב 18:23 בעיקר כי הרוסים נראים די הרוסים.

ברבע השני דווקא הישראלים עוזרים לפתוח פער. שרון ששון, שבכלל דיווחו לנו שהוא פצוע, עולה וקובר שלשה ענקית מדאון טאון. ארז מרקוביץ אוכל מרורים מול ענקי קאזאן, אבל נלחם בגבורה, יובל נעימי נכנס טוב למשחק, ופתאום הפער מגיע לדו ספרתי. כלומר עשר, לא יותר.

הקהל במלחה רואה 18:28 ונכנס לטירוף. פתאום ה 22 הפרש נראה אפשרי, הרי אנחנו רק בתחילת הרבע השני. אבל אז ירושלים מראה שהיא עיר של כדורגל, כי השחקנים בועטים בדלי. שתי החטאות אומללות, איבוד כדור, עבירת תוקף, וקאזאן חוזרת לתמונה. ווטסון נעלם, באוארס עדיין לא הגיע למשחק, סניד מוכרז כנוכח נפקד, אבל איכשהו יום מוצלח של נעימי ומשחק טוב של רוט מאפשרים לירושלים להוביל שוב בדו ספרתי, 30:40, לפני שהענקים של קאזאן מתחילים לטחון. זה מצטמצם ל 35:41 הרבה בגלל שירושלים לא מצליחה להיכנס לטירוף הכל כך מפורסם שלה.

הרבע השלישי אמור להיותה רבע הקריטי. ירושלים צריכה לתת גז על ההתחלה כדי להגיע להפרש דו ספרתי ממנו ניתן להריח, או לפחות לדמיין, את ההפרש 22. אבל הרבע השלישי נפתח בדיוק הפוך. קאזאן פותחת במטווח שלשות אדיר. הרכז האמריקאי טרל לינדיי ממרר את החיים לירושלמים עם שלשות מטווח אנ.בי.איי. מתחת לסל העסק מחמיר. דימיטרי סוקולוב על טהרת 214 סנטימטריו, עם קצת עזרה מקרסימיר לונצאר הקרואטי עם ה 210 שלו, ועם ולדימיר ורמינקו (הנמוך שבחבורה, רק 208 ס"מ) משתלטים על אזור הצבע. דאנקים, ריבאונדים בהתקפה ועוד דאנקים, וקאזאן מוחקת את היתרון הירושלמי לחלוטין.

מה גודס לא עושה. מכניס זרים, מוציא זרים. עובר לרביעייה ישראלית, וחוזר לרביעייה של זרים. כלום לא עוזר. עוד שלשה רוסית וזה כבר 47:51 לקאזאן, ונראה שאם מישהו ינצח ב 22 הפרש זה הרוסים. בירושלים המשחק קטסטרופה. שרון ששון, שפתח עם שלשה ענקית, לא עשה כלום חוץ מלהעיף כמה אייר בולים מאז השלשה. ווטסון שפתח עם תשע נקודות ברבע הראשון, נשאר עם אותו מאזן כמעט עד סוף המשחק, טימי באוארס עדיין לא התייצב למשחק, ואנחנו כבר עמוק ברבע השלישי.

הרבע השלישי כל כך גרוע, שירושלים קולעת בו רק 11 נקודות. קצב של נקודה לדקה זה טוב עם אתה שחקן. זה קצב נוראי לקבוצה שלמה. בטח לקבוצה שרוצה לנצח ב 22 הפרש. בעצם, ברבע השלישי כבר היה ברור שאין מה לדבר על ניצחון בהפרש הרצוי, ואפשר כבר להתכונן לקראת המפעל השלישי בחשיבותו, גביע האתגר, שם תאותגר ירושלים מול קבוצות ברמתה, כלומר קבוצות מרכז טבלה מהליגה האוסטרית, אולי קבוצת צמרת מהליגה השוויצרית, ואופציה לקבל את סגנית מחזיקת הגביע האיסלנדי.

רק הקהל עוד מעודד בטירוף. הקבוצה עצמה כבויה, שום התלהבות, שום אמונה, שום נחישות. ברבע האחרון התחושה היא שרק רוצים לגמור את המשחק ולרוץ הביתה לראות מה קורה בבחירות. אגב, היו כמה עיתונאים עם לפטופ ביציע. רגע השיא היה באמצע הרבע הרביעי, כשבעלי הלפטופים דיווחו שבסקרים ברקת מוביל.

ראשון קלארק, זר שמעמדו בקבוצה לא נראה לי מן היציבים, מחטיא עוד שתיים מהקו, גם מרקוביץ מחטיא מהקו בסיטונאות, ויש לירושלים רק מזל אחד – שברבע השלישי החליט האדון טימי באוארס שאחרי כמעט 30 דקות שוטטות על המגרש, הגיע הזמן לשחק. באוארס, שבמשך שלושה רבעים קלע שלוש נקודות (קצת של נקודה לרבע) פותח מבערים ושם ברבע רביעי (שבינינו, זה הגרבג' טיים) 13 נקודות, כדי לתקן את הסטטיסטיקה, וגם לתת לאוהדים טעם מתוק של ניצחון בכבוד.

למעשה, ברבע הרביעי קאזאן רק רצתה להעביר את הזמן, ואת זה היא עשתה נכון. לשבריר שניה ירושלים אמנם פתחה פער זעיר של שש נקודות 58:64 בזכות באוארס בלבד, אולם פסק זמן נכון של המאמן הרוסי, ממנו חזרה רק קאזאן, החזיר את השיוויון. בסוף ירושלים אמנם ניצחה, אבל רק כי קאזאן ממש לא ניסתה למנוע זאת. בנקודה הפרש לירושלים עם 20 שניות לסיום, קאזאן לא ניסתה לעשות עבירה ולשלוח את ירושלים לקו, גם לא ניסתה לחטוף כדור, אלא הסתפקה בהסדר מינימלי שמבחינתה הוא כול כולו ניצחון.

התצוגה הכושלת, המשחק העלוב, ההדחה מהמפעל האירופאי השני בחשיבותו, כל אלו לא מנעו מאלפיים אוהדים ירושלים להריע במשנה מרץ לשחקנים אחרי המשחק, ולקרוא בקול את שמות אליליהם המודחים. רק במלחה זה אפשרי.