|
ניפגש במאי
ליאור פרי
,31/01/2009
אם שישה וחצי שחקנים מספיקים לירושלים זה אומר משהו על הליגה שלנו * אם אשתקד השתעממנו בסיבוב השלישי המיותר, השנה במלחה גם הסיבוב השני נראה מיותר לחלוטין * ליאור פרי מספר על משבר כלכלי, השעמום שבלהיות צלול ואיך לעזאזל מעבירים את העונה עד ה-19 במאי?
נתחיל מהסוף. יצאתי ממלחה באותם מדי ייצוג עמם הגעתי להיכל. ג'ינס בלוי, גופיה, וכפכפי קרוקס בלי גרביים. גשם נדיר וקור ירושלמי טיפוסי קידמו את פני. ממתי לעזאזל יורד גשם בינואר??? חשבתי שהגשם, כמו התקליט, המזכירה האלקטרונית והווקמן כבר עבר מן העולם. ובכל זאת, מטח גשם צונן הרטיב אותי עד לשד עצמותיי. "הגשם תמיד יורד על הלא נאהב" נזכרתי במשפט ידוע של צ'רלי בראון, הלוזר הראשון שהפך להיות גיבור התרבות שלי.
חזרה הביתה, רטוב, קפוא, מותש ורעב, הייתה עבורי סיומת לעוד שבוע נוראי שהסתיים לו, בדרך לשבוע שמן הסתם יהיה לא פחות נוראי.
האמת, אני עובר עכשיו תקופה די מחורבנת. כמובן שאני יכול להאשים, כמו כולם, את המשבר הכלכלי. אני לא מתעסק בהיי טק, גם לא בנדל"ן, לכן לא פוטרתי, וגם לא קוצצה משכורתי הדלה. כשאתה אפס כל הזמן, משבר כלכלי זה או אחר ממילא לא יכול לפגוע בהכנסתך הדלה. הבעיה שלי היא בעיקר בסובבים אותי. שני דילרים שהיו איתי בקשר קבוע פשטו את הרגל, שלושה אחרים כבר לא מוכנים לספק לי חומר באשראי. גם בכל חנויות המשקאות באזור הקסטל כולל מבשרת כבר לא מוכנים לתת לי אשראי. אפילו במכולת השכונתית יש הוראה למוכרים לא לתת לי אף בקבוק בהקפה.
התוצאה כצפוי נוראה. כבר שלושה ימים לא הדלקתי ג'וינט, המקרר שלי יבש מבירות, בר היינות שלי ריק לחלוטין, ואפילו עראק מתוצרת הארץ כבר לא תמצאו אצלי. בלית ברירה אני נאלץ להגיע למלחה הערב צלול לחלוטין (את הפרוזאק, ריטלין ונוגדי דיכאון שלקחתי אני לא מחשיב). ותאמינו לי, אם יש משהו יותר משעמם מלראות משחק כדורסל של ליגת ווינר השנה, זה לראות משחק כשזה צלול לחלוטין.
בירושלים מפנטזים על ארנה חדשה בעוד שלוש וחצי שנים, עם 5,000 או 6,000 מקומות ישיבה. כרגע, גם את מלחה הישנה והצנועה לא מצליחים למלא, ולא באשמת הקבוצה המקומית. יש לירושלים קהל נפלא, אבל ברגע שהקבוצות היריבות (לא כולל מכבי תל אביב) מביאות בקושי 20 אוהדים למשחק, וברגע שאפילו בעונה מופלאה שבה ירושלים מוליכה בבטחה את הליגה, עדיין מלחה אפילו לא קרוב להיות מלא, אז מה אנחנו צריכים ארנה של 6,000 מקומות? בשביל הפעם עד פעמיים בשנה שמכבי מגיעה לעיר הקודש?
הבעיה היא שהשנה הליגה שלנו משמימה במיוחד, ובפרט בסיבוב השני שהחל הערב. אם שנה שעברה קיטרנו על הסיבוב השלישי המיותר, השנה העסק במלחה נהיה מיותר כבר עכשיו. תבינו את העניין הבא. מעכשיו ועד ה 19 למאי, מועד הפיינל פור, ירושלים נמצאת בעצם בסוג של תרדמת. יש בליגה כמה קבוצות כל כך חלשות (ע"ע קרית אתא, עירוני רמת גן, ראשל"צ) שגם אם ירושלים תפסיד את כל משחקי הצמרת שלה (עד כמה שמשחק מול בני השרון או גליל גלבוע זה משחק צמרת) עדיין היא תהיה בפלייאוף, ועדיין היא תארח קבוצה נחותה ממנה (מי ביקש גבעת שמואל ולא קיבל?) ועדיין היא תהיה בפיינל פור. לכן הליגה מבחינת ירושלים נמשכת אבל יוצאת לפגרה עד ה 19 למאי, ועד אז חוץ מביקור נימוסין ביד אליהו באמצע פברואר, כדי לקטוף גביע שלישי רצוף, אין הרבה מה לעשות. רק לשחק, להתאמן, ולהיזהר שאף שחקן לא יפצע עד לפיינל פור.
ואפרופו פציעות, אז היום ראינו בדיוק למה כדאי מאד לגיא גודס לשלב עד מאי כמה שיותר שחקני ספסל, ולשמור על הכוכבים שלו. הערב ירושלים הגיעה בלי ארז מרקוביץ' ועומר סניד הפצועים, כך שלמעשה היו לקבוצה רק שבעה שחקנים בכירים כשירים, שזה בעצם שישה וחצי עם ניקח בחשבון שאדם הלסקה עדיין לא חזר לעצמו מאז הפציעה בתחילת העונה.
ומסתבר שגם שישה וחצי שחקנים זה מספיק מול קבוצה נאיבית כמו אשקלון. בתכל'ס, המשחק הזה לא קובע כלום. גם אשקלון לא תרד ליגה (עם כל הרצון הטוב, יש כמה קבוצות גרועות ממנה) גם אשקלון תהיה כנראה בפלייאוף (ולא בזכות אלא בחסד, משום ששני שליש מהקבוצות יהיו שם) ולא, אשקלון לא תהיה בפיינל פור. ובכל זאת, מלחמה היתה גם היתה. לאוהד הירושלמי הטיפוסי לא משנה החישובים והאפשרויות והידיעה הברורה שקבוצתם בעצם די בטוח בפיינל פור. גם משחק מול אשקלון, הראשון בסידרה של הרבה משחקי בית חסרי משמעות שיהיו בסיבוב השני, הוא עבורם מלחמת עולם.
על המשחק אני לא ארחיב, כי הקולגות בספסל, אלו שישבו מול הטלביזיה וכתבו, כבר הקדימו אותי בכמה שעות. נספר לכם רק שכדורסל ישראלי במיטבו לא ראינו. ירושלים פותחת גרוע מאד. אחוזי קליעות אפסיים, איבודי כדור לרוב, בלבול וחוסר סדר מוחלט. וכמובן שזה בהחלט מספיק מול אשקלון שלא מסוגלת לברוח גם ביום כזה של ירושלים.
לגיא גודס אין כמעט מרחב תמרון. אדם הלסקה לא מסוגל לתרום הרבה עדיין (נקווה שעד מאי הוא יהיה בכושר שיא) ובעצם יש רוטציה של שישה שחקנים בקושי. ששון לא פוגע מבחוץ, רוג'ר פאואל פושר, מורן רוט כבר ידע ימים יפים יותר. אז מי נשאר ? לא הרבה, אבל מספיק במשחק מול אשקלון. עם טימי באוארס בכושר שיא, יובל נעימי במשחק יוצא מן הכלל, וטראויס ווטסון שקוטף ריבאונדים בטירוף, לא צריך יותר מזה. עם הנתונים האלו תסיקו בעצמכם איזו ליגה חלשה יש לנו.
חצי ראשון עוד עובר בשלום מבחינת אשקלון. בן שימול עם ידית לא רעה, אור איתן ועמית תמיר פה ושם, וקצת תפוקה מהזר טרנר, ואיכשהו אשקלון בתמונה, למרות יום נוראי של הסקורר סטיב בארט, שלא לומר משחק איום של הזר טרה קלי.
אבל אז מגיע חצי שני, ולוקח לירושלים בדיוק שתי דקות לתת ריצה של 15 : 0 ולסגור עניין. מכאן ואילך זה חצי גרבג' טיים. אשקלון עוד יורה שלשה או שתיים ומורידה לחד ספרתי, באוארס מייד מפציץ שוב את העיר למודת ההפצצות, והיתרון חוזר לדו ספרתי. משעמם, צפוי, מייגע. עקב היותי במצב של צלילות מוחלטת, אני מנסה למצוא סיבות ליהנות מהמשחק. נעימי נותן משחק מהנה, טימי באוארס ענק, אבל בעיקר אני נהנה לראות את אבי בן שימול תופר שלשה אחר שלשה, וכמעט לבד מחזיר את אשקלון למשחק. למזה של ירושלים, טרה קלי, אחד הזרים הכי גרועים שראיתי, מצליח לאבד כדורים, להחטיא מכל מצב ולוודא שירושלים תנצח. התוצאה הסופית אגב מטעה, אמנם רק שלוש הפרש לירושלים, אבל לרגע לא היה מתח במשחק, ומדובר בצמצום הפרש של השניות האחרונות.
אגב, חמש דקות לסיום יצא נעימי בחמש עבירות, והרוטציה התקצרה למינימום. דקה לסיום גם ווטסון יצא בחמש עבירות, ולירושלים לא נשארו אופציות חילוף (אלא עם כן גורדון פליגל נחשב לחילוף). אפילו במצב דברים זה, באוארס קטף שני ריבואנדים וסגר עניין גם בהעדר גבוהים.
עכשיו תעשו לבד את החושבים. ירושלים השנה היא לא ממש קבוצה גדולה. זרים סבירים, ישראלים בסדר, לא שום דבר מעבר לכך. הם הודחו משני מפעלים אירופאים שונים באופן מבזה, הפסידו באופן מחפיר לנמושות כדורסל מהולנד וגרמניה, ובכל זאת הם מוליכים בבטחה את הליגה שלנו. מה זה אומר על הליגה שלנו ? א. שהליגה חלשה מאד. ב. שצריך לחכות לפיינל פור. ג. שעכשיו אתם מבינים למה לכל משחק אני מביא איתי ארסנל של אלכוהול וסמים פסיכודליים. ד. כל התשובות נכונות.
כתבות אחרונות באתר
|
|