ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

לשבור את הצום עם סופלקי
ליאור פרי ,12/01/2010

כל תזונאי יודע שאסור לשבור צום ממושך עם ארוחה כבדה מידי * ובכל זאת ליאור פרי בחר לשבור את הצום בכדורסל דווקא עם המנה הכי משובחת שהגיעה למלחה בשנים האחרונות * אחרי שנים של נמושות מהולנד וגרמניה סוף סוף חזר הכדורסל האירופאי האמיתי למלחה * רק שההפסד הביתי שולח את ירושלים לבית מוות שעשוי לגרום לנו להתגעגע לגביע האתגר * על שבירת קריז וכדורסל כתחליף למתאדון ברשימה ההזויה הבאה

נרקומני הכדורסל בארץ התחלקו במהלך הפגרה האיומה שנכפתה עלינו לשני סוגים. סוג אחד זה אלו שקבוצותיהם לא הודחו ממפעל הגביע, רגע לפני שהליגה יצאה לפגרה, ואז הם נאלצו לסבול בלי כדורסל עד יום ראשון שעבר. סוג שני זה אלו שקבוצותיהם כן הודחו מהגביע, מה שאומר שהקריז הנוראי יימשך עד ליום ראשון הבא. אני כפי שקוראי המסורים (כל שלוש הקוראים) לבטח יודע, שייך לסוג השני, זה שראה איך התעלות של בריאן טולברט האשקלוני מאריכה לי את פגרת הכדורסל בשבוע, ומחדשת את סיוטי הלילה שהיו לי בשנה שעברה בכל פעם שנזכרתי בחלומותי השחורים בטולברט עולה לזריקת שלוש עם הבאזר.

אז ברמת העיקרון הייתי אמור להיות בקריז איום ונורא עד יום ראשון הבא, עת תארח מכבי חיפה אהובתי את אשקלון למשחק שאין ממנו דרך חזרה (בעצם יש, דרך פרויד לכביש החוף) למשחק הנקמה הגדול. רק שבשלב מתקדם של הפגרה הבנתי שזה לא ילך. נתקו חולה סופני ממכשירי הנשמה, נתקו אדם שהתייבש מהאינפוזיה, נתקו לנרקומן את המזרק מהוריד, רק על תנתקו אותי מהכדורסל. ככל שהפגרה נמשכה, מצבי התדרדר. זה החל בויבראציות והזיות, המשיך ברעידות בכל הגוף, לחץ דם מואץ, פעימות לב כבדות, והחמיר במלוא החומרה. בשלב מסוים, אחרי בערך שבועיים בלי אליי הופס ופיק אנד רול, נסעתי לחוף שמן, מפרץ חיפה, לתחנה לחלוקת מתאדון, שם זכרו אותי מהתקופה שנגמלתי מהרואין.

אמנם לא חזרתי, חס וחלילה, לסם המוות הנוראי, אבל כשראו אותי בתחנה רועד, מזיע, וממלמל משהו לא ברור על משה מזרחי ודרור חג'ג', מיהרו להביא לי שלושה בקבוקי מתאדון, ועוד פעמיים אתנול ליתר ביטחון. אחרי שבוע גם התחליפים הנ"ל לא עזרו. רציתי למצוא אירוע ספורט חלופי, אבל גם הפועל קטמון בפגרה, ליגת הבייסבול עוד לא התחילה וברוגבי נשים לאס"א ירושלים היה משחק חוץ. בסוף, בכוחותי האחרונים, שרדתי לפחות עד משחק היורוקאפ של הפועל ירושלים נגד אריס סלוניקי.

עכשיו כמה עובדות בסיסיות. המשחק לא קובע כלום, שתי הקבוצות העפילו לשלב הבא, זה משחק די חסר משמעות, ובכל זאת יש בירושלים רבתי לפחות עוד 2,500 מכורים כמוני שבאו לשבור את הקריז מהפגרה. בצהריים, כשאני מתקשר לקופת הכרטיסים להזמין כרטיס ילד לבני יהונתן, הקופאים כמעט צוחקת עלי. כרטיס ילד ? למלחה ? ביום המשחק ? תגיד תודה שנשארו לנו כמה כרטיסים בעמידה במרפסת, 99 ₪ למבוגר, וגם ילד בן 7 נחשב למבוגר. אז אחרי שנפרדתי מ 99 ₪ (שזה עדיין יותר זול מבקבוק שיבס ריגל שזה התחליף הראוי היחיד לשבירת קריזים) הגעתי הערב עם בני למלחה, ואיזו דרך זו לשבור קריז.

כל תזונאי יודע שאסור לשבור צום ממושך עם ארוחה כבדה מידי. אחרי צום יום כיפור למשל, כדאי להתחיל עם מרק צח, קצת קניידלך, ורק אחר כך לעבור לבשרים. אחרי חודש פגרה רצוי להתחיל עם משחקי אימון, לעבור למשחק נוער או נערים, לבקר בליגה לנשים, ורק אז לעבור לדבר האמיתי. לעבור מפגרה איומה לאריס סלוניקי במלחה, זה כמו לשבור צום של שבוע בסטייק אנטריקוט מדיום רייר של 750 גרם. למעשה, כבר מזמן לא ראיתי קבוצה ברמה הזו במלחה. אולי פרט למכבי תל אביב, בימים מוצלחים במיוחד.

בשנים אחרונות החוויה האירופאית של הפועל ירושלים לא היתה מרנינה. מאז אותה זכייה ביורוקאפ, לא ראינו ענקיות אירופאיות במלחה. באו לבקר קבוצות מגרמניה והולנד (שלמרבה הבושה גם ניצחו את ירושלים) הרחנו טיפת אירופה מקאזאן ובשיקטאש, ובעיקר סבלנו בגביע האתגר המצוקמק. והנה מגיעה קבוצת מרכז טבלה יוונית, שזה הרבה יותר מקבוצת צמרת ישראלית, קבוצת יורוליג לגיטימית, ומזכירה לנו במלחה מה היה לנו כאן פעם (ומה יהיה גם בשלב הבא, רק עוד יותר קטלני).

מלחה כצפוי מפוצצת עד אפס מקום, שום זכר לעובדה שמדובר במשחק שבו אפשר להביא קלדניות מבית משפט, כי המשחק הוא בעיקר לפרוטוקול. בחוץ מתארגנת קבוצת מחאה לדרוש להשיב לירושלים את "שתי האליפויות שנגנבו", כלומר את זו שסמי בכר שרק לתל אביב, וגם את זו של עונת 99' הזכורה בתור אליפות הפיצה של מכבי תל אביב. בעוד בחוץ מחלקים פליירים בגנות סמי בכר, האיש חייו ופועלו, בפנים ההיכל רועד בשירים בגנות אותו סמי בכר.

ואז מתחיל המשחק, ודי מהר אנחנו מבינים עם מי יש לנו עסק. עם לפני המשחק ירושלים דיברו על הצורך לנצח בארבע הפרש, הרי שדי מהר מבינים שמי בכלל חושב על לנצח. היוונים פתחו במטווח שלשות מטורף, גודס נראה חסר אונים מאי פעם, ואני כבר התחלתי לחשוב אם ככה ירושלים נראית מול אריס, מה יהיה בשלב הבא כשולנסיה וקאזאן יגיעו ?

נכון, לשבריר שניה ברבע השני ירושלים הוליכה בנקודה (ואז מייד שלשה מטורפת החזירה את היתרון לאריס) אבל שאר הזמן ארבע הפרש היה בסך הכל ההפרש הכי נמוך שירושלים הגיעה אליו, וגם זה רק לשבריר שניה, כי בכל פעם שירושלים הגיעה לארבע הפרש לחובתה, מייד שתי שלשות מהירות החזירו את היתרון היווני לדו ספרתי.

ברבע הראשון ראינו את ההבדל בין הכדורסל היווני והישראלי. בכדורסל היווני יש כדור, שחקנים, סל, יש הגנה ויש התקפה, בכדורסל הישראלי, לפחות זה של גודס, יש אמנם כדור, שחקנים, סל והתקפה אבל אין הגנה. רק ככה אפשר להסביר את המטווח של שחקני אריס שקצרו שלשה אחר שלשה מבלי שמישהו בירושלים יעלה על הרעיון הגאוני, אולי לנסות להפריע להם קצת.

למרות שהיוונים ניצחו מאד בקלות, ולרגע לא הועמד ניצחונם בספק, אל תבינו לא נכון. ירושלים נתנה משחק התקפה לא רע בכלל. תופסון היה טוב מאד, קוקיה היה נפלא, סימונס היה מושלם מטווח שתי נקודות (6 מ 6) אבל מושלם לכיוון ההפוך מהשלוש (0 מ 6) וג'טר היה אנרגטי כמו השפן מאנרג'ייז'ר (רק קצת יותר נמוך). מול קבוצות הליגה הישראלית זה בטח מספיק. את היוונים זה אפילו לא דיגדג.

כמה מילים על הצורך בחוק הרוסי. באירופה אין לקבוצות מגבלות כמו בארץ. יש לירושלים שישה זרים, הערב הם יחלו לשחק כמה שהם רוצים עם הזרים. ובכל זאת, ובלי כל חוק רוסי, ירושלים שיחקה לאורך כל המשחק עם שניים עד שלושה זרים, כאשר הדקות הטובות יותר היו כששולשה ישראלים היו על המגרש, במיוחד עם קוקיה היה אחד מהם. כשיש לך ישראלים טובים וזרים שחלקם בינוניים אין שום צורך בחוק רוסי, תאמינו לי.

לא נלאה אתכם במהלך המשחק. צמוד זה כמעט לא היה. אמנם דקה לסיום ירושלים בהתעלות נדירה הורידה עד ל 4 הפרש, אבל גם אז לא היה ממש מתח, כי על ירושלים היה לנצח בארבע הפרש כדי לסיים ראשונה את הבית ולברוח מעימות עם הענקיות של היורוקאפ, כך שזה היה בעצם שמונה הפרש. אבל אל דאגה, איבוד כדור קריטי של סימונס, חזרה מפסק זמן בלי להוציא כדור תוך חמש שניות ואיבוד נוסף, והיוונים סגרו עניין די בקלות.

הקריז נשבר, חזרתי לחיים, קצב הנשימה שלי התייצב, הלב שוב דופק, חלוש אבל דופק, הרופאים מגדירים את מצבי כקריטי אך יציב (לפחות עד המשחק מול אשקלון) וירושלים אמנם בשלב הבא, אבל עם יריבות כמו ולנסיה, קאזאן וגלטסאריי, אפשר ללכת כנראה לגן החיות התנ"כי הסמוך ולהשאיל כמה ברבורים מהאגם, כי כמו שהעסק נראה בשלב הבא נשמע את שירת הברבור של ירושלים.