|
רק רציתי לראות את המשחק על המקום השלישי
ליאור פרי
,09/10/2009
רק ליאור פרי היה מסוגל להגיע הערב למלחה כשהמטרה המרכזית היא המשחק על מקום 3 * הוא ראה את פלוט-רוסה נוקם בו על הכתבה מאתמול ועל הדרך הוא כבר נשאר לראות את הגמר הבלתי נשכח.
2,500 איש היו הערב במלחה. 2,400 מהם הגיעו רק כדי לראות את משחק הגמר. 100 טרחו להגיע גם למשחק המוקדם (ושום קונוטציה מינית בבקשה), מהם החלוקה היא ש-98% באו בעצם לראות את הגמר, רק שהם החליטו להקדים ולראות גם את המשחק על המקום השלישי, ושניים באו במטרה מוצהרת לעודד את מכבי חיפה בקרב החשוב מאין כמותו. אתם כבר יכולים לנחש שהשניים הנ"ל הם עבדכם הנאמן ובנו המסור.
כאוהד שרוף של מכבי חיפה, שלרוע מזלו גר בהרי יהודה, בואך ירושלים, אין לי הרבה הזדמנויות לראות את קבוצתי האהובה, אז מבחינתי גם משחק בגביע ווינר על המקום השלישי זו סיבה לנהוג בהמוני למלחה. שש בערב במלחה, השקט שלפני הסערה. הקופות בכלל לא נפתחות, כי כל הכרטיסים לטורניר, שמשום מה מכנים אותו השלישי בחשיבותו, נמכרו מזמן. כמה חבר'ה ירושלמים נואשים לכרטיס, מציעים לי כל מה שאפשר להציע בירושלים תמורת כרטיס. כסף, ברכה בכותל, אחות שתחמם לי את הלילה הירושלמי הקריר, אבל אני ובני נאחזים חזק בכרטיס. לא נוותר עליו בשום הון. רגע, בעצם בת כמה האחות שהצעת לי? ואיך היא נראית ?
התוכנית המקורית הייתה לשבת בשקט, למצוץ שאכטות מהג'וינט הענק שגלגלתי מבעוד מועד, לשתות בקצב איטי את הויסקי שיבאס ריגל שהסתרתי עמוק מתחת לחולצה, וליהנות ממשחק חסר מתח, חסר עניין, כזה שמשוחק סתם בשביל הכיף. מעשית, כשמדובר במכבי חיפה, זה לא קורה. תנו למכבי חיפה לשחק בליגת קט סל לנערות במשחק אימון טרום עונה, ואני כבית מרקחת, כלומר כמרקחה. התוצאה 8 : 3 לגליל (או לגלבוע, עוד לא החלטתי איך לקרוא ליריבה שלנו) ואני כבר בטירוף, צורח על קוז'יקרו, נותן הוראות לאבי אשכנזי ומתפלל למען דרור חג'ג'.
המשחק מותח, הרבה גבוהה, ואני ויהונתן בני המסור והנאמן רוקדים, קופצים, משתוללים וצורחים כאילו מדובר במשחק חמישי מכריע בסדרת הפלייאוף. מכבי חיפה אהובתי מתחילה להיראות כמו קבוצה.אתמול ירדתי רצח על ג'סי פלוט-רוסה, וקראתי לו פלופ רוסה. הערב ג'סי החזיר לי בגדול, וגרם לי לבלוע את הכובע שאין לי. עם 18 נקודות, ואחוזים הרבה יותר גבוהים מאחוזי האלכוהול במשקאות הכי חריפים שאני שותה (83 אחוז מהשדה, 86 אחוז מהעונשין) ג'סי השתיק אותי כהוגן.
עוד חדשות טובות מחיפה, הסנטר האינדיאני בן סטרונג כבר אינו סתם אטרקציה אלא שחקן אינטגראלי שמקבל בצדק את דקות המשחק שלו. הציף הוכיח שהאינדיאנים מסוגלים לא רק לירות חיצים, לתקשר באמצעות מדורות עשן ולקרקף את הגולגולת של אויביהם, אלא גם לקטוף ריבאונדים, וצ'יף סטרונג קטף תשעה כאלו. המאמן אשכנזי גם נתן הערב הרבה קרדיט לטוד גולדן, שכשמו כן הוא, בעל ידית זהב, שבשתי שלשות ברגע האמת הוכיח שיש לחיפה ידית, והיא תהיה חשובה במיוחד עם מויש, כלומר משה מזרחי, ימשיך לא לתפקד מבחוץ.
והיה כמובן את השחקן הכי אהוב על בני, עידו קוז'יקרו, שכרגיל בא לעבודה, דפק כרטיס, וכתש את כל מי שהתקרב לצבע. התיכוניסט ג'רמי טיילר לא שיחק עקב פציעה, ולא נעים לי לומר, אבל הסתדרנו יפה בלעדיו, וגם יום מאופק של דבון ג'פרסון ויום פושר של ג'ייסון ריץ' הספיקו כדי לנצח, ולא בקלות, את הגלבוע גליל עליון.
הגלבוע, שיום קדם נראו עלובים להחריד מול מכבי תל אביב, דווקא הראו שהם קבוצה סבירה ביותר, ועשו לנו המון חיים קשים, ולמעשה עד השנייה האחרונה של המשחק הם היו בתמונה, ורק כדור שהתגלגל על הטבעת וחמק החוצה חסך מאיתנו הארכה. רק דבר אחד לא הבנתי בגלבוע. מוטי מוסקוביץ', שחקן צעיר ואנונימי, נזרק למערכה בחצי הראשון, קלע בשש הדקות שהוא שיחק תשע נקודות, קטף ריבאונד התקפה ועוד הספיק לחלק שני אסיסטים, ואז הורד לספסל ולא חזר ממנו. תעלומה.
אז מכבי חיפה שלי ניצחה, ולא בקלות, את הגלבוע, ואני החלטתי שזו סיבה מספיק טובה להישאר לחגיגה הגגדולה ביותר, שזה הגמר הסופר-קלאסיקו בין ירושלים ותל אביב. אומרים שגביע ווינר הוא הגביע השלישי בחשיבותו. לא לטעמי. אין שום הבדל בין גביע ווינר לגביע המדינה, פרט לכך שאחד נערך בתחילת העונה, השני באמצע. באחד מוסיפים גם קבוצות מליגה הלאומית, בשני חוסכים את השלבים המיותרים האלו. מבחינת רמה, אווירה, קהל, טירוף, גביע ווינר לא נופל בשום דבר מגביע המדינה, במיוחד כשירושלים ותל אביב בגמר.
מכבי תל אביב בנתה השנה קבוצה לתפארת, שמורכבת על טהרת השחקנים הבכירים, בלי נערי פוסטר ועם סגל ארוך, אולי ארוך מידי. בירושלים, לפני חודש וחצי יובל נעימי היה השחקן היחיד שחתום בקבוצה. באותו שלב הוא רק פילל שהקבוצה תתרומם ושיביאו לו מישהו לרוץ איתו. הערב הוא כבר הניף גביע ראשון, ולא בהכרח אחרון.
למכבי תל אביב יש שבעה זרים, והשנה על פי התקנון בארץ ניתן לרשום רק שישה זרים, אז כל משחק הם נאלצים לוותר על אחד הזרים. הערב, פיני גרשון בהחלטה שמשלבת כנראה יוהרה, שחצנות אבל בעיקר טיפשות, ויתר על דורון פרקינס (להזכירכם, שחקן העונה אשתקד) למרות היכולת המצוינת שלו בחצי הגמר. וזה כאשר הזר הפולני לאמפה מקבל שתי דקות משחק (שגם הן היו מיותרות לחלוטין). אם יש לך זר שאתה ממילא לא נותן לו צ'אנס (וכשנתת לו, הוא אכזב אותך) למה לוותר מראש על פרקינס הנפלא. נראה שזו הטעות הראשונה של גרשון, בדרך לאיבוד גביע ווינר.
טעות שנייה של פיני גרשון, האובססיה להפוך את גיא פניני לשחקן מוביל בתל אביב. בגלל החוק הרוסי, חמשת הישראלים בסגל של תל אביב מחלקים שתי משבצות (וזה עוד לפני שהישראלי המשתמט בלות'נטאל יחזור מפציעה). כשאתה נותן לפניני יותר משלושים דקות, זה אומר שלשאר הישראלים לא נשאר דקות משחק, וגם כשהם על הפרקט הרבה שלהם בהתאם לייבוש.
היו לפניני כמה דקות מצוינות, היו לו גם הרבה דקות שבהן הוא לא עשה כלום, אבל הערך המוסף של פניני הוא דווקא לירושלים. האיש כל כך שנוא במלחה (ויש לציין שהוא הרוויח ביושר את השנאה כלפיו) שכל החטאה שלו, כל עבירה וכל איבוד כדור, מטריף את הקהל, ובהתאם גם את הקבוצה כולה. פניני הוא הסיבה שהקהל של ירושלים לא הפסיק לצרוח בטירוף כל המשחק, פניני זה הסיבה שעבור ירושלים לא היה מדובר במשחק ספורטיבי אלא במלחמת עולם, פניני זה הסיבה שכמעט לא שמענו הערב שירים בגנות שמעון מזרחי וסמי בכר.
באשר למשחק עצמו, אז אין ספק שאפילו אני, שבכלל באתי בשביל המשחק הראשון, נהניתי. קודם כל, כי תמיד נעים לראות את מכבי תל אביב מקבלת בראש. חוץ מזה, אחרי 20 גרם חשיש אפגאני שחור ושמנוני, בקבוק וחצי שיבאס ריגל, שלוש בירות בפיצוציה מחוץ למגרש ושוט של עראק עם מיץ אשכוליות, אתם לא הייתם נהנים מהחיים?
אבל לא רק האלכוהול עשה לי טוב בלב ובנשמה. מכבי תל אביב פתחה בקצב מטורף והובילה ב-12 הפרש עוד ברבע הראשון. ירושלים בריצה מטורפת של 41:10 עלתה ל-15 יתרון עד למחצית. רבע שלישי מטורף של תל אביב, היתרון של 17 נקודות נמחק תוך חצי רבע, ושמעון מזרחי כבר חושב איפה לעזאזל בארון העמוס של המועדון יהיה מקום לעוד גביע, ואז מהפך על המהפך. ירושלים מובילה, תל אביב מתפוצצת ואנדרסון במשחק נפלא מחזיר את היתרון לגוש דן, נעימי במשחק הרואי מחזיר את הגביע הענק בבירה, אבל גיא פניני, הוא מכל האנשים שבעולם ובאולם, קובר שתי שלשות, חוטף פעמיים וכמעט הורס את החגיגות במלחה.
אבל אז בא טרה סימונס, שחקן נפלא שמכבי תל אביב לקחו אותו בגסות מחולוניה, רק בשביל לייבש אותו על הספסל (תופעה מוכרת וידועה, תשאלו את דרור חג'ג'). סימונס הנהדר הראה למכבי תל אביב כמה הם טעו כאשר בלי שום סיבה ושום הגיון החליטו לעשות לו מה שהחלוצים עשו לביצות בעמק החולה. היישר מהייבוש של הספסל התל אביבי, קם סימונס, קבר שתי שלשות ברגע האמת, ומכאן תל אביב כבר לא יכלה לחזור.
היה משחק נפלא, היה טורניר נהדר, ואם אני אתפנה לסטטיסטיקה האישית שלי, אז בפרק זמן של חמישה ימים העברתי ארבעה ימים במלחה, צפיתי ב-10 משחקים שזה 400 דקות נטו ו-1,059 דקות ברוטו של כדורסל. במהלך שהותי במלחה במשך חמישה ימים ניזונתי רק מסנדביץ' טונה (29 סנדביצ'ים כאלו חיסלתי במהלך הטורניר) תקציב המים שלי הגיע ל 450 ש"ח (מה הפלא, לוקחים במלחה 7 לכוס מים !) העליתי שלושה וחצי ק"ג, הריאות שלי הוסיפו 243 סמ"ק ניקוטין מעורב בזפת ושרידי חשיש, הכבד שלי הצהיב בעוד כמה אחוזים עקב ריקון מסיבי של וויסקי מהסוג הזול בעיקר, ואשתי ושני צאצאי הקטנים שמו תמונה שלי בסלון כדי להיזכר איך אבא נראה בזמן טורניר ווינר.
הכל ערוך ומוכן לליגה שלנו, ואם היא תהיה מרתקת כמו גביע ווינר, אזי צפויה לנו עונה נפלאה. בהצלחה לכולם.
כתבות אחרונות באתר
|
|