|
עונת הכדורסל החלה
ליאור פרי
,26/04/2009
אחרי פגרה שהחלה באמצע הסיבוב השני חזר ליאור פרי למלחה * הוא למד שכדורסל משחקים קצת פחות מ 40 דקות * ובניגוד לכל הפרשנים הוא דווקא מאוכזב מהפחדנות של ג'ינו שהעניקה לטענתו את המשחק לירושלים * ולמה לעזאזל סנטר העתיד של הנבחרת מתייבש על הספסל בקבוצה עם סגל חסר?
זהו זה, מבחינתי הערב החלה עונת הכדורסל האמיתית. מספטמבר ועד עכשיו היה מה שנקרא בשפת המין, המשחק המקדים. היה לנו גביע ווינר, אחר כך עוד 22 מחזורים, איזה גביע קטן בדרך, ועכשיו החלה העונה האמיתית. משום מה נדרשנו ל-22 מחזורים וחמישה חודשים כדי לנפות את ארבעת הנמושות מהליגה, ולהתחיל את הדבר האמיתי.
בתחילת השנה התבקשתי ע"י דירקטוריון תאגיד הכדורסל של אתר הספסל לסקר את משחקיה של הפועל ירושלים במלחה. העונה האירופאית הסתיימה בערך מתי שהיא החלה, אגב ריבוי ביזיונות. העונה הישראלית להבדיל הייתה משמימה לחלוטין, ובשלב מסוים, באמצע הסיבוב השני, וליתר דיוק די בתחילת הסיבוב השני, אחרי שירושלים הבטיחה את המקום השני, חדלתי להגיע למלחה, עקב מה שמכונה "חוסר עניין לציבור".
צריך להיות אוהד שרוף כדי להתמודד מניצחון של האדומים במלחה על מעצמות על כמו ראשון לציון או קרית אתא, ובגלל שאני לא אוהד של הקבוצה המקומית, העדפתי להקדיש את ימי ראשון לפעילויות קצת יותר מרתקות, למשל סקס, שתייה והאזנה לתוכנית צעד וחצי בגל"צ (אתם יודעים איזה כבוד גדול זה לגמור ביחד עם אלי ישראלי ושמעון אמסלם?)
והנה, סוף סוף הכדורסל חזר למלחה. רבותי, הפלייאוף החל. אחרי שאתמול ראינו בנוקיה שאין סדרות קלות ואין סוויפים ידועים מראש (מי אמר "קלי" ולא קיבל?) הגיעה האש למלחה. האמת, החודש וחצי הפסקה שגזרתי על עצמי עשו לי רק טוב. בהעדר ביקורים במלחה צריכת האלכוהול שלי ירדה פלאים, הריאות המזוהמות מגראס וחשיש התנקו קמעה, במקום שווארמות בקסטל אכלתי חודש וחצי סויה, טופו וחסה צעירה, ושילוב של יוגה מדיטציה וויפאסאנה עשו אותי ממש חדש.
אז הערב העפתי את פולי הסויה מהתפריט, חזרתי לשתי שווארמות כבש עם המון שומן בדרך למשחק, שישיית בירות וחצי ליטר ג'יימסון, והחיים חוזרים להיות יפים, גם אם לא בריאים מידי.
בירושלים מפנטזים על ארנה חדשה, עם קיבלת של 5,000 מקומות. כרגע, למרבה הצער, אפילו במשחק פלייאוף לא הצליחו למלא את מלחה. כלומר, היה הרבה קהל, והקהל עודד בטירוף, אבל היו קצת קרחות במלחה, וחבל. אני מניח שמחיר הכניסה, 100 ש"ח לא עודד את ההמונים שאין להם מינוי שנתי להסתער על הקופות.
סדרה מעניינת זו ירושלים נגד מלחה. שתי קבוצות מנוגדות לחלוטין. ירושלים פירקה את כל מי שהגיעה למלחה העונה (לא כולל קבוצות קיקיוניות מעצמות כדורסל מגוחכות כמו גרמניה והולנד) ואילו נהריה בקושי הצליחה לגמור את העונה בלי להתפרק. ירושלים התחזקה במהלך העונה בעוד זר דומיננטי, בעוד שנהריה שיחררה את שני השחקנים הבכירים שלה. לירושלים יש שישה זרים ועוד כמה ישראלים בכירים, לנהריה אין בעיה עם החוק הרוסי כי יש לה רק שלושה זרים ושחקן וחצי ישראלי. בירושלים יש התמרמרות רבה בספסל בקרב שחקנים שלא מקבלים דקות (מי אמר מרקוביץ' ולא קיבל?), בנהריה אין מי שיתמרמר על הספסל.
נהריה היא הקבוצה הכי מוזרה כיום. משחררת למכבי תל אביב את שני הכוכבים שלה, ולוקחת בתמורה מהקצה של השוליים של הספסל התל אביבי את ג'ייסון ויליאמס והופכת אותו לכוכב. או מחזירה את מתן נאור מטיול תרמילאים בדרום אמריקה, ממעמקי הג'ונגלים היישר לחמישייה הפותחת. אגב מתן נאור הוכיח את מה שדורון שפר כבר הראה לנו קודם לכן – טיול תרמילאים זה אחלה, אין כמו להיות מוצ'ילרו בדרום אמריקה או תרמילאי בהימאליה, זה אחלה ניקוי ראש, זה נהדר לגוף ולנשמה, אבל זה לא מחזיר אותך כדורסלן טוב יותר. התרמילאי נאור לא דמה לשחקן המצוין שהיה לנו לפני הטיול הגדול.
לגבי הזרים, יש לנריה רק שלושה זרים, אבל כל אחד מהם תותח. בעצם, זו לא חוכמה. בירושלים, שחקן זר רואה בכל רגע נתון שלושה או ארבעה זרים על הספסל רק מחכים לרגע שהם יחליפו אותו. בנהריה אם אתה זר לא החוק הרוסי ולא החוק הנורבגי לא יורידו אותך מהמגרש. כאשר על הספסל אתה רואה את ניצן חנוכי ודניאל גור אריה, אתה יכול לשחק חופשי, בידיעה שאת השלושים ומשהו דקות שלך, לא כולל הארכה, תקבל גם תקבל.
ובכל זאת, בין שני הניגודים האלו, אתם יודעים לבד איפה הלב שלי מצוי. נהריה מזכירה לי את הקבוצות הישראליות של פעם. מעט זרים, אבל כל זר יודע שהוא שחקן חיזוק תרתי משמע. בעוד שבירושלים לגודס יש לפחות שני שחקנים בכירים בכל עמדה, והחמישייה השנייה שלו יכולה לנצח כמעט את כל קבוצות הליגה, בנהריה יעקב ג'ינו משחק עם אותם ארבעה שחקנים כמעט 40 דקות, וגם סביב השחקן החמישי יש איזושהי רוטציה דלה.
לא נתייחס למשחק עצמו, אתם הרי יודעים מה היה. נהריה נתנה משחק הירואי, ענקי, מרשים, מפליא, תוסיפו אתם עוד כמה וכמה מחמאות וסופרלטיבים, אבל בסוף הניצחון נשאר במלחה, נהריה קיבלה הרבה סימפטיה, אבל כמו שאלכס מהמכולת מול הבית שלי אומר לי, תמיד כשאני מבקש בירה וסיגריות בהקפה, שעם סימפטיה לא הולכים למכולת.
הבעיה הגדולה של נהריה היתה שג'ינו הפחדן פשוט לא נתן לארבעת שחקניו הבכירים לנשום. שלושת הזרים המצוינים, וויליאמס, ריצ'י ולואיס, זכו פה ושם לכמה דקות מנוחה, כאשר היו פסקי זמן והפסקות. מעבר לכך הם לא זכו כמעט לחוש מאיזה סוג של עץ עשוי הספסל (תשובה נכונה: מהוגני). הבעיה החלה בדקות האחרונות. שחקנים כבר לא הצליחו לקפוץ לריבאונד, זריקות מהשלוש הפכו לאיירבולים, והחטאה מתחת לסל של יוגב אוחיון חיסלה את המשחק.
עכשיו משהו שמקומם אותי. כל הפרשנים מהללים את יעקב ג'ינו, מהגגים על איזה מאמן ענק, איך הוא לקח קבוצה בקשיים, בלי כסף, בלי ספסל, בלי כלום, והפך אותה ליחידה קרבית לוחמת. אני טוען שלולא היה ג'ינו פחדן עלוב שמפחד לתת לשחקני ספסל שלו (כולל סנטר העתיד של הנבחרת, רוברט רות'בארט) לשחק קצת יותר, ירושלים הייתה היום בפיגור בסדרה.
עם כל הכבוד ליוגב אוחיון, איזו סיבה יש לתת לו כמעט 40 דקות משחק. מה היה קורה עם ניצן חנוכי היה מקבל עוד כמה דקות? ריצ'י כבר לא היה מסוגל לקפוץ לריבאונד בדקות הסיום. לא עדיף את גור אריה הנמרץ שקצת ילך מכות מתחת לסל?
אבל הכי הטריף אותי הייבוש של רוברט רות'בארט. מתחילת העונה אני עוקב אחר השחקן הענק הזה, וממשחק למשחק אני יותר אוהב אותו. לו אני הייתי המאמן שלו, הייתי נותן לו הוראה חד משמעית – לאכול כמו מטורף, רצוי סטייקים עבים במיוחד, ללכת לחדר כושר המון, להוסיף 30 קילו ורצוי לא באזור הכרס. תוסיפו לענק הזה קצת מאסה ויש לכם את סנטר הנבחרת ל-15 השנים הבאות.
ג'ינו משום מה מיעט מאד לשתף את רות'בארט, גם כאשר ריצ'י ביקש בקבוק חמצן ושתי אינפוזיות. ווטסון ופרנסיס חגגו מתחת לסל הנהרייני עם ממוצע 5 ריבאונד התקפה לכל אחזקה בכדור, וג'ינו העדיף לראות את ריצ'י נופח נשמתו בעוד שרות'בארט הענק מיובש על הספסל. כמו האגדה על נדב הנפלד, גם רות'בארט עושה המון דברים שלא מופיעים בסטטיסטיקות. למשל גורם ליריב לקחת זריקות גרועות. למשל, מוציא לגבוהים של היריב את החשק להיות שחקני כדורסל. למשל, יוצר מטריה אווירית באזור הצבע, שמזכירה את המגננה הצבאית על אזור הכור בדימונה.
במעט מידי דקות של רות'בארט, לא רק שריצ'י זכה קצת לחמצן, ולא באמצעות מיכל וצינורות, אלא שנהריה רצה יפה מאד. בנוסף קבר הסנטר הענק גם שלשה נפלאה במאני טיים, ולמזלה של ירושלים ג'ינו התעשת ומיהר להחזירו למעמקי הספסל. גם גור אריה אגב, בדקה הבודדה שהוא שיחק, לחם באמת כאריה, וחבל שהמאמן שלו לא נתן לו קצת יותר דקות. בטח שבסדרה של הטוב מחמישה אסור לך להרוג את מעט שחקנייך הבכירים כבר במשחק הראשון.
סופו של דבר, הדרמה היתה בשיאה, ואתם יודעים איך זה נגמר, דווקא רון לואיס שהפציץ שלשות בטירוף כל המשחק, כשל ברגע האמת. שנייה לסיום היה אמור להיות כדור של נהריה, עם אופציה לנס, אבל במזכירות החליטו שכדורסל אפשר לשחק גם 39 דקות ו 59 שניות, זה מספיק.
מספיק בעיקר אם אתה אוהד ירושלמי.
כתבות אחרונות באתר
|
|