ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

רבותי יש לנו כדורסל
ליאור פרי ,08/10/2009

עונת הכדורסל נפתחה רשמית וחגיגת חצי גמר גביע ווינר הביאה עמה את כל מאפייני העונה: קשיי חניה, תורים בקופה ואוהדים נואשים המחפשים כרטיס לגמר במחיר מופקע.

עכשיו, אחרי חגיגת חצי הגמר במלחה הערב, אפשר להגיד באופן רשמי וסופי. עונת הכדורסל החלה. נכון, רק עוד שבועיים וחצי יערך הסיבוב הראשון, חלק מהקבוצות טרם השלימו את הסגל, ויש עוד סיבוב גביע בתווך, אבל הערב ראינו במלחה שעונת הכדורסל החלה. בימי ראשון ושני היה לנו סוג של מתאבן, משחקי רבע הגמר שהיו מעיין אפרטיף, וחצאי הגמר הערב שמו את החותמת הסופית, ברוכה הבאה עונת 2009/10.

היה לנו הערב את כל סממני הכדורסל האופייניים, להם כה התגעגענו מאז חודש מאי האחרון. חניה באזור מלחה אין בשום אופן, ואת הרכב החניתי אי שם למעלה, כמעט בקרית יובל. עשר דקות לפתיחת המשחק, והתור בקופות מגיע כמעט עד גן החיות התנ"כי. בהיכל עצמו חגיגה. שחזור מדויק של הפיינל פור דאשתקד. למעשה, על פי מיקום הקבוצות ושיטת משחקי גביע ווינר, מכבי חיפה שסיימה שנייה הייתה אמורה לפגוש את הגליל העליון שסיימה שלישית, ואילו מכבי תל אביב, האלופה, הייתה אמורה לפגוש בחצי הגמר את הפועל ירושלים שסיימה את העונה שעברה מקום רביעי.

אלא מה, יודעים במנהלת הליגה שאם ירושלים חס וחלילה תודח, יהיה קרחות רבות ביציעים (במיוחד אמורים הדברים לאור התצוגה העלובה של אוהדי מכבי תל אביב עד כה, שבקושי ממלאים את אחד היציעים שמאחורי הסל), והעניין במשחק מבחינת קהל יזכיר את השלבים המוקדמים של אליפות אירופה שנערכה בפולין, במשחקים שנראו כמעט כמו משחקי רדיוס ללא קהל.

לכן עיוותו את השיטה, דאגו שהפועל ירושלים לא תיפגש עם מכבי תל אביב עד הגמר, ומכבי חיפה, במקום לקבל את הגלבוע שתובל אליה כשה לטבח, קיבלה על הראש את יריבתה האמיתית, הפועל ירושלים. מצד אחד, התנהלות המנהלת מאד לא ספורטיבית. מצד שני זה הביא לחידוד היריבות הספורטיבית בין חיפה לירושלים, הפך את חצי הגמר לחגיגה גדולה, ויותר מכך, הבטיח שמחר מלחה תהיה מפוצצת והספסרים יחגגו בגדול.

לפני כמה שנים הייתה יריבות בין הפועל ירושלים לבני השרון סביב ההגמוניה באזור הסגנות. אחרי שבני השרון דעכה, הפכה זמנית חולון לזו שתאבק עם ירושלים על הסגנות ועל מעמד הקבוצה השנייה בישראל בכדורסל. היריבות הזו החלה להתחמם, אפילו רתחה בזמן החזיז, אבל גם חולון חזרה לצניעותה, ולמזלה של הליגה, באה מכבי חיפה והפכה ליריבה התורנית של ירושלים. אשתקד עקצה חיפה את ירושלים פעמיים ברגע האמת, וחידדה את היריבות בין המועדונים, באופן שכל משחק מעכשיו בין הקבוצות הוא משחק טעון ומותח.

וזה בדיוק מה שהיה לנו הערב. קבלנו את כל מרכיבי המתכון הקלאסי ליריבות שכזו. משחק הפכפך, הובלה שעוברת מצד לצד, מתח עד השנייה האחרונה, החטאות טראגיות שחורצות גורל משחק, ומעל לכל, כדורסל מהנה ואיכותי של שתי הקבוצות.

אבל נחזור שעתיים אחורה. אני מגיע למלחה, תופס מקום בפינה של אוהדי מכבי חיפה (אני אפילו לא אומר "יציע" או "קומץ אוהדים" כי לא היינו יציע ולא היינו קומץ, היינו קצת פחות מעשרה אוהדים בירוק מול היכל אדום עם קצת כתמים צהובים). למרות שהרופאים אסרו עלי בתכלית האיסור לשתות אלכוהול, עקב בעיות כבד קשות, אני מבריח למגרש בקבוק וויסקי סקוטי גלנפידיך שחיכה בסבלנות 12 שנה בחבית עץ אלון, רק בשביל שארוקן אותו בשלוק ארוך. אני נותן גרעפס אדיר שמזעזע את מלחה, ואז השופט ירון זריף יודע שעונת הכדורסל החלה, ואפשר להתחיל במשחק.

משחק בין חיפה וירושלים הוא חוויה ידועה מראש. שתי הקבוצות נראות טוב מאד, שתיהן כנראה יהיו חזק בצמרת, ויש יסוד מאד סביר להניח שגם השנה הם יפגשו, בנוסף למפגש בגביע ווינר ולמפגשי הליגה, גם בגביע ובפיינל פור. או במילים אחרות, גם השנה אלו יהיו שתי הקבוצות שינסו להתקרב למכבי תל אביב, וספק אם יצליחו, אבל הן נראות הרבה יותר טוב משאר קבוצות הליגה.

לא נכתוב על המשחק, כי זה כבר נעשה ע"י אחרים, אלא רק נספר את ההתרשמות שלי מכל אחת מהקבוצות. במכבי חיפה נשאר אותו סגל ישראלי סביר, בתגבור חשוב של דרור חג'ג' הנפלא. חג'י הוא שחקן נשמה, שבנוסף לכישרון ו 178 ס"מ של אנרגיה, נלחם בטירוף, ומוסיף אנרגיות חיוביות לקבוצה. אחרי עונת שיממון על הספסל ביד אליהו, שם חג'י לקבל את דקות המשחק הרבות שמגיעות לו (32 הערב) ובצדק.

מכבי חיפה הביאה סנטר אינדיאני, עוד סנטר בן 18, אבל בתכל'ס האיש שלה מתחת לסל הוא עידו קוז'יקרו הישן והטוב. בן סטרונג הוא אטרקציה בשל היותו בן שבט אינדיאני, ג'רמי טיילר הוא אטרקציה בשל היותו הזר הצעיר ביותר ששיחק אי פעם באירופה, אבל את הריבאונדים והמלחמות מתחת לסל עדיין עושה קוז'יקרו קשישה, שנכנס מתחת לסל כמו טנק, רומס כל מה שבדרך, ומתמודד בגבורה מול הזרים הירושלמים הגבוהים.

משני המשחקים שראיתי עד עכשיו, אין ספק שזו תהיה העונה של דבון ג'פרסון. לדעתי נעשה לו עוול שנה שעברה, כאשר מרוב פסטיבל דורון פרקינס, איש השנה ושחקן השנה ותגלית השנה, איש לא נתן דעתו שבעצם השחקן הכי יציב ושהכי תרם למכבי חיפה הוא דווקא ג'פרסון. העונה נראה שבלי הצל של פרקינס, נראה עד כמה ג'פרסון נפלא. גם הערב הוא עשה את כל מה שהוא יודע, כלומר לקלוע, להטביע, להתעופף, לקטוף ריבאונדים, לחטוף כדורים, לחלק אסיסטים, ואני מניח שאם אבי אשכנזי היה מבקש יפה, הוא גם היה מוכר פופקורן ואפרופו בהפסקה.

הבעיה של מכבי חיפה היא קודם כל בקליעות מבחוץ. משה מזרחי עוד לא הופיע העונה, ג'סי פלוט-רוסה מסתמן כפלופ נוראי (1 מ-5 לשלוש) ג'רמי טיילר מגלה שלשחק בליגה הישראלית מול קבוצות עם זרים מסיביים וקשוחים זה קצת יותר קשה מאד לשחק בליגת התיכונים של דרום סן דייגו, וג'ייסון ריץ' הפגין לא רק אחוזי קליעה גרועים, אלא שברגע האמת הוא החטיא קליעת עונשין שגמרה את המשחק.

בסך הכל, ולמרות ההערות הנ"ל, נראה שלאבי אשכנזי תעמוד השנה, כמו בשנה שעברה, קבוצה טובה, אפילו טובה מאד, הרוטציה התרחבה עם שילובו המבורך של בן סטרונג, יש גם שחקני עתודה בקרית טבעון שיכולים לעבות את הסגל, וכאוהד של מכבי חיפה נראה לי שכדאי לקנות משקפי שמש, כי העתיד בהחלט ורוד.

הקהל החיפאי, אותו קהל נפלא שהגיע בהמוניו ליד אליהו בפיינל פור, עד כה לא הוכיח עצמו. אני פוגש ביציע את לירון אל זלקא, שכולם קוראים לו לירון טרנינג, כי הוא מגיע לכל משחק אימון הכי נידח של מכבי חיפה, ותמיד בטרנינג. הטרנינג מספר לי שלהסעה לחצי הגמר נרשמו בקושי 10 אוהדים, אז היא בוטלה, וכך הטרנינג עשה את כל הדרך לעיר הבירה ובחזרה בטרמפים.

בירושלים המצב לא פחות מרנין מאשר בחיפה. למרות רף הציפיות הנמוך מאד, מסתבר שלגיא גודס יש קבוצה נחמדה מאד. קווין פינקני התגלה כקלעי בחסד, שצלף באחוזים גבוהים מאד, ומעל לכל 14 מתוך 26 הנקודות שלו היו במאני טיים, ברבע רביעי שבו הוא פשוט התפוצץ על המגרש. טריי סימונס הוכיח, כמו דרור חג'ג', שעונה שלמה על הספסל של מכבי תל אביב אולי גורמת לקצת חלודה, אבל לא לאיבוד הכישרון. דיז'ון תומפסון היה סביר מאד בשביל שחקן עם שם של חרדל, ולעומת זאת שרון ששון נעלם (נראה לאחרונה משוטט מחוץ לקשת השלוש בלי לקלוע נקודה) יוגב אוחיון לא יהפוך לדבר הבא בכדורסל הישראלי כל עוד אחוזי הקליעה שלו נמוכים, בעיקר מקו העונשין, וליאו ליונס שהיה נפלא נגד חולון הוריד הילוך הערב.

שורה תחתונה, היה משחק מצוין, ההובלה עברה מצד לצד, הפעם ירושלים ניצחה אבל אנחנו החיפאים סופרים את הכסף במשדרגות, כלומר ביד אליהו. ושתי הקבוצות נראות טוב מספיק כדי להיות בצמרת, ורחוקות, רחוקות מאד, מלדגדג את מכבי תל אביב.

עכשיו נעבור למשחק השני. עד כמה שאפשר לקרוא לזה משחק. אני מסופק אם גלבוע תהיה קבוצת צמרת, אבל אם כן, אבוי לצמרת שלנו. הגלבוע זכתה לעידוד אדיר של 1,500 גרונות באדום, למרות שהיא עצמה לא הביאה אפילו מניין אוהדים מהגלבוע למלחה. אוהדי ירושלים עודדו את הגלבוע בטירוף, כשקריאות העידוד נפסקו מפעם לפעם רק כדי לשיר שירים בגנות גיא פניני, האיש היחידי שיכול להתחרות נגד סמי בכר ושמעון מזרחי בתחרות האיש הכי פחות פופולארי במלחה.

המשחק נפתח ביתרון מפתיע של הגליל, בעיקר כי מכבי תל אביב נראית איום ונורא. עד כמה גדול הפער האיכותי בין הקבוצות, תעיד העובדה שתל אביב לא רשמה את פישר בטופס. לאמפה פותח בחמישייה, אבל אחרי דקה וחצי איומות נשלח לספסל להתייבשות ממושכת. הגלבוע פותחת רע, ובכל זאת עולה ליתרות מפתיע כי תל אביב נראית עוד יותר גרוע.

שיטת המשחק של הגלבוע די פשוטה. מנסים להחזיק בכדור 24 שניות, ואז לזרוק איזו זריקת ייאוש ולקוות שיקרה משהו. ברוב הפעמים אל קרה כלום, אבל גם סל מקרי פה, ריבאונד התקפה שם, ויש הובלה קטנה על תל אביב הלא מתפקדת. אבל אז נכנס דורון פרקינס (שחקן 8 או 9 בסגל התל אביבי, ומי שיהיה כוכב על בכל קבוצה אחרת בליגה) קולע סל, צולף בהתקפה הבאה עוד שלשה, וגלבוע מתחילה ללכת לאיבוד.

מתחיל משחק פתטי במיוחד. הגלבוע מנסים ליידות את הכדור לעבר הסל, תל אביב מייד מלקטת אותו ויוצאת להתקפה מהירה. קטש מנסה הכל, אבל אין לו כמעט מה לנסות. יש לו ארבעה זרים בינוניים, עוד כמה ישראלים שלא התביעו חותמת על עולם הכדורסל הישראלי, ועם זה הוא אמור לנצח בדרבי הגדול את עפולה, אבל לא לדגדג למכבי תל אביב. כחובב כדורסל כחול לבן, אני שמח שצעירים כמו דגן יבזורי, מריוס מטלון, ליאור שגב ומוטי מוסקוביץ' מקבלים דקות משחק, אבל המצ' אפ בין לאזמה ליבזורי הוא לא ממש כוחות, וגם כשפרקינס מתעופף בפאסט ברייק מרהיב, לו לאיור שגב הוא האיש שיתעופף משום מקום ויתן לו גג אדיר.

שורה תחתונה, בחצי הראשון מכבי פתחה מבערים, תוך כדי ניצול משחק מביש עד מחפיר של הגלבוע, עלתה ל 34:20 כבר בהפסקה, ולחצי השני מיהרתי לבית משפט להביא כמה קלדניות, כי החצי השני היה לפרוטוקול בלבד.

במהלך המשחק של תל אביב והגלבוע, בגלל שהייתי לבוש כל ירוק, ועם צעיף של מכבי חיפה, לא הפסיקו אוהדי ירושלים לנדנד לי בשאלות אם אני מוכן למכור את הכרטיס שלי למשחק הגמר מחר. אחרי 2,000 ירושלמים חיפשו את ששת אוהדי מכבי חיפה שנתקעו עם כרטיס למחר, נראה את הירושלמים מוצאים את האוהד היחיד של הגלבוע שנכח (אולי באולם).

שורה תחתונה, זה לא היה כוחות, מכבי באמת ליגה אחת מעל השאר, ולמרות הכל נגיע מחר למלחה, נידחס כמו סרדינים, נקרע את מיתרי הקול, נרוקן שלושה בקבוקי וויסקי, אולי בהפסקה גם נחשש איזה ג'וינט קטן, העיקר, נראה מחר את הגמר הבלתי נגמר, לראשונה העונה יהיה למכבי תל אביב אתגר לא פשוט, וחווית הכדורסל שהחלה ביום ראשון אחר הצהריים תגיע לשיא הראשון של העונה.