|
המשחק ששינה את חיי
אבנר סמיד
,25/05/2006
אבנר סמיד מספר על משחק הכדורסל המיוחד ביותר בחייו והקהל אשר גרמו לו לאהוד את הפועל חולון.
הרבה אנשים במיוחד בשנה האחרונה שואלים אותי: "למה אתה אוהד את הפועל חולון?" "איך הגעת לאהוד אותה אם לא נולדת בחולון ולא גדלת שם?" אז הנה לפניכם הסיפור שעיצב אותי בכדורסל המקומי:
באמצע שנות השמונים היתה קבוצת כדורסל להפועל ר"ג אותה אהד אחי הגדול גונן, קבוצה זו קיבלה עונש רדיוס ונקבע כי משחק הרדיוס שלה נגד הפועל חולון יהיה באולם בשדרות. הייתה אפשרות שאסע עם אחי למשחק בשדרות, אך אפשרות זו ירדה מהפרק מפני שבשדרות לא היה שעון של שלושים שניות. בשל הפרט הטכני הזה הועבר המשחק בין השתיים לאולם בבית הספר "שער-הנגב" הנושק לקיבוצי גבים. מקריאת הכתבות בנושא מסתבר שהייתה פרוצדורה לא קטנה עד אושר קיום המשחק באולם האזורי שלנו. הימים היו ימים בהם עוד אכלו ארוחות ערב בחדרי האוכל בקיבוצים וכך היה גם בקיבוצי כשחזרתי מחדר אוכל סיפרו לי הוריי כי המשחק בבית הספר ואחי כבר שם, הלכתי למשחק ונכבשתי.
מה היה במשחק? האמת שמבחינת כדורסל אני לא זוכר משם יותר מדי דברים אך בעידוד עודני שומע את קולות הצהובים-סגולים ביציע שמולי מעודדים את "אלי-מלך ישראל" (גיבור הכדורסל שלי מאז) אשר "חי חי וקיים" וגם את "דיייי-זי בור-מור" וכמובן קריאת הקרב הקבוצתית "איה איה חולוניה", באותו משחק הפכתי ממישהו שלא היתה לו העדפה חד משמעית בכדורסל המקומי, למישהו שאוהד קבוצה מיוחדת במינה עם קהל מיוחד במינו. אין ספק שהקהל החולוני הוא אשר עשה אותי אוהד של הקבוצה הסגולה – צהובה. אני זוכר אוירת עידוד מטורפת שאפילו במשחקים הסוערים של גבים נגד שדרות (הקיבוץ נגד עיירת הפיתוח, האשכנזים נגד המזרחיים) והיו שם המון אמוציות תאמינו לי, לא התקרבה האווירה לזו שנתנו עשרות אוהדי חולון ב"סתם משחק ליגה". האוהדים הללו פשוט שבו (מלשון שבי) אותי בקסמם.
בסוף אותה עונה הגיעה הקבוצה לגמר הגביע נגד מכבי ת"א והפסידה בו. כעבור כמה שנים חנכה חולון יחד עם הפועל ת"א את האולם החדש של שער הנגב, יצא לי לראות את הקבוצה מארחת את בני-הרצליה במשחק עם קהל רב (כמדומני המשחק הראשון בו הייתי באולם הפחים) ובעונה אחרת מנצחת את רעננה ונשארת. בעונת הירידה הייתי במשחק בית נגד גליל שהוליכה את הבית וניצחה אותנו ובליגה התחתונה, באותה עונה בהפסד הבית נגד חדרה שלמעשה חתם עלינו את הגולל. בעונת הלאומית בה ניצחנו רק משחק אחד לא הייתי במשחקים, בעונת הארצית הייתי במשחק בבארי מחזור אחד לסוף בו ניצחנו בגדול ואז גם למשחק העליה, הבלתי נשכח, נגד רחובות הגעתי. בעונת הלאומית הראשונה הגעתי למספר משחקי בית בליגה כולל נגד פ"ת, שמשחק הפלייאוף הראשון נגדה, בו הייתי, גרם לי להדיר טיפה את רגליי מהמגרשים. בעונה לאחר מכן (אשתקד) חזרתי במשחק חוץ נגד אשדוד והניצחון שם גרם לי לתת צ'אנס נוסף לקבוצה, במשחק זה ביצעתי לראשונה סיקור לאינטרנט באתר הרשמי של הפועל חולון, ע"פ בקשת עורכו יניב פכטר. בהמשך העונה הצטרפתי ל"ספסל" וסיקרתי את רוב משחקי הבית של חולון בסיבוב השני. על מה שעבר עלי השנה אתם יכולים לקרוא ביומן העליה.
ואיפה הכל התחיל? בעונש רדיוס שקיבלה הפועל ר"ג, בשעון 30 שלא היה בשדרות, באח אוהב כדורסל ובקהל מדהים, הכי הכי מדהים שיכול להיות, אז ומסתבר שגם היום.
תודה רבה ליניב פכטר שהעביר אלי את כתבות המשחק ההוא.
כתבות אחרונות באתר
|
|