ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

לייני סלווין
צילום: מוטי קלינגר

בדרך לאיטליה - חמש הערות
אורלי קלינגר ,16/09/2007

יממה אחרי ההעפלה המרשימה של נבחרת הנשים של ישראל לבית המנצחות של טורניר ההזדמנות האחרונה, וקצת לפני השלב הבא, 'ספסל' עוד לא מסכם אבל עדיין שמח, וטיפה כועס. חמש נקודות על הקמפיין של ישראל – בפנים.
ביום רביעי - 20:30 - המשחק הראשון מול סלובקיה

עושה משחק
13.5 נקודות למשחק, 56.0% מהשתיים ו-60.0% מהשלוש. 6.8 ריבאונדים למשחק, ורק 1.5 איבודים למשחק כמובילת הכדור העיקרית של הנבחרת, 35 דקות במשחק. את ההגנה לא רואים בסטטיסטיקה. לייני סלווין הגיעה לנבחרת בכושר מצוין והיא אחת הסיבות הגדולות ביותר לקמפיין המוצלח של ישראל עד כה. מספרים התקפיים כאלה לא ראינו ממנה מאז ימי מוצקין העליזים ב03/04, והם מהווים שיפור עצום לתפוקה שלה בקמפיין 2006. סלווין היא הריבאונדרית המובילה של ישראל גם בהגנה וגם בהתקפה, וממרומי 170 סנטימטריה היא עושה את זה בעיקר עם הלב והשכל. למרות שיש לה רק 1.2 אסיסטים למשחק היא מנהלת את ההתקפה מצוין, והיא לא מפחדת לקחת זריקות חשובות. גם אם הטלוויזיה מעדיפה לראיין את שי דורון ולירון כהן, תרומתה המשמעותית של סלווין לא נעלמה מעינינו לרגע. אז כמו שהיא אומרת, "יפה מאד, יפה מאד!"

גם היד, גם הראש
את התצוגה של לירון כהן מול הונגריה לא נשכח עוד הרבה זמן, אבל תמיד ידענו שהיא מסוגלת להתפוצץ ל30 נקודות אם יתנו לה את ההזדמנות. הממוצע שלה בטורניר עומד על 20.2 נקודות לערב באחוזים מעולים, 60% בתוך הקשת ו-43.5% מבחוץ – שיפור לא קטן לעומת 2006, ושיפור עצום לעומת 2005. השיפור היותר משמעותי הוא ביחס האסיסטים לאיבודים שטיפס מיחס שלילי ל1.6 אסיסטים על כל איבוד. כהן מקבלת החלטות טובות הרבה יותר בקמפיין האחרון, וזה תורם לא פחות מהיכולת הכמעט בלעדית שלה ליצור לעצמה מצב קליעה. הכדור נמצא אצלה בידיים הרבה והיא מובילה את הנבחרת באסיסטים, אבל אין ספק שהנבחרת מצליחה יותר עם כהן בתפקיד הסקוררית, לצד הרכזת.

ועידת גבוהות
הן מחטיאות קצת יותר מדי מתחת לסל, אבל לפחות הן מתחת לסל. לפחות אחת מהן נמצאת תמיד על המגרש, אבל כל השלוש משחקות פחות מ22 דקות לערב, ובמשחק נתון אין לדעת מי תזכה ברוב הדקות. הן סיפקו כמעט חמישית מהנקודות של הנבחרת בקמפיין וכמעט שליש מהריבאונדים, ואין ספק שלא היינו מתכוננים עכשיו לסלובקיה ופולין בלעדיהן. סוללת הגבוהות הצעירה של ישראל – ג'ניפר פליישר (23), קטיה לויצקי (21) וקטיה אברמזון (20) עוד רחוקה משיאה. ההתפתחות שלהן בשנים הקרובות תקבע אם הנבחרת תוכל לעשות את הצעד הבא ולהיגמל מתחביב ההזדמנות האחרונה.

פלאשבק 2005
במשחק האחרון של טורניר ההזדמנות האחרונה אירחנו את בולגריה, והמטרה הייתה לנצח לפחות בארבע כדי לא לסיים אחרונות בבית. הנבחרת קיצצה לנו כמה שנים מהחיים והצליחה לבסוף לנצח 75 – 71 ולפצוח בחגיגות. המאזן בסיום הטורניר היה 2 – 4, מקום שלישי, ואולם זיסמן המלא שחרר אנחת רווחה עצומה.
נשמע מוכר? רק המספרים השתנו. יחי ההבדל הקטן.

שאני אשדר?
הטורניר האחרון שינה את התדמית של הנבחרת בעיני. לא מנמיכות ציפיות, אין נחיתות בגובה, לא גונבות ניצחונות, לא נאחזות בדרג א' בציפורניים. אבל מבחינת רשות השידור, ערוץ 5, ולמעשה איגוד הכדורסל – לא השתנה הרבה.

במוקדמות אליפות אירופה ב2006 הנבחרת אירחה את כל משחקיה בבולגריה בגלל המלחמה, ושנייה אחת משלושת משחקי החוץ לא שודרה בישראל. את נבחרת הגברים, מיותר לציין, ראינו בשידורים ישירים מובנים מאליהם מכל אולם. כולם הניחו לשווא שהנשים משחקות באולמות ללא מצלמות, ואף אחד לא פצה פה.

איגוד הכדורסל סגר עם ערוץ 1 על שידור משחקי הנשים בקיץ הנוכחי, אבל ממשחק החוץ הראשון בהונגריה רשות השידור התעלמה בנונשלנטיות. באותו אופן התנערה הרשות הציבורית גם משידור משחק הבית נגד הונגריה, וערוץ 5 הרים את הכפפה ברגע האחרון. בשבת יצא לבסוף לפועל שידור של המשחק המכריע של הנשים בבולגריה. שידור שנראה מקרי ושכונתי, שידור שלפניו ובמהלכו הזהירו אותנו מבעיות לווין כאילו שוחק המשחק באנטרקטיקה. שידור בלי אמצעים מינימאליים לצוות שישב באולפן (אנחנו מניחים שהיה אולפן), כמו גישה לאינטרנט על מנת לראות את שעון המשחק והסטטיסטיקה. כנראה שמבחינת הנוגעים לדבר, מרשות השידור ועד לאיגוד, אנחנו לא בדרג א'.