ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

לפרוש בשפל
אורלי קלינגר ,01/10/2004

נבחרת הנשים של ישראל לא הייתה חייבת להיראות כל כך רע. לא, לא ציפינו לראות שיחזור של הנס מהשנה שעברה בו השתחלה הנבחרת לאליפות אירופה, אבל לשמור על הכבוד לא צריכה להיות משימה בשמיים. מסע התבוסות האירופאי של הנבחרת לא הולך לעבור כאן בשתיקה.

אחרונות בטורניר בנקודות למשחק, אחוזים מהשדה ובאסיסטים למשחק.

ראשונות בטורניר עם 24.7 שלשות למשחק, אבל אחוז דיוק של 29.1% בלבד.

פלא שאנחנו הנבחרת היחידה שלא השיגה אף ניצחון בטורניר חצי גמר אליפות אירופה?

בסגל הנבחרת יש חמש רכזות, ארבע מהן מעדיפות למסור על פני לזרוק.

ברוב המשחקים פתח המאמן משה ויינקרנץ עם שלוש רכזות על המגרש.

60% מהסלים שקלעה הנבחרת לא היו כתוצאה מאסיסטים.

פלא שלירון כהן אחראית לכמעט 30% מכלל הזריקות של הנבחרת?

15 הפסדים רצופים במשחקים רשמיים למשה ויינקרנץ כמאמן נבחרת ישראל.

מאזן כולל של שני ניצחונות ו-17 הפסדים.

לא הגיע זמן להחליף אותו?

היה עצוב לבוא למשחקי הנבחרת באוסישקין בקמפיין האחרון. נכון, לימור פרשה, אבל זו לא סיבה מספקת לסיים את הטורניר בכזה כישלון. היינו בבית הכי חלש, והיינו בעמדת ניצחון בשני משחקים.

ההתקפה של הנבחרת נראתה רע מאד רוב הזמן, ובעיקר בדקות החשובות של שני המשחקים שיכלנו לנצח – בבית מול בלגיה ורומניה. המוציאה לפועל העיקרית הייתה לירון כהן, שהובילה את הטורניר כולו באיבודים למשחק עם 4.3 איב' למשחק. קשה להאשים את כהן בכמות הזריקות שהיא לקחה על עצמה, שכן היא היחידה בנבחרת שיכולה ליצור לעצמה מצב קליעה ואולי הגארדית היחידה שלא מחפשת את המסירה קודם.

אבל המצב שבו כהן לוקחת 30% מהזריקות, שזה דרך אגב הרבה יותר ממה שלימור מזרחי הייתה לוקחת והיא באמת הייתה רמה מעל השאר, הוא אבסורדי. אין היגיון בבניית סגל עם כל הרבה שחקניות דומות ביכולתן, ובהחלט היה מקום להחליף חלק מצי הרכזות שלנו בגארדיות שמסתכלות על הסל.

ישראל הייתה אחרונה בטורניר בקטגוריית הריבאונד, וזה באמת לא אמור להפתיע אף אחד. אבל למרות המחסור שלנו בסנטימטרים, יש לנבחרת פוטנציאל גדול יותר ממה שראינו על המגרש. הריבאונדרית המובילה של ישראל הייתה אורנית שוורץ עם 4.8 ריב' למשחק, במעל 30 דקות לערב למרות טורניר התקפי חלש שלה. השניה ברשימה היא לייני סלווין עם 4.7 ריב' למשחק, רובם כמובן רחוק מהסל ועל הרצפה. בממוצע, ישראל הייתה במינוס 14.8 ריב' לעומת יריבתה בכל משחק.

שרון זאבי, הגבוהה השלישית ברוטציה של ויינקרנץ, ראתה רק 17 דקות למשחק שכן רוב הזמן ישראל שיחקה עם שלוש רכזות. קטיה אברמזון, סנטרית העתיד של הנבחרת וריבאונדרית אגרסיבית, כמעט ולא שותפה. מירב דורי, הסמול פורוורד היחידה בנבחרת שיכולה לעזור בריבאונד הרבה יותר מעוד רכזת, גם לא שיחקה מספיק.

מה שמביא אותנו לנקודה הבאה, הקשורה לצעירות הנבחרת. קטיה אברמזון כלל לא שותפה בשני המשחקים האחרונים בקמפיין, למרות שהם היו חסרי חשיבות לחלוטין. בשלושת המשחקים בהם היא כן שותפה, זה היה למשך 3.3 דקות למשחק בלבד. למה לא לתת לה לשחק יותר? הרי יותר גרוע זה לא יכל להיות. גם דורי, שהייתה מצוינת בשני המשחקים הראשונים, שיחקה מעט יחסית ואין לזה שום הסבר.

המשימה הבאה של ישראל תהיה טורניר הניחומים באוגוסט 2006. בטורניר ישתתפו 10 הנבחרות שלא עלו לאליפות אירופה - ישראל, הונגריה, איטליה, סלובקיה, קרואטיה, אוקריינה, בלגיה, פולין, פינלנד ובולגריה.
הנבחרת שתסיים ראשונה תעלה לאליפות, אבל החלק שיותר רלוונטי לישראל הוא ששלוש הנבחרות שיסיימו אחרונות יצטרכו להשתתף במיני טורניר נוסף בספטמבר. רק הנבחרת שתסיים ראשונה תזכה להישאר בדרג א', וכמו שישראל נראתה בטורניר האחרון היא בהחלט יכולה למצוא את עצמה יורדת דרג. כדי להימנע מזה דברים חייבים להשתנות. גם הסגל, וכן גם המאמן. 17 המשחקים האחרונים בהחלט לא השאירו צל של ספק.