ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

צ'מפיונצ'יפ ווייק
אורלי קלינגר ,11/03/2011

לא, הפעם אנחנו לא מתכוונים למארצ' מאדנס במכללות. הפעם מדובר על כדורסל הנשים הישראלי. גמר גביע ביום ראשון, משחק 5 בסדרת גמר פלייאוף ביום רביעי, גמר יורוקאפ היסטורי ביום חמישי. אז מה אתם יודעים, זה אפילו גרם לכתבת 'ספסל' מותשת להתרגש כמו בימים הטובים ולפרסם על זה טור.

נתחיל בלנקות קצת את מצפוננו, שסופג לאחרונה יותר מדי הערות נכונות בסגנון "אתן לא מה שהייתן פעם". צודקים. כתבות הצבע פסקו כמעט לגמרי, אפילו שחקנית החודש לא בחרנו השנה. צוות כדורסל הנשים ב'ספסל' אמנם התחדש השנה בתוספת מבורכת וקריטית בדמותה של סמדר חזן שסיקרה כמעט מכל מחזור העונה, אבל זה עדיין לא מספיק כדי לחזור לימים של פעם. זמננו הפנוי התמעט משמעותית ועם השנים, העבודה לא פחתה, תגית "בהתנדבות" נשארה. 'ספסל' נדחק מטה בסולם העדיפויות. העבודה, הלימודים שלי, החתונה שלה, החיים הבוגרים. כמובן שגם שהרצון להשקיע נשחק לו עם השנים, עקב אי אלו גילויים של חוסר הערכה, והמבין יבין.

אבל השבוע הקרוב שבא עלינו לטובה מחזיר אותי קצת לימים ההם. מספיק כדי לשבת כאן עכשיו ולכתוב את זה למרות שלא התחלתי לעשות שיעורים, למרות שהמקרר ריק והכיור להפך, אחרי שהשבוע יצא לי להיות בבית במצב לא מאוזן בדיוק שש שעות במצטבר. גמר גביע. משחק 5. גמר יורוקאפ!!

נתחיל לפי הסדר. יום ראשון, גמר גביע, רמת חן נגד רמלה. על הנייר כמובן הגאלקטיקוס צריכות לקחת, ואם נקרא טוב מה כתוב על הנייר אפשר אפילו לחשוב שזה גם לא יהיה צמוד. אבל במעמד המלחיץ ביותר בכדורסל הישראלי, פרט למשחק 5 בסדרה, הנייר לא שווה יותר מדי. רמת חן תגיע בלי טיפת לחץ, אפילו בלי קללה של 25 שנה בלי תואר שמטילה את צילה האיום. הן עשו את זה לפני שנתיים, מול רמת השרון שהייתה גם היא פייבוריטית די ברורה. אפשר להתייחס בביטול כמה שרוצים לקלישאת "לגביע חוקים משלו", אבל כולכם דאגתם לצפות בהפועל ראשון לציון נגד רמלה בחצי הגמר. למה? הרי אם היו קוראים למשחק "מחזור 17", בכלל לא הייתם שמים לב שהוא מתקיים. בקיצור, הכל פתוח. החגיגיות הזו באוויר גורמת לכך שאני לא צריכה לשים תזכורת לראשון בבוקר לקחת אזרחי ותעודת עיתונאי.

אחרי שהקונפטי ישקע, יגיע תורו של משחק 5 בסדרת רבע הגמר בין מכבי אשדוד לבנות השרון. לשמחתנו משחק 5 אינו מחזה נדיר בליגה שלנו, אבל זה עדיין כיף כל פעם מחדש. כל האמוציות של ארבעה משחקים יתרכזו למשחק אחד, כאשר שתי הקבוצות כבר מכירות אחת את השנייה ואין איך להפתיע. בנות השרון התחילה את העונה עם סגל אחר לגמרי, כבר מצאה את עצמה במקום השביעי בטבלה, עשתה שינויים תוך כדי ריצה. אשדוד נחלשה יחסית לעונה המדהימה שהסתיימה בגמר הפלייאוף בשנה שעברה, עדיין הצליחה לגייס שתי שחקניות נבחרת משמעותיות, ופתחה את העונה עם תחושה שהרכזת שלהן יכולה להיות הMVP של הליגה אם הם רק יצליחו למנוע ממנה לעזוב בפגרה. שני המסלולים השונים האלה מתנקזים בסוף ל40 דקות ראש בראש במשחק נוקאאוט.

יום חמישי. גמר יורוקאפ ברמלה. עוד מעט, כשאסיים פה את פרץ הכנות הספונטני הזה, אתחיל לחשוב על הפריוויו לקראת המשחק. בינתיים עוד אין לי מושג מי זו אראס, אז האופטימיות שרמלה יכולה לעשות את זה גבוהה עד מאד. ביום חמישי יחלפו 12 שנה מינוס שבוע מאז שאולם קריית הצעירים ברמת השרון לבש חג לקראת המשחק הראשון בגמר היורוקאפ. לא ניכנס לכל הנוסטלגיה אבל אני זוכרת שהייתי במשחק ההוא, בחולצה אדומה עם מספר 7 של ויקי ג'ונסון, בערב שלמעשה הצית את הלהבה שהפכה שנים אחר כך להתמכרות הזו שנקראת 'ספסל'. מי יודע, אולי ביום חמישי ברמלה תהיה שם ילדה או שתיים בחולצה מספר 4 של שי דורון שתחליט מתישהו שבא לה לסקר משחקים.

אז בברכת כמה שיותר שבועות כאלה שאולי יחזירו עטרה ליושנה, תהנו.