ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

כריסטון חוגגת עם רמלה בעונה שעברה

אל תהרסו לנו את הגמר
אורלי קלינגר ,17/03/2006

בסוף השבוע שעבר פורסם כי בישיבה הקרובה של ועדת הנשים, מתכוונים החברים להעלות הצעה לבטל מהעונה הבאה את סדרת הגמר ולהחליף אותה במשחק אחד במגרש נטרלי. קראנו, התעצבנו, אבל לקחנו שבוע להירגע. שבוע חלף, הועדה תתכנס ביום שלישי הקרוב, ואנחנו עדיין מתקשים להאמין שמישהו העלה על דעתו רעיון כזה. 'ספסל' מוחה, מתנגד ומתחנן - אל תהרסו לנו את הגמר.

"להפך, אני חושב שצריך להפוך את הגמר לסדרה של הטוב משבעה משחקים. סדרות הפלייאוף הן הדבר הכי יפה בליגה שלנו, מחכים להן כל השנה". כך אמר אלי רבי, מאמן נבחרת ישראל, ל'ספסל' על ההצעה.

הפעם האחרונה שסדרת גמר הפלייאוף של ליגת העל לנשים הסתיימה בסוויפ הייתה לפני שבע שנים. בחמש העונות האחרונות, סדרת הגמר הגיעה למשחק חמישי ומכריע פעמיים. אמנם השנה בהתחשב בדומיננטיות של אנדה רמה"ש הדעה הרווחת היא שהאליפות כבר אצלה בכיס, אבל זו ממש לא סיבה לגזול מאיתנו את הפוטנציאל של חמישה משחקי גמר מרתקים בשנה הבאה ובעונות שיבואו אחריה. בשביל המתח של תואר המוכרע במשחק אחד יש לנו את גמר הגביע.

מספיק להיזכר בעונה שעברה כדי להבין את חשיבותה של סדרה להכרעת האליפות, ולא משחק אחד. כזכור בשנה שעברה אנדה רמת השרון פגשה בגמר את אליצור רמלה, החזיקה ביתרון הביתיות וניצחה את המשחק הראשון אצלה בבית 84 – 63. אבל צלחת האליפות של עונת 04\05 יושבת היום במקום של כבוד באולמה של רמלה, שהיממה את רמה"ש וניצחה את שלושת המשחקים הבאים.

לא מספיק? בואו ניזכר בעונת 03\04. רמלה הדורסנית הפסידה משחק אחד כל העונה, ופגשה בגמר את רמת חן הקטנה. רמלה הצליחה לנצח את שני המשחקים הראשונים בהפרשים חד ספרתיים, הגיעה מוכנה עם מספריים מושחזות ובקבוקי שמפנייה למשחק 3 אצלה בבית, רק כדי לראות את החבורה הלוחמת מרמת חן משתיקה 1,500 רמלאים רועשים וכופה משחק רביעי. רמלה אמנם השלימה את המלאכה במשחק 4 אבל לא היינו מוותרים על דרמת הספורט של המשחק השלישי.

מה שמביא אותנו לסדרת הגמר הקלאסית של 02\03, שבזכותה עדיין כל בנאדם שני שתעצרו ברחוב ברמלה ידע להגיד לכם מי זו גולשה אקאייה. לרמלה היה יתרון ביתיות בסדרת הגמר מול היריבה הגדולה מרמה"ש, הן ניצחו את משחק 1 ב22 הפרש ואת משחק 3 ב14 הפרש, אבל רמה"ש הצליחה לגרד שני ניצחונות ביתיים על חודו של סל וכפתה משחק חמישי. האולם הישן של רמלה היה מפוצץ עד אפס מקום וגם לאלה שנשארו בחוץ בלי כרטיסים היה צפוף, ובסיום משחק מותח גולשה אקאייה דייקה בזריקה עם 2.6 שניות על השעון והעניקה לרמה"ש ניצחון 73 – 71 אחרי סדרה מתישה.

אנחנו יכולים להמשיך ולהיזכר בעוד סדרות גמר מדהימות, ובראשן כמובן הגמר המיתולוגי בין רמה"ש לכרמיאל שהוכרע במשחק חמישי ב00\01, אבל אנחנו מקווים שכבר הבנתם את הנקודה. המשמעות של צלחת האליפות המוענקת למנצחת בגמר בסיומה של כל עונה גדולה מדי בכדי שגורלה יוכרע על חודו של משחק אחד. ההתרגשות של משחקי הגמר בולטת כל כך בהשוואה לשאר העונה, גם עבור הקבוצה שבסופו של דבר לא זוכה. החוויה נשארת וזה משהו להתגאות בו, זה משהו שהאוהדים זוכרים, זו סיבה למלא את האולם ולצלול לשבועיים שבהם חלום האליפות נראה כל כך מוחשי.

התחרותיות היא גולת הכותרת של הליגה שלנו. כולם מדברים על רמת השרון אבל שוכחים שהיא כבר שנתיים לא לקחה אליפות. אין שום סיבה לבטל לנו את החגיגה הכי גדולה של השנה, וקשה לנו לדמיין סיבה אחת לתמוך בהצעה הזו. כל עוד, כמובן, מקבלי ההחלטות יסתכלו על טובת הליגה והמשחק, ולא על טובת חשבון הבנק שיחסוך כמה דולרים במשכורות לשחקניות. נסיים ונגיד שאנחנו מאמינים שרוב חברי הועדה יעשו את הדבר הנכון.