רגע ההנפה
צילום: מוטי קלינגר
|
רשמים מקצה הגביע
אורלי קלינגר
,27/12/2008
'ספסל' התאושש משבוע גביע המדינה לנשים וחזר למקלדת עם מסקנות מהפורמט החדש והמלצות לשיפור, עם כמה מחמאות אחרונות לאופי של רמת חן שסידרה לנו גמר מהסרטים, עם כמה שאלות לרמת השרון שנתנה לגביע לחמוק מבין אצבעותיה, וכמה שמועות שיעסיקו אתכם בפגרה. חפירה אחרונה לגביע זה, בפנים.
צילום: מוטי קלינגר
השיטה החדשה – לאן?
עכשיו, כשגביע המדינה כבר הונף וכל שבעת המשחקים של השבוע האחרון הסתיימו, אפשר להירגע ולהחליט מה באמת אנחנו חושבים על השינוי בשיטה. אם נתעלם מהעובדה שהמשחקים היו בשבוע של חג המולד וזו שטות שאסור שתקרה שוב, אנחנו ב'ספסל' היינו בגדול בעד השיטה הספרדית. זה מותח, זה יוצר אווירה אמיתית של טורניר, וחשבנו שזה יכול לעבוד. אבל בסופו של שבוע עמוס אפשר להגיד שהערך המוסף של שינוי השיטה די התפספס. האיגוד אמנם התייחס לשבוע הגביע כ"פסטיבל" בהודעות לעיתונות שנשלחו מטעמו, אבל זו אולי המילה הכי פחות מתאימה לתאר את מה שהיה שם. הכוונות טובות, הביצוע טעון שיפור.
ארבעת משחקי רבע הגמר, שנערכו במרתון מעייף מ14:00 בצהריים עד 23:30 בלילה, לא משכו אוהדים או יותר מדי תשומת לב. זה היה די צפוי מאחר והאיגוד שיבץ את המשחקים המעניינים בשעות המוקדמות ולא הצליח לדאוג לשידור. זה היה יום מחתרתי לחלוטין ואין מילה אחרת, אפילו חלק מהעיתונאים הקבועים שמסקרים את הענף לא יכלו להיות שם לאורך כל 16 הרבעים. יומיים לאחר מכן, אירועי חצי הגמר היו ללא ספק פחות מושקעים משנה שעברה. אחרי שבשנה שעברה ראינו לייזרים בהצגת השחקניות, מגזין כדורסל מושקע במקום חוברת עם סגלי הקבוצות, משחקי 3 על 3 של צעירות מצטיינות ועוד – היה קשה לא להתאכזב. גם הגמר לא התעלה לרמה של שנה שעברה מבחינת המסביב, ובעיקר מבחינת הקהל שכן בניגוד לשנה שעברה אף אחד לא דאג להביא אוהדים ממקורות מחוץ לאגודות, פרט לנבחרת ישראל בכדורסל על כיסאות גלגלים.
לקראת השנה הבאה, יש לנו כמה הצעות לשיפור. אנחנו מסכימים שנכון לשחק את רבעי הגמר בסמיכות לחצאי הגמר והגמר, ואנחנו אפילו מסכימים לכך שיש קסם מסוים בקיום הגביע לפני פגרת החגים. אבל אי אפשר לדחוס הכל לשבוע אחד. בואו נקצר את שלב שמינית הגמר למשחק אחד ונחסוך יום משחקים מיותר. בואו נקיים את רבעי הגמר בשני ערבים באולם אחד, ביום שני ושלישי, ושבוע לאחר מכן את חצאי הגמר והגמר בימים שני וחמישי. שלושה משחקים בשבוע זה עומס כבד מדי לרוטציות הקצרות של הקבוצות שלנו, וראינו את העייפות הזו באה לידי ביטוי לא מעט ברמת הכדורסל. בנוסף, אי אפשר לצפות מאוהדים להגיע לשלושה ימי משחקים עמוסים בשבוע אחד. גם מבחינה תקשורתית, למה לא להנות מתשומת לב גדולה של התקשורת במשך שבועיים במקום במשך שבוע? למה לא לתת לקבוצות, לתקשורת ולכם זמן להתכונן ולפמפם את חצאי הגמר? נותר לקוות שאתם שם בוועדת הנשים של האיגוד תחשבו על זה באמת ותגיעו להחלטה נכונה.
חצי הגמר המעניין. לא צפוף להם שם
פוטו פיניש
אח, איזה גמר היה לנו. באמת אחד הקלאסיים, אולי הכי דרמטי מאז שתי ההארכות בין רמלה ומוצקין ב03/04. בסופו של משחק מרתק רמת חן חזרה ממינוס 15 והניפה גביע היסטורי שסיים בצורת של רבע מאה בלי תואר, והפכה לקבוצה הראשונה שאינה רמלה או רמה"ש שזוכה בגביע מאז שילדה בת 19 בשם לירון כהן ניצחה את רמת השרון ב2001. התקשורת חגגה עם עדני דגן ששיפר את מאזנו האישי ל6 מ6 בגמר גביע, חגגה על אסוציאציית הלוזריות שקופצת לראש עם המשפט "הפסד שלישי רצוף בגמר" לרמה"ש, וחגגה את סל הניצחון של אייבורי לאטה החולה והוירטואוזית. אנחנו לא יכולים לתת למשחק הזה לשקוע לארכיון הגביע מבלי להתעכב על שני דברים. האופי האדיר של רמת חן, ואיך לעזאזל רמת השרון הצליחה להפסיד את המשחק הזה. נתחיל בראשון.
טראומות העבר אולי מנעו מרמת חן להדפיס חולצות או להחביא שמפניה מאחורי הספסל, אבל בגמר הגביע הן הראו חוסן מנטאלי שמביא תארים. רמת חן סבלה מיום מחריד למדי של שירי שרון שסחבה פציעה ברגל, ושל אייבורי לאטה שתפסה וירוס בקיבה וכמעט לא הסתכלה על הסל מאז הרבע הראשון עד 6 הדקות האחרונות. גם הגבוהה של רמת חן, לטויה פרינגל, הסתבכה בעבירות וסיימה את הערב עם 3 מ5 מהשדה. ריצה של 5 – 0 של מירב דורי וליעד סואץ קרני קבעה 58 – 43 לאדומות עם 13 וחצי דקות לשחק בגמר.
הפער פחות או יותר נשמר, 12 הפרש לטובת העומק והמסורת שישבו להם בנוחות מסוימת בצד האדום, 5:40 על השעון. רמת חן לא ויתרה, ואייבורי לאטה מצאה דרך להוביל אותן לריצת 14 – 0 שהעניקה להן יתרון ראשון מאז שהלוח הראה 33 – 32. קבוצה שהאמינה במינוס 15 מאמינה גם ביתרון שתיים ורמת חן שיחקה כאילו לרמה"ש כבר אין סיכוי לקחת מהן את היתרון, או את הגביע. הקרדיט בסוף התחלק בין כולן. מיכל אפשטיין ושרון זאבי שעשו עבודה גדולה בהגנה בהעדרה של פרינגל במחצית הראשונה ובסיום, תמרה ג'יימס שהתקשתה בצבע מול הגבוהות באדום אבל מסרה חמישה אסיסטים ודייקה ב7 מ7 מהקו, פרינגל שהחזיקה מעמד בצבע וכמובן לאטה, הגיבורה של רגעי הקלאץ'.
פרינגל, ג'יימס, לאטה
נעבור במהירות לצד השני של המתרס, אל רמת השרון שעדיין לא ברור איך היא נתנה למשחק הזה לברוח לה מבין הידיים. נריץ קדימה לרבע השלישי בו רמה"ש בנתה את יתרון השיא שלה, 58 – 43 עם שלוש וקצת לשחק ברבע, ונתהה איך הן לא לחצו על הגז כדי להגדיל ל20. רמת חן כבר הראתה העונה נגד רמה"ש, רמלה ואשדוד שהיא מסוגלת לחזור מבורות לא קטנים ברבע האחרון. אבל דווקא אחרי שהפער הגיע ל15 ורמת חן לא הצליחה לייצר עוד סל שדה אחד עד סוף הרבע, איילת כהן נכנסה במקומה של ג'יה פרקינס וגם רמה"ש לא ייצרה סל שדה עד סוף הרבע. רק 13 הפרש בתחילת הרבע הרביעי, ורמת חן הזדקקה ל40 שניות בלבד כדי להקטין אותו לשמונה. אז איך אומרים, מי שמקבל אצבע רוצה את כל היד.
עוד נקודה שאנחנו מתקשים להבין קשורה לסנטרית הדקיקה של רמת חן. רמת השרון סימנה לה כמטרה את פרינגל, כמו כל קבוצה שפוגשת את רמת חן, והיו לה הרבה מאד כלים כדי למרר לפרינגל את החיים. פרינגל עושה העונה רק 2.3 עבירות למשחק, רמה"ש הצליחה לסבך אותה קשות בגמר אבל הורידה את הרגל מהגז במקום להמשיך ולתקוף. עזבו את זה שפרינגל ראתה מהספסל את שבע דקות האחרונות של המחצית הראשונה, ורמה"ש ניצלה אותן סך הכל כדי להגדיל יתרון נקודה לשש. את העבירה השלישית והרביעית פרינגל אספה בסוף הרבע השלישי, אבל לדגן לא הייתה מותרות לפתוח את הרבע האחרון בלעדיה. מנגד רמה"ש עלתה לרבע עם ג'ניפר פליישר וליעד סואץ כגבוהות, ופשוט לא ניסתה לשחק פנימה אליהן כדי למשוך מפרינגל עוד עבירה. וואברה והופמן, שאוסטפלד משום מה שמרה עליהן עם 4 ו-3 עבירות בהתאמה, חזרו למגרש בתחילת הריצה של רמת חן, באיחור רב ואחרי פסק זמן של דגן. אבל שתיהן יחד קיבלו מסירה אחת פנימה עד הסיום. פרינגל לבסוף אספה את החמישית דקה וחצי לסיום המותחן, בספק עבירה על פרקינס, עם קבוצתה ביתרון 67 – 65. את 90 השניות האחרונות החברות, שכבר היו בטירוף מוחלט, הצליחו לשרוד בלעדיה.
אוסטפלד ובוגטין. הרבה חומר למחשבה
עונת המלפפונים, טייק 2
בכל שבוע בו תרכזו כל כך הרבה מאנשי ונשות הענף באולם אחד, תצאו עם מקבץ שמועות מכובד. תשימו את השבוע הזה ממש לפני פגרת החגים, וכבר לא תבינו מי הוחתמה, מי שוחררה ומי נשארת. את מירב תשומת הלב ריכזה הדאבליסטית לשעבר, אליצור רמלה, שנפרדה מהגביע כבר בשלב רבע הגמר באדיבותן של בנות השרון. נוכחותה של שי דורון באולם, שבאה לחופשה מבשיקטאש, הפכה אותה לפופולארית במיוחד בשיחות המסדרון למרות שהיא ממשיכה לספר לכל שואל שיש לה חוזה בתורכיה. אם מתעלמים מפרט שולי זה, לרמלה אולי יש סיכוי טוב יחסית לפתות את הכוכבת הישראלית כי הן עדיין משחקות באירופה, אבל ברמלה מתכננים שינויים נוספים. השמועה אומרת שטאן ווייט בדרך החוצה, ולא יכולים לעבור לשלוש זרות בגלל שאוגורודניקובה תותחית על. יהיה מעניין מאד לראות איזה רמלה תחזור מהפגרה.
שמועות נוספות מנבאות שינויים באשדוד והפועל תל אביב. ברמת השרון ככל הנראה לא יעשו שינויים, בזכות העובדה שהפציעה של ארין פיליפס לא חמורה כפי שחשבו בתחילה. בבנות השרון מחכים לראות כמה זמן ייקח לשארדיי יוסטון להתאושש מניתוח האורתוסקופיה בברך, ובמידה והיא לא תחזור לכושר עד ה22 לינואר יצטרכו לשקול להביא לה מחליפה. לוח המשחקים מזמן לבנות השרון מפגשים מול רמה"ש, רמת חן ורמלה ב10 הימים שאחרי הפגרה, ואם הן רוצות להיות בטופ 4 של הליגה בסוף העונה הן חייבות להופיע עם הרכב חזק.
עד ה22 לינואר, המועד בו הליגה תתחדש עם דרבי השרון המעניין במוקד המחזור ה11, נשתדל לעדכן אחרי כל ההחתמות והשינויים. בינתיים אפשר לעקוב אחרי טורניר ההזדמנות האחרונה של פיב"א שיתחיל בקרוב. איטליה קרואטיה ובלגיה יאבקו כדי להיכנס לבית של נבחרת ישראל באליפות אירופה. גם זה סוג של נחת.
כתבות אחרונות באתר
|