צילום: מוטי קלינגר



נשות השנה האמיתיות
ליאור קלינגר ,30/09/2008

עם כל הכבוד למיקי דורסמן, הסיבה האמיתית שהוא היה לוקח בהליכה את סקר איש השנה תשס"ח אם 'ספסל' לא היה מתעצל לערוך כזה, היא שקולותיהם של אוהדי כדורסל הנשים היו מתחלקים בין שי דורון ללירון כהן. באמת שאי אפשר לבחור רק אחת ואני החלטתי ללכת עם שתיהן, כשאין סקר זה אפשרי.

יום ראשון, ה14.9.08, מנויי ידיעות אחרונות מתעוררים בבוקר למראה תמונתן הענקית של שי דורון ולירון כהן המחובקות המתנוססת על כל שער עיתון הספורט. תנסו להיזכר בפעם האחרונה שזה קרה, אני לא בטוחה שהייתה כזו. דורון וכהן הובילו את נבחרת ישראל להישג אדיר, מקום ראשון בחצי גמר אליפות אירופה וזכייה בכרטיס הנכסף לאליפות אירופה 2009, והבהירו למדינה שלמה שיש כאן ענף שנקרא כדורסל נשים והוא לא פחות מצליח מהגברים.

הפרגון (הכנראה חולף) של התקשורת הוא לחלוטין לא הסיבה לבחירה בדורון וכהן. אם הייתם במגרשים במשחקי הנבחרת, וראיתם אוהדות צעירות מעודדות בטירוף את שתי הגארדיות המובילות של ישראל, אז אתם מבינים. שחקניות צעירות מזדהות איתן, מעריצות אותן ממש, מחכות בחוץ אחרי המשחק כדי להצטלם עם האלילות שלהן ולבקש חתימה. מאז הדור האגדי של לימור מזרחי וחברותיה, שחקניות לא הצליחו להתרומם לסטאטוס הזה וכדורסל הנשים חייב את זה כדי להתקיים. שחקניות צעירות צריכות מודל לחיקוי שיהווה להן דוגמא, והקמפיין האחרון עם הנבחרת רק סיפק לכהן ודורון את החותמת.

שתיהן הגיעו לקמפיין אחרי עונות שונות מאד אך מוצלחות מאד. דורון חזרה לישראל אחרי ארבע שנים נהדרות באוניברסיטת מרילנד והובילה את רמלה לדאבל תוך כדי שהיא מבססת את מעמדה קודם כל כישראלית הכי טובה בליגה ומעבר לזה כאחת השחקניות הכי טובות באירופה. העונה שדורון נתנה כאן ואין ספור התצוגות המדהימות שהיו לה היו די חסרות תקדים בליגה שלנו בשנים האחרונות עבור שחקנית ישראלית, דורון אמרה לא פעם שהיא מחשיבה את עצמה כזרה והוכיחה בדיוק למה.

באותו זמן מעבר לים כהן שיחקה בלאון מהליגה הספרדית החזקה, כרכזת ראשונה. כהן הובילה את קבוצתה הצנועה לפיינל פור של הליגה ולגמר הגביע, היא נבחרה לMVP של טורניר הגביע ולרכזת השנה בליגה הספרדית. ההצלחה שלה תפסה אפילו את עיני הסקאוטרים האמריקאיים וכהן מצאה את עצמה במחנה אימונים בWNBA בקיץ. בניגוד אולי לדרך שדורון הגיעה לשם, הרבה בזכות אליפות בלתי סבירה בעליל עם מרילנד שהפכה אותה לשם גדול גם בסטנדרטים אמריקאיים, כהן היא דוגמא לכך שגם דרך הליגה הישראלית ויציאה לאירופה אפשר לעשות את זה, אם עובדים מספיק קשה.

בעונה הבאה ישחקו כהן ודורון על הבמה הכי גדולה שיש בכדורסל האירופאי, ביורוליג, וימשיכו להוכיח שהן לא מסתפקות בליגה הישראלית ושואפות להרבה יותר. אפשר לזקוף לזכותן של מס' 7 ומס' 8 בכחול לבן את שינוי הפאזה בכדורסל הנשים, עם האולם המפוצץ וניצחונות החוץ, והתחושה שסוף סוף יש לנו מספיק כישרון. כנראה שלא סתם קוראים להן שי ולירון.







כתבות אחרונות באתר
Print



ארכיון טורים
יש אלופה"את הגשמת לנו את החלום"קרב אלופותומי דואג לשחקניות?האם יש קריטריונים למינוי מאמני נבחרת? "העמק הוא חלום"ככה לא מגדלים שחקניותשלוש בסירה אחתשחקנית מכוכב אחר1 - 1 או 3 - 0?ליגת הנשים: עונה אחת, עשרה סיפוריםקונגו, ישראל, וזו שבניהןפקטור או לא פקטור?ליגת העל לנשים - פריוויו 06/07אפקט דומינושגעון מרילנדפרסי העונה של 'ספסל' 05/06המתכון להצלחההזווית הישראליתחוזרים ללימודיםליגת העל לנשים - פריוויו 05/06העתיד כבר כאןנמאס להאלופה מסוג אחרבעקבות הגביע הקדוש - יומן מסעפרסי העונה של 'ספסל' בליגת העל לנשיםהחיים ברמלהיומן מסע - איסטנבולמניו יורק לישראלדברי המלכהצרות של עשיריםרמת השרון המתחדשת



© כל הזכויות שמורות
cker();