דליה בושינסקי
|
ליגת הנשים: עונה אחת, עשרה סיפורים
ליאור קלינגר
,14/02/2007
העונה הרגילה כבר הגיעה לסיומה, ביום חמישי מתחיל הפלייאוף העליון וזה הזמן להיזכר בעשרת הסיפורים שעשו לנו את העונה.
צילום: מוטי קלינגר, אוהד רדליך, גיא קופר
תחנת רכבת
14 זרות שהתחילו את העונה בקבוצות הליגה כבר לא כאן, שלוש נוספות עברו לקבוצה אחרת, חמש מחליפות שהגיעו להציל את המצב כבר הספיקו לעזוב, ושש עדיין כאן בתקווה עד הסוף העונה. מה הסיבות לרכבת האווירית חסרת התקדים הזו? קודם כל הפועל חיפה מוצקין שהחתימה ואיבדה שש זרות כי אין מי שישלם משכורות, אך גם בחירת זרות לא טובה של קבוצות, פציעות, משבר משפחתי וסתם עודף כסף (רמלה).
לטאנג'לה אטקינסון מרעננה הרצליה, ראדה וידוביץ' במדי רמת חן
הפתעת העונה
רמלה מעל הליגה, הם לא יפסידו אף משחק, תנו להם את הצלחת עכשיו. הרבה אנשים היו מוכנים לחתום על זה חודש לתוך העונה, ואז הגיע משחק החוץ במוצקין. רמלה פיגרה 36 – 51 בהפסקה. "מה? למוצקין?" נשמעו קולות מופתעים מן העבר השני של קו הטלפון במחצית, "טוב, הן עוד יחזרו וינצחו". הן אכן חזרו, ממינוס 19 לפיגור נקודה עם דקה לסיום, אבל הניצחון נשאר של מוצקין בצדק. המשחק העלה הרבה הרהורי 'מה אם מוצקין לא הייתה מתפרקת', אך בטווח הארוך הוא הפך את רמלה לקבוצה טובה יותר.
מוניק קורי נגד אנדה רמה"ש
ההיסטוריה אומרת רמלה
כולם יודעים שההיסטוריה מראה כי מי שלקחה את הסדרה העונתית בין רמלה לרמה"ש לקחה אליפות. לא משנה כמה פעמים רמה"ש תנצח את ברצלונה וכמה רחוק היא תגיע ביורופ קאפ, מול רמלה ושלוש הזרות הנהדרות שלה היא עדיין בבעיה רצינית. במשחק הראשון בין שתי היריבות העונה מוואדי מאביקה עוד הייתה בקונגו, מוניק קורי נתנה הצגה ורמלה ניצחה ב20. גם במפגש השני עם מאביקה קורי עדיין נתנה הצגה, כמו גם פלנט פירסון, ומבחינת התוצאה הסופית שום דבר לא השתנה. ביום שני הקרוב הן נפגשות שוב.
המעבר של טמישה ג'קסון
טמישה ג'קסון
טמישה ג'קסון התאימה להפועל ת"א. חוץ מטנישה רייט אין שם מי שתשים נקודות על הלוח ועד כמה שTJ שחקנית בעייתית, הפועל הייתה צריכה אחת כזו. בכל זאת הם לא ניצחו הרבה משחקים והרומן הגיע לסיומו בפגרה. בינתיים ברמת חן ניסו לחשוב מה יוציא אותם מהמקום התשיעי. צמד בוסמניות עם תעודות כמו וידוביץ' וראגוז לא עזר, שחקנית שעל הנייר הייתה אמורה להתאים כמו ברברה טרנר עשתה רק נזק, אז אולי הגיע הזמן ללכת נגד ההיגיון. ההפוך על הפוך של רמת חן הצליח, יחד עם ג'קסון הן ניצחו ארבעה משחקים רצופים ומצאו את עצמן במקום החמישי בסוף העונה הרגילה. כנראה שהיגיון בריא הוא לא תמיד כזה בריא.
אליהו הדליק חנוכיה
נטאשה בראקט ודיונה ג'קסון
יש תקווה בשכונה, אמרנו אחרי ההעפלה של בני יהודה לחצי גמר הגביע ולפני היציאה לפגרה. אחרי הפגרה רמלה גם עצרה בכתום, ובני יהודה פשוט לא הפסיקה לנצח. לא התרגשנו כשזה היה מול קבוצות הפלייאוף התחתון או רעננה הרצליה החבולה, אבל במחזורים האחרונים של העונה בני יהודה ניצחה את שתי המתחרות שלה על מיקום בפלייאוף, אשדוד ורמת חן, ועלתה למקום השלישי בניגוד גמור לכל התחזיות. קור הרוח והביטחון של בני יהודה עזר לה לקבל את כל ההחלטות הנכונות בדקות הסיום. הרבה קרדיט מגיע למאיר אליהו שיחד עם דיונה ג'קסון הביא תפנית של 180 מעלות. בני יהודה פשוט קבוצה סימפטית שכיף לראות, הסינדרלה של העונה.
הקבוצה של דליה
ברנדי מקיין ולירון כהן
זה לא פשוט לעזוב בית חם בהרצליה ולקפוץ למים בליגת העל, בקבוצה צנועה כמו מכבי אשדוד. גם לא כל יום קבוצה בליגת העל נותנת את המושכות למאמנת צעירה ועוד מבלי שהיא העבירה כמה שנים בתפקיד עוזרת מאמן, תפקיד בו לא מעט מאמנות נשארות יותר מידי זמן. מכבי אשדוד הייתה המרענן הרשמי של הליגה, קבוצה עם חוצפה חיובית וראינו את זה כבר מהמחזור הראשון בניצחון החוץ ברעננה. הרבה קרדיט מגיע כמובן לצמד הזרות הכי מלהיב בליגה, ברנדי מקיין ואדווינה בראון, אבל מספיק להעיף מבט על המספרים של קרין אגסי ובת אל לזמי העונה לעומת העונה שעברה כדי לקבל מושג על העבודה הנהדרת שבושינסקי עשתה באשדוד. ההחלטה להחתים את מיכל אפשטיין לא הייתה פשוטה כי כשהדינאמיקה קבוצתית עובדת כל כך טוב קצת מפחיד לעשות שינויים, אבל אשדוד ידעה שכדי ללכת רחוק בפלייאוף היא חייבת להתחזק ולעבות את הסגל. אשדוד ידעה לצאת מתקופה קשה והוציאה את המיץ לרמה"ש ורמלה, הן במומנטום חיובי לפלייאוף וחצי גמר יהיה הישג מדהים.
רואים כוכבות
אליינה בירד, באימון משמאל, במשחק מימין
מי ידע שישראל היא יעד חופשה כל כך מבוקש לשחקניות WNBA? סו בירד, בחירה ראשונה בדראפט, הרכזת של נבחרת ארה"ב ואלופת WNBA ו-NCAA הייתה הראשונה שזעזעה את עולמנו כאשר נחתה בהפתעה בארצנו הקטנה. ברמלה טענו שהיא תשחק אצלם כמתאזרחת וכל העיתונים האמינו, בסופו של דבר התברר שהמניע סביב חזרתה לשורשים היהודיים של סו היה חוזה בספארטק מוסקבה. הרוחות בקושי הספיקו להירגע לפני שרמלה התעלתה על עצמה. אליינה בירד, בחירה שנייה בדראפט, שחקנית נבחרת ארה"ב ואולסטארית צעירה ומדהימה, הגיעה לארץ הקודש על תקן אזרחית מולדובית. בירד התאמנה עם הקבוצה לקראת המשחק הראשון מול ברצלונה והטענה הייתה שרק חג לאומי במולדובה עיכב את הפקס שמנע את השתתפותה. בפיב"א לא השתכנעו באוטנטיות של האזרחות המולדובית של בירד גם במשחק השני בברצלונה, רמלה עפה מאירופה, בירד הודתה לכולם על הכנסת האורחים והמריאה לרוסיה על תקן אמריקאית.
מוצקין כחול לבן
חן שטיין
שימו את ג'ניפר פליישר בצבע, לייני סלווין או שירי שרון בעמדה מספר אחת, תשאירו את עדן ענבר על הקווים ותראו איזה חמישיית לתפארת נבחרת ישראל יש לנו כאן עם חן שטיין, שירי פורת ולנה מוסטפינה. אם לא מוסטפינה, נסתפק גם בשי דורון. באחת משיחות הטלפון לעדן ענבר אחרי עוד ההפסד צמוד ובלתי מוסבר של הקבוצה המפורקת במוצקין גילה לנו, שלא באמת חסרה למוצקין זרה. "יש לי שלוש זרות", אמר, "קאשה טרי, איבלינה וראנצ'בה וחן שטיין". מוצקין שנייה סיימה את העונה עם ממוצע של 81.5 נק' למשחק, הובילה את הליגה באחוזים ל-2 נקודות ובאסיסטים למשחק. פרט לשישה משחקים, מוצקין שיחקה בכל משחק עם שתי זרות ומטה. חן שטיין, הקלעית הישראלית השלישית בטיבה בליגה העונה, קלעה מאז החזרה מהפגרה 19.6 נק', הורידה 4.8 ריב' ומסרה 3.9 אס' למשחק. שירי פורת בעונתה הראשונה בליגה קלעה 8.4 נק', אספה 4.8 ריב' ומסרה 3.4 אס' למשחק מאז הפגרה, וסיימה את העונה רביעית בין הישראליות באסיסטים למשחק (לימור מזרחי, אגב, חמישית). אי אפשר לומר ששתיהן הרוויחו מהמצב העצוב של מוצקין, אבל בטווח הארוך נראה שהליגה הרוויחה שתי שחקניות.
הצניחה של חולון
סינדי ואלנטין
קבוצות שונאות להפסיד, ובמיוחד קבוצות שטעמו את טעם ההצלחה ויודעות שמבחינת פוטנציאל הן יכלו להיראות לגמרי אחרת. אנחנו לא זוכרים קבוצה שהתחילה את העונה עם חמישה ניצחונות רצופים וסיימה אותה עם שבעה ניצחונות בלבד, וכאן לא היו פציעות או עזיבות פתאומיות של שחקניות.
קריסתה של אלופה
טנישה רייט
האמת שזה היה די צפוי. אף שחקנית מקבוצת האליפות של הפועל ת"א בעונה שעברה לא נשארה העונה, וכולנו יודעים בדיוק למה. הפועל ת"א אמנם העמידה בתחילת העונה שתי זרות, שתי בוסמניות ואפילו שתי מתאזרחות אבל העסק לא עבד. ניצחון פה על רמת חן ושם על רמה"ש פזרו קצת אשליות, הרי גם בעונה שעברה אף אחד לא ציפה שהקבוצה תצליח, אבל זו הייתה קבוצה מאד מנוסה ומאוזנת עם זרות נפלאות. ההחתמה של טמישה ג'קסון הרימה לא מעט גבות אך השחרור של מלכת הסלים של הליגה פער יותר פיות. הלן דארליג הגיעה פצועה, ואז החל מצעד הזרות העוזבות. דארליג הייתה הראשונה, אחר כך אביולה וובארה עזבה, ולבסוף ילנה מקסימוביץ' שהוחתמה בצעד מצחיק למדי לקראת המשחק מול דינאמו מוסקבה ביורוקאפ (גם סו ואליינה לא היו מושיעות). נותר רק לקוות שבניגוד לעונה שעברה, הפועל תשלם לשחקניות שכן נשארו (וגם לזו ששוחררה) את הכסף שמגיע להן.
כתבות אחרונות באתר
|
|