|
יומן מסע - איסטנבול
ליאור קלינגר
,13/02/2005
כתבתנו באיסטנבול חולקת את החוויות, הטובות והפחות טובות, מהמסע לפיינל פור האזורי של קונפרנס דרום עם אנדה רמת השרון. תמונות מן המסע באדיבות עידו רוזנטל שזורות בכתבה.
התאספנו ב4:00 לפנות בוקר יום רביעי, היום של חצאי הגמר בפיינל פור אזור דרום של היורוקאפ. קבוצה לא גדולה של מקורבים, אוהדים ושני עיתונאים. ההחלטה להצטרף למסע לא הייתה קלה, ל'ספסל' אין ספונסר שיממן את התענוג אבל החלטתי שאם אנחנו רוצים שיתייחסו אלינו כאתר רציני, צריך להתנהג כמו כזה גם אם כרגע אין לנו את האמצעים. נכון שמדובר רק בפיינל פור אזורי, אבל זו הזדמנות לקבוצה ישראלית להעפיל לרבע גמר היורוקאפ וזה לא הישג שלוקחים כמובן מאליו. פיב"א סידרו לנו פורמט מעניין של ארבעה משחקים ביומיים, אם כי על טיבו של הפורמט הזה נעמוד בהמשך, אז החלטתי שהולכים על זה.
נחתנו באיסטנבול המושלגת בסביבות 10:30 בבוקר, ולמלון הגענו כעבור שעתיים. האולם, הזהירו אותנו, הוא במרחק של כשעתיים נסיעה בפקקים על הגשר מעל הבוספורוס שכן האולם נמצא בחלק האסייתי של העיר בעוד המלון בחלק האירופאי באזור טקסים. אני מניחה שלרוב הישראלים המשפט הזה אומר משהו, עבורי זו הייתה הפעם הראשונה באיסטנבול.
הספקנו רק לאכול צהרים במסעדה ללא תפריט, מעט אנגלית והמון עשן של סיגריות ולהסתובב עוד קצת בשלג לפני שעלינו על מונית לכיוון האולם. כיוון האולם זה המונח המדויק, כי לאף נהג מונית בטקסים אין מושג באיזה חור בקודיקוי החליטו לתקוע אולם כדורסל. האולם מכיל קרוב ל-1000 מקומות, ונראה שהוא לא יותר גדול מאולמה הביתי של אנדה רמה"ש. המארגנים היו חביבים ותוך כמה דקות קיבלנו את תעודות העיתונות לאירוע.
חצי הגמר של רמת השרון נגד בורגאס הבולגרית התחיל באיחור של כחצי שעה, לאחר שהבולגריות הופיעו בתלבושת לבנה במקום אדומה בטעות או בכוונה. למגרש הן עלו רק כ35 דקות לפני מועד תחילת המשחק המקורי, ורמה"ש הספיקה להתחמם בערך שלוש פעמים עד שכדור הביניים עלה לאוויר. למרות הקור המקפיא בחוץ, הפעילו באולם מזגן על קירור ולפחות עד שהגיעו אוהדי פנרבחצ'ה לחמם את האווירה לקראת המשחק השני היה ממש קר.
מריאנה ראגוז קלעה את הנקודה הראשונה במשחק ושמרה מצוין על אחת הכוכבות של בורגאס, אלנה יולובסקה. אם יורשה לי להודות, החתימה של ראגוז בקבוצה השפיעה לא מעט על ההחלטה שלי לנסוע לפיינל פור. באירופה זו ההזדמנות היחידה לראות אותה משחקת עכשיו בעונתה הרביעית בישראל, היא אחת השחקניות הטובות ביותר שעברו במחוזותינו וחסרה מאד בליגה. רמת השרון הובילה 48-41 במחצית, וניצלנו את ההפסקה כדי לנסות לאתר מחשב עם חיבור לאינטרנט. מצאנו חדר עיתונאים קטן עם מחשב, אבל אינטרנט לא היה שם. בינתיים על המגרש ראגוז הייתה כבר עם 11 נקודות וצ'סיטי מלווין עם חמישה אסיסטים. ג'ואנה צופריש שיחקה מצוין וקלעה 11. במחצית השניה מלווין התמקדה יותר בנקודות, קאנדס פיוטרל קלעה 12 נק' ברבע השלישי ורמה"ש ברחה ליתרון 20 וניצחון שהבטיח לה את השלב הבא בירוקאפ.
ישבנו לצפות במשחק השני בין פנרבחצ'ה לדינמו נובוסיבירסק, שקבע את היריבה של רמה"ש בגמר. בדומה למשחק הראשון, גם כאן אחת הקבוצות ברחה ליתרון גדול במחצית השניה – פנרבחצ'ה כמובן. שתי האטרקציות במשחק היו הקהל הנפלא של פנרבחצ'ה ומרי פרדינאנד, האולסטארית מסאן אנטוניו ב-WNBA. היא נפצעה בתחילת יולי במרפק והחמיצה את שארית העונה בליגה הטובה בעולם, אך הצטרפה לפנרבחצ'ה לאחר שלב הבתים המקודם ביורקאפ. פרדינאנד נתנה הצגה נהדרת עם 27 נקודות בשלל מהלכים ואחוזים טובים.
בינתיים הספקנו להתאהב בקהל המקומי. הם עמדו בשני צדי היציע והסתכלו צד אחד על השני יותר מאשר על המגרש כדי לוודא את התיאום. השירים שלהם היו כל כך קליטים למרות שהבנו רק מילה אחת בכל משפט – פנרבחצ'ה. אפילו השחקניות של רמה"ש זמזמו אותם אחרי המשחק והשמועה אומרת שאחד מחברי המשלחת אף השיג דיסק עם כל הלהיטים.
באופן די נוח מוקם אינטרנט קפה ממש מול האולם. ביליתי שם קרוב לשעה וחצי כדי לעדכן את האתר על שני המשחקים, באנגלית כמובן או שפה שקרובה לאנגלית. המקלדת הטורקית לא בדיוק סטנדרטית, יש שתי אותיות שנראות כמו I, האמיתית מבניהן מוסתרת איפשהו בין הshift לenter ועדיין לא הבנתי מהן מילות הקסם שצריך לומר כדי לגרום לתו @ להופיע על המסך. בינתיים בארץ, במטה 'ספסל', דאגו לתרגם את הכל בשעה שתפסנו מונית חזרה למלונינו המרוחק.
הגמר ביום שני תוכנן לשעה 20:00, מה שהשאיר לנו די הרבה זמן לטייל בעיר. מזג האוויר מצד שני לא כל כך שיתף פעולה. גררנו את עצמנו לכמה אתרי תיירות על הבוקר ולקראת הצהרים כבר מצאנו את עצמנו בבזאר הגדול, כיאה לישראלים אמיתיים. ספגנו שם את האווירה, קנינו קצת שטויות וכמובן הלכנו לאיבוד. לא סתם קוראים לזה הבזאר הגדול. המשכנו לשוטט בשלג עד שנשברנו, ישראלים לא בנויים לקור כזה והמטרה שלנו בנסיעה הזאת היא לא לטייל. המשימה לתפוס מונית מהאזור אליו הגענו לא הייתה פשוטה, אבל בסופו של דבר אחת עברה והצילה אותנו מהכפור.
ליד המלון היה אינטרנט קפה שהתאים לכתיבת ידיעה קצרה לקראת הגמר. עלינו על מונית בסביבות השעה 18:00, על המשחק בין שתי המפסידות ויתרנו עם כל הכבוד, מי למטרות שנ"צ ומי למטרות פריוויו. הנהג שלנו לא דיבר אנגלית, אבל הוא לא היה צריך לומר לנו במפורש שאין לו מושג לאן הוא נוסע. במוניות באיסטנבול אין מכשירי קשר, וגם לא מפות. הנהג פשוט החנה לו באמצע הכביש ויצא לשאול אנשים ברחוב. הסתובבנו במרחק כמה רחובות מהאולם כמעט 15 דקות עד שפתאום ראינו אותו, מסתבר שגם בקרבת האולם אנשים לא מודעים לקיומו.
נכנסנו לאולם כמה דקות לאחר סיום המשחק הראשון, הרוסיות ניצחו 75-60. לא ברור למה התעקשו לקיים משחק חסר משמעות כזה, שתי הקבוצות הרי סיימו את דרכן בגביע. לגמר הייתה משמעות קצת יותר מוגדרת, המנצחת תפגוש את המדורגת שלישית או רביעית בקונפרנס צפון-מרכז ותארח את המשחק השני בעוד המפסידה תשחק מול הראשונה או השניה ותארח את המשחק הראשון. לדעתי המצאה כזו של פיינל פור בו משחק הגמר אינו do or die היא בלעדית של פיב"א, ודי מיותרת.
הגמר עצמו היה משחק שברמה"ש לבטח ירצו לשכוח. הקבוצה שיחקה רע, לא נלחמה מספיק ויותר מזה אין הרבה מה להגיד. פנרבחצ'ה נראו נהדר, הסלים הקשים באולם קלטו כל זריקה מידיים כחולות-צהובות. השיפוט היה ביתי להחריד, במשחק שנגמר ב-20 הפרש קשה לדבר על שופטים אבל הם נתנו את הטון מהדקה הראשונה. בכל זאת להיות באולם ולהקשיב לשירים המגניבים של האוהדים היה עדיף על להתענות מול הטלוויזיה, במיוחד מאחר שהרבע הראשון באופן שערורייתי כלל לא שודר בארץ.
הטקס אחרי המשחק היה די משעשע. היו שלטים על המגרש גם עבור שתי המפסידות בחצאי הגמר שכמובן לא הופיעו, ואף אחד ברמה"ש לא הבין תחילה מדוע קרא הכרוז בשמה של מריאנה ראגוז. לא ברור מי בחר את כל הפרסים האלה, כנראה אנשי פנרבחצ'ה רצו לרכך קצת את רמה"ש אחרי תצוגת השיפוט. ראגוז ופיוטרל המופתעות התבדחו על להחליף בניהן, שפיוטרל תיקח את הגארדית המצטיינת וראגוז את הפורוורדית המצטיינת, למרות שאם כבר עושים החלפות אפשר לתת את הכבוד למלווין (הובילה את רמה"ש עם 17.5 נק' ו-6.5 ריב' למשחק).
בנות רמה"ש עלו במהירות למיניבוס חזרה למלון, וידעתי שצריך לנסוע אחריהן כדי לאסוף קצת ציטוטים כל עוד המשחק טרי. בבוקר למחרת לאף אחד לא יהיו עצבים לדבר על ההפסד. לתפוס מונית בשעה כה מאוחרת באזור הזה של איסטנבול זה עסק די מסובך, וגם אין כמעט אנשים שיכולים לעזור. התהלכנו מאין מוצא אחד לשני, ניהלנו קרב כדורי שלג מתבקש עם כמה צעירים שהיו באזור עד שנפלנו על בית חולים שהזמין עבורנו מונית.
מצב הרוח במלון של הקבוצה לא היה יותר מידי שפל, בכל זאת רמה"ש עלתה לשלב הבא (ראו תמונת השבוע). יש משחקים שמותר להפסיד וזה היה אחד מהם, אם כי יש גם דרך להפסיד. בפעם הבאה שרמה"ש נתקלת במשחק בסביבה עוינת היא תהיה חייבת להיות יותר מוכנה מנטלית, וזה הלקח שצריך לקחת מהגמר הזה. גם במשחקי חוץ באולמות ביתיים צריך לבוא לא עם פחות אינטנסיביות ורצון מאשר הקבוצה הביתית, אלא עם הרבה יותר. אם רמה"ש הייתה מנצחת בטורקיה היינו עושים מזה עניין מאד גדול, למרות שגם פנרבחצ'ה חייבת לעבור עכשיו עוד סדרה של שני משחקים כדי להעפיל לפיינל פור האמיתי. נקווה שההפסד הראשון במסגרת הירוקאפ החזיר את נציגותינו באירופה לקרקע, ושהן יבואו עם הרבה דריכות לשלב הבא בו אסור בהחלט לפשל.
כתבות אחרונות באתר
|
|