|
ככה לא מגדלים שחקניות
ליאור קלינגר
,10/05/2008
כמה שחקניות הגיעו מליגת הנערות לליגת העל לנשים בשלוש השנים האחרונות? כמעט אף אחת. אפשר להאשים את ריבוי הזרות בליגת העל, אפשר להאשים את המאמנים שלא נותנים צ'אנס לישראליות, אבל לנו יש טענה אחרת.
שחקניות בליגה לנערות מתמודדות מול מציאות הדורשת מהן לשחק במספר מסגרות ולהקריב את טובתן האישית למען טובת המועדון. מעט אימונים, המון המשחקים, מעט שיפור, הרבה עייפות. 'ספסל' דיבר עם אנשי מקצוע, מאמני נבחרות ועם השחקניות עצמן והכין מסמך נוקב שכל שחקנית בישראל והוריה פשוט חייבים לקרוא.
ארבעה משחקים בחמישה ימים, שני משחקים יום אחרי יום, נשמע לכם הגיוני? גם לנו לא. "זה לא אידיאלי", "זה לא בריא אבל אין ברירה", "זה לא משקף את שאר העונה, רק עכשיו יש קצת לחץ", אלו התשובות שקיבלנו בנושא מגורמים שונים שכל כך השלימו כבר עם המצב שקשה להם לראות עד כמה הוא מגוחך. מקרה שהיה כך היה: יום שישי, השלישי למאי, לפנות ערב. שחקניות קבוצת הארצית של הפועל עמק יזרעאל מגיעות למשחק חוץ באבן יהודה במסגרת פלייאוף הליגה הארצית, משחק על העלייה לליגה הלאומית. פחות מ-24 שעות קודם לכן, אותן שחקניות מהעמק שיחקו במסגרת חצי גמר הפלייאוף של ליגת נערות א' והעפילו לגמר. זהו משחקה הרביעי של עמק יזרעאל בחמישה ימים, והוא מסתיים בתוצאה 84 – 43 לאבן יהודה. עמק יזרעאל תצטרך להתמודד מול המפסידה בסדרה המקבילה על הכרטיס השלישי ללאומית ושוב לתמרן עם שלושה משחקים בשבוע כי זה נופל במקביל לגמר פלייאוף הנערות.
אפשר למצוא עוד דוגמאות רבות כאלה, למשל שני משחקי חצי גמר הפלייאוף בנערות ב' שהתקיימו באותו שבוע בו התקיימו שני מחזורים בנערות א', לא חסרות שחקניות שמשחקות בשתי הליגות. המאמנים יודעים להאשים את איגוד הכדורסל שקובע משחק נערות א' יום אחרי משחק נערות ב', אבל לא עוצרים לחשוב לרגע למה השחקניות צריכות לשחק בשתי הליגות. לכל זה מתווספים גם אימוני הנבחרת בהם משתתפות השחקניות בסופי שבוע, ומגיעים למצב לא הגיוני. "המטרה בגיל נערות היא בנייה ובנייה זה תהליך, צריך לתת לו לקרות בצורה לא לחוצה וכמה שיותר טבעית", סיפר ל'ספסל' אביחי ביאר, מאמן הכושר של הפועל עמק יזרעאל אשר עובד רבות גם עם נבחרות ישראל. "יש פה עניין של בנות בגיל ההתפתחות, וצריך להתאים את הפעילות להתפתחות האישית של כל שחקנית. כשיש לפחות שני משחקים בשבוע אין זמן להתאמן כמו שצריך כי רצים ממשחק למשחק", הוא המשיך. "המשחק הוא שיא מסוים, כשיש משחק אחד בשבוע יש זמן להתאמן. כשיש שני משחקים בשבוע יורד אימון, ולמעשה יותר מאימון כי צריך גם זמן התאוששות אחרי משחק", אמר ביאר.
אז מה עובר על שחקנית בשתי מסגרות בשבוע ממוצע? "משחק יום ראשון, מנוחה ביום שני, ביום שלישי אימון אתלטיקה, ברביעי אימון, יום חמישי משחק ארצית, שישי נחים, שבת אימון, בקיצור - לא מתאמנים", אמרה לנו שירה שכט, שחקנית מ.ס אבן יהודה ונבחרת הנערות של ישראל. עכשיו תוסיפו משחק ותורידו אימון כשליגת בתי הספר תתחיל בעונה הבאה. "זה ממש גרוע, מאד קשה לשלב חדר כושר ואתלטיקה שחייבים לעשות, ואימונים אישיים שבגילאים האלה זה ממש קריטי", היא אמרה. המצב ששכט מתארת נחשב יחסית טוב, במקרים בהם זה לא אותו מאמן בכל המסגרות שחקניות מגיעות למצבים של שני אימונים קבוצתיים או אימון ומשחק באותו יום. "אני יודעת שבאיזה מקום זה עוצר את ההתקדמות שלי בעתיד מבחינה אישית, כי זה בא על חשבון על אימונים אישיים ושליטה בכדור, דברים שאני צריכה לעשות ובמקום זה אני משחקת. אני מנסה לשמור על עצמי ממש ולא לוותר על חדר כושר כי בלי זה יהיה ממש בלתי אפשרי", אמרה שכט, ואנחנו אחר כך מתפלאים למה לא צומחות לנו שחקניות.
שירה שכט ונעמה שפיר
נעמה שפיר, שחקנית הפועל עמק יזרעאל ונבחרת הנערות שנבחרה בשנתיים האחרונות לשחקנית העונה בנערות א', נמצאת באותו מצב. שתי השחקניות מספרות שבמהלך העונה המצב היה נסבל, כי המשחקים בארצית היו ברמה מאד נמוכה ורק בפלייאוף הן מצאו את עצמן משחקות הרבה דקות. "כשיש יותר מידי משחקים בשבוע בנות מתקדמות פחות, יותר מתכוננים למשחקים ולא עובדים על יכולות אישיות", העידה שפיר, " זה מתבטא גם גופנית ומנטאלית, לא קל לבוא יום אחרי יום למשחק ולחשוב שיש בנות שעושות את זה כל השנה, זה נראה לי יותר מידי", היא הוסיפה והיא כמובן צודקת. מאמנים אולי נמדדים בתארי אליפות אבל המציאות היא שיש המון שחקניות שכבר אין להן מקום על מדף המדליות והגביעים, אך מעולם לא הצליחו להשתלב בליגת העל.
שפיר ושכט לא יגידו את זה, אבל אין ספק שזה מצב מתסכל. לשחק בארצית זה תיק, זה לא מקדם אותן בשום צורה. לא באמת אפשר לדעת מראש מה הרמה של הפועל פרדסיה או מכבי נצרת ולתכנן האם אפשר לעשות אימון לפני או לא, אבל אף שחקנית לעולם לא תסרב לשחק במשחק ולא משנה מה. "אני מחויבת לאגודה שלי, הם נותנים לי הרבה ואני צריכה להחזיר להם. אם הם רוצים לעלות ליגה אני אעזור להם, אני גם רוצה לעלות ליגה כי זה יעזור לי בשנה הבאה לשחק בלאומית", אמרה שכט. "זה לא רק שהם רוצים קבוצת בוגרות, גם אם אני לא אשחק בה אני בטוחה שלי ולכל הקבוצה חשוב שתהיה קבוצה בעמק, אנחנו חלק מזה", הסכימה שפיר.
"אם רוצים להקים משהו ושתהיה המשכיות, מישהו צריך לשלם את המחיר", אמר ביאר. "אם אנחנו רוצים קבוצת בוגרות, יש שיטה מסודרת לעלות ליגות ואין קיצורי דרך. האם זה מוצדק לבנות אגודה על הגב של הבנות? לא, הבניה צריכה להיות קודמת לכל והאגודה הייתה צריכה למצוא נשים שישחקו בארצית, ורק בתקופת פלייאוף אולי אז לשלב נערות", הוא המשיך. "אנחנו מנסים לשמור על הבנות, חשוב לי שהן יבינו את התהליך ויכירו את הגוף שלהן. מי שמבין משתף יותר פעולה במנוחה, באכילה, בלטפל בגוף אחרי. אנחנו יכולים למנוע נזק בלי הפיך. האם יכולנו להביא את הבנות לרמה יותר גבוהה? כן, זה נפגע ואת זה הן לא מבינות מספיק לדעתי".
שחקניות כמו שכט ושפיר שכן מבינות את הבעייתיות בנושא עדיין מוכנות לשחק בכמה מסגרות שיידרש מהן, ועל אחת כמה וכמה שחקניות שלא מבינות בכלל שהן מסכנות את העתיד שלהן בשביל לרצות את האגודה. נשאלת השאלה אם כך מדוע אגודות מעמידות את השחקניות בעמדה כזו ומאיפה הצורך בכל כך הרבה קבוצות? בסופו של דבר הכל עניין של תקציב, יחד עם הרצון של אגודות לזכות בתארים. קבוצות נערות מקבלות תקציב זעום ביחס לתקציב שמקבלות הקבוצות הבוגרות. התקציב מגיע מהעירייה ומהמועצה להסדר ההימורים בספורט (הטוטו). למועצת ההימורים יש קריטריונים מסובכים לחלוקת התקציב בין כל ענפי הספורט בארץ וכל הליגות השונות, וע"פ החלוקה שלהם נוצר מצב כי דווקא קבוצת נשים בליגה הארצית – הליגה השלישית לבוגרות - מקבלת החל מהשנה השלישית לקיומה תקציב של כ-90,000 ₪, בעוד קבוצת נערות מקבלת בערך שמינית מזה. יושבי הראש הבינו את זה מהר מאד, ומנצלים את זה, מה שהופך את הליגה הארצית לפארסה אחת גדולה, קבוצות עם שחקניות בנות 16 וקבוצות עם שחקניות בנות 50+ ואף מבוגרות יותר.
חמישיית העונה בנערות א', על מי מהן נשמע שנה הבאה?
"הבעיה מתחילה מהתקציבים, תקציב קבוצת נערות לא מספיק. כדי להביא מאמן ברמה גבוהה ומאמן כושר צריך לתת לקבוצת נערות תקציב כמו לקבוצות ארצית ולאומית, ולא להגיע למצב שכדי שיהיה תקציב השחקניות ישחקו במקביל בליגת בוגרות" אמרה גלית מוסאי, המנהלת המקצועית של מחלקת הנערות ברמה"ש ומאמנת קבוצת נערות א' של המועדון, בעלת עבר עשיר בכל נבחרות ישראל אשר מונתה השנה למאמנת הראשית של נבחרת הנערות. "באגודות היום אי אפשר למלא קבוצות בלי לשתף שחקניות בשתי מסגרות, אין מאיפה להחזיק קבוצת נערות, ריבוי המסגרות זה כתוצאה מזה שאין כסף", אמרה. מצב בו הכסף שמקבלת אגודה עבור קבוצות הארצית או הלאומית הולך לטובת הנערות הוא טוב יחסית, אבל מה באמת קורה עם הכסף הזה זה כבר נושא לכתבה אחרת, חמורה לא פחות מהכתבה הזאת. בינתיים מגבשת ועדה ציבורית המלצות לשינוי חלוקת התקציב במועצת ההימורים, על מנת להגדיל משמעותית את תקציב הנערות. אגודות כיום מונעות ממניעים כספיים ולא ספורטיביים, לפתוח קבוצה בארצית זה פשוט עסק משתלם, אגודות פותחות שתי קבוצות של שש וחצי שחקניות במקום אחת של 12, והשחקניות הן אלה שנפגעות. הכסף אותן מקבלות הקבוצות מהטוטו הולך לפעמים כדי להביא זרות לקבוצת ליגת העל של המועדון או במקרים אחרים גרועים אף יותר, לקבוצות הכדורגל של היישוב וגם על זה שמענו.
אם נשב בחיבוק ידיים עד שבעיות התקציב יפתרו מלמעלה, רשימת ה"איפה הן עכשיו" של שחקניות שהיו מבטיחות בגיל הנערות ונעלמו מפני השטח רק תמשיך להתארך. יורם מנחם, מחשובי מאמני הכושר בארצנו, ומאמן הכושר של מ.ס אבן יהודה רואה מספר דרכים להתמודד עם נושא העומס. "בנות סובלות מעומס בעקבות חוסר יצירת בסיס נכון בגילאים הצעירים, לא משקיעים בבנות ובילדות בבניית בסיס חכם, רמת המאמנים בגילאים האלה לא טובה", אמר מנחם. "עם בנייה נכונה של יסודות נוכל להגדיל את הפוטנציאל הגופני של השחקניות ונחווה הרבה פחות פציעות, בנות יעמדו הרבה יותר טוב בעומס", הוא המשיך. "מועדונים חייבים לשדרג את עצמם בנושא האימון הגופני ולתת שירות הרבה יותר טוב לבנות, אין לי ספק שזה הסוד להצלחה. מאמנים חייבים להתייעץ עם אנשי מקצוע בכירים כדי לווסת עומסים. משחק או שניים בשבוע נותן הרבה, משחק הוא האימון הכי טוב שיש אבל צריך לעשות אותו נכון. ברגע שהבנות נכנסות לעייפות ועומס אימונים כמעט אין משמעות למשחק. לכן מנהלים מקצועיים של מחלקות שבונים תוכניות שנתיות, צריכים לעבור לתוכניות חודשיות ומשם לעבור לשבועיות, ולבדוק טוב כל מקרה לגופו כדי שהשחקנית לא תקרוס. צריך לזכור שמעבר לזה שמשרתים את המועדון, קודם כל משרתים את הילדות. מניסיוני ולצערי זה קורה בכמה מקומות בודדים", הוא סיכם.
מי שצריך להתמודד עם כל התוצאות של העומס על השחקניות הם מאמני הנבחרות המתכוננים לאליפויות אירופה בקיץ. כולם יודעים להציב מטרות ולהתאכזב שהנבחרות שלנו לא מצליחות לעלות דרג, אבל האם מישהו דואג לכך שהשחקניות הישראליות יגיעו במצב אופטימאלי לקיץ? "אני חושב ששחקניות משחקות יותר מדי משחקים בשנה, השחקניות המובילות בעיקר צריכות לשחק הרבה פחות משחקים" אמר רוני קאן, מאמן נבחרת הקדטיות. "אני מבין את המאמנים ואני לא מאשים אותם, הם רוצים לקחת אליפויות ולהגיע להישגים,זו איזושהי מלכודת שהבנות האלה נמצאות בה. הפתרון צריך לכלול את כולם ביחד, את מאמני האגודות, יושבי הראש ומאמני הנבחרות. סדר העדיפויות צריך לשים את הבנות בראש הפירמידה, כי היום המצב זה ההיפך", הוא המשיך.
קשה לעצור את קאן כשהוא מדבר על הנושא הזה. "אני רוצה לקוות ששחקניות שמגיעות לסגל שלי בקיץ יעמדו על הרגליים. הלחץ הוא לא רק פיזי, שחקניות כמו יובל גונן לוי או אביגיל כהן עמדו בכל כך הרבה שיאים מנטאליים בעונה האחרונה שאני מקווה שיישארו להן אנרגיות לקיץ", אמר קאן. "צריך להבין שיש כמות משחקים שאסור שבנות יעברו, אסור שהן יוותרו על חדר כושר, על אימונים אישיים או על אימונים עם בנים. אני לא מעביר ביקורת על מישהו מסוים אבל צריך לעצור את זה וכל אחד צריך לוותר קצת. אפשר להאשים הרבה מאד גופים וארגונים אבל בסופו של דבר אם הבעיות לא יפתרו מלמעלה המאמנים צריכים לפתור אותן. המאמנים באגודות ובנבחרות צריכים להגיע להסכמה על כמות משחקים מסוימת שאותה הבנות לא יכולות לעבור, גם בגלל הלחץ המנטאלי. מאמנים צריכים לוותר על ניצחונות והישגים ועל האגו האישי כי אחרת הבנות יקרסו מנטאלית ופיזית. שחקנית בחיים לא תגיד שהיא לא רוצה לשחק, זה לא האופי של השחקניות. אנחנו בתור מאמנים צריכים להגביל ולהסביר להן בגובה העיניים". ניסינו לחשב כמה משחקים שיחקה העונה אביגיל כהן מרמת השרון: 29 משחקים בנערות ב' (ליגה , פלייאוף וגביע), עוד כ28 משחקים בנערות א' (ליגה, פלייאוף וגביע), תוסיפו לזה עוד שישה משחקים בליגת בתי הספר (המקוצרת) ותקבלו בסך הכל 63 משחקים לפני שהגענו לנבחרת הקדטיות, למשחקי האימון במדי הנבחרת ולאליפות אירופה עצמה. בסה"כ בעונה אחת אביגיל כהן משחקת יותר משחקים משחקן בקבוצת NBA. אה, שכחנו, בעונה הבאה יש גם ISF.
יובל גונן לוי ואביגיל כהן, יעמדו על הרגליים?
"אני מסכים שיש בעיה" אמר אלי רבי, מאמן העל של נבחרת ישראל. "עצם זה שבנות משחקות ביותר ממסגרת תחרותית אחת יוצר חוסר תאום בתוכנית האימונים, ברגע שמשחקים שניים-שלושה משחקים בשבוע בצורה לא מתואמת ומבוקרת, נגרמים נזקים ברמה הפיזיולוגית בטווח היותר ארוך. זה מונע את התפתחות של הבנות ומיקסום הפוטנציאל שלהן", אמר רבי. תעצרו ותקראו את המשפט הזה שוב, נזקים לטווח ארוך ומניעת התפתחות. "הליגה הארצית היא לא ליגה מקצוענית, לא בטוח שהיא מיועדת לשחקניות שחולמות להגיע לנבחרת ולהגיע לצמרת", המשיך רבי. "מי שרואה את הכדורסל כתחביב ותו לא זה אפילו מומלץ, אבל מי ששואפת להגיע לטופ של הכדורסל ורוצה להיות ספורטאית בצמרת, לא הייתי מייעד לה להתאמן שם. צריכה להיות תוכנית אימונים שנתית, חודשית ושבועית עם שליטה מלאה ובקרה על עומסים. עם מנוחות בזמן הנכון, חדר כושר ואימוני אתלטיקה. ברגע ששחקנית שייכת ליותר ממסגרת אחת ברור שהאפקט הזה נעצר", הסביר רבי.
"לי הייתה בשנה שעברה יוזמה שלא הצלחתי לבצע, שליגת בתי הספר וליגת נערות א' יתקיימו לסירוגין בימי ראשון, אבל לא הצלחתי בגלל כמות משחקים גדולה מידי", סיפר אלי רבי. "בסה"כ יש שיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם התאחדות בתי הספר, אבל יש בעיה של כמות משחקים. ליגה אחת צריכה להיסגר באופן חד משמעי, אין הצדקה לקיום שתי ליגות לאותו גיל אבל לא נראה לי שמישהו מתכוון לסגור ואני מנסה למצוא את שביל הזהב", הסביר רבי. "אני מאמין שפתרונות ניתן להשיג בשיתוף פעולה, השנה נתתי הנחייה באופן חד משמעי למאמני הנבחרות במקרה של עומס, לשחרר את השחקניות מפעילות ולא להתעמת עם האגודות. משנה לשנה אני מנסה להקל עד כמה שניתן כדי שנוכל לשמור את הבנות רעבות ובריאות ושלא יהיו שבעות מכדורסל בגיל 18", הוא סיכם.
הצעה אחת שעלתה בכל אחת מהשיחות עם מאמני הנבחרות דיברה על סגל הזהב. סגל הזהב היה רעיון שהוקם ב2005, סגל חוצה גילאים של 20-30 שחקניות מצטיינות אשר נפגשות לאימון משותף אחת לשבוע. לפרויקט הייתה הצלחה גדולה אך הוא נסגר מחוסר תקציב. בעיית התקציב נפתרה ורבי אומר שהסגל יפתח שוב בקרוב מאד. מוסאי, קאן ורבי הסכימו כי אחד מתנאי הסף לקבלה לסגל הזהב צריך להיות שהשחקנית תשחק במסגרת אחת, לא כולל את ליגת בתי הספר שעם כל הבעייתיות שבה, מעניקה חשיפה חשובה מאד לשחקניות שהן לא מקבלות באף מקום אחר. אם החוק הזה באמת יצא לפועל, אז נראה לאיזה אגודות אכפת באמת מהשחקניות וההתקדמות שלהן ואיזה אגודות פשוט מנהלות שוק בשר.
בשורה התחתונה, המטרה של כל מחלקת נערות צריכה להיות לגדל שחקניות. כמה שחקניות עברו מליגת הנערות לליגת העל בעונה שעברה ועשו שם משהו חוץ מלחמם את הספסל? אפס. המצב לפני שנה או שנתיים לא היה יותר טוב, תסתכלו על נבחרת העתודה שלנו, והמבין יבין. התחזית לשנה הבאה לא יותר מעודדת. אי אפשר לדבר בכלל על יישום החוק הרוסי בליגת העל לנשים כי אין מספיק שחקניות ישראליות. במבחן התוצאה אנחנו מחטיאים את המטרה בענק. יש הנהלה חדשה לאיגוד הכדורסל, הנהלה חדשה לועדת הנשים, תעצרו ותחשבו מה אתם עושים כדי לקדם שחקניות צעירות? השינוי צריך להתחיל מהבסיס, ועכשיו.
כתבות אחרונות באתר
|
|