|
שלוש בסירה אחת
ליאור קלינגר
,18/09/2007
שירה העליון, שמרית גיגי וענבר וקסמן, הן שלוש שחקניות ליגת על שלאחרונה פנו גם לאימון. ישבנו איתן לשיחה כדי לשמוע למה פנו לאימון, מאיזה מאמנים או מאמנות הושפעו, האם הן מסמנות את ליגת העל כמטרה ואיך זה שיש כל כך מעט בנות מאמנות. בזמן שנבחרת הנשים על סף כניסה לאליפות אירופה, לשלוש המאמנות הצעירות יש גם הרבה מה להגיד על עתיד כדורסל הנשים בישראל.
מידי יום עשרות ידיעות מתגלגלות אל שולחננו במשרדי 'ספסל' אך לעיתים אחת מהן, תמימה למראה ככל שתהיה, מציתה רעיון לכתבה. ענבר וקסמן הולכת לאמן את קבוצת הנערות ב' של אשדוד. אז יחד עם שירה העליון שמאמנת את נערות ב' ברמת השרון זה כבר שתי מאמנות צעירות ורגע, לא שמענו ששימרית גיגי הולכת לאמן את רמה"ש בליגה הלאומית? מגמה של שחקניות ליגת על שפונות לאימון זו לא תופעה שהכרנו קודם. בכלל מאמנות ראשיות הן לא מראה נפוץ במחוזותינו, לא מספיק בכל מקרה. עד מהרה הוחלט לארגן ועידת פסגה עם שלושתן כדי לדבר לא רק על אימון, אלא על סוגיות חשובות הנוגעות לכל מי שענף כדורסל הנשים יקר לליבו.
שירה העליון, שחקנית הפועל תל אביב (לכשתהיה כזו) ומאמנת זו השנה השלישית, פתחה את השיחה והסבירה מה דחף אותה לאימון. "היו לי המון מאמנים במהלך הקריירה שלי, מהם למדתי מה לעשות ובמיוחד מה לא לעשות. בתור מאמנת אני רוצה לתת לשחקניות שלי את מה שלא קיבלתי, או לחדד את מה שכן", אמרה. "חוץ מזה תמיד רציתי להישאר בתחום, אני גם חושבת שקורס המאמנים עזר לי כשחקנית להבין יותר את הכדורסל, לא להסתכל רק על עצמי אלא על הפן הקבוצתי יותר ", הוסיפה העליון. שתיקה מביכה.
"אוקיי, אני באופן כללי תמיד הסתכלתי על הקבוצה", העירה וקסמן ועוררה פרץ צחוק קצר, אבל עכשיו ברצינות. "הרגשתי שהמטרה שלי היא פשוט לא לעשות את הטעויות שעשו איתי, למשל לשים שחקנית גבוהה מגיל צעיר עם הגב לסל", אמרה וקסמן, שהחליטה לתלות השנה את הנעליים. "בגיל נערות עשיתי 40 נקודות מתחת לסל. בחיים לא הסתכלתי על הסל מהשלוש, עד שהגעתי למוצקין וניצן בוכבינדר אמר לי... יאללה shoot. ראיתי המון טעויות, אז המטרה שלי זה לעשות את זה נכון עם הקטנטנות. בגלל זה התחלתי לאמן", סיכמה וקסמן. שמרית גיגי, שממשיכה לעונה שנייה ברציפות באלקטרה רמה"ש, הוסיפה על הדברים שכבר נאמרו. "כדורסל זו אהבה שהייתה אצלי מגיל צעיר, גם בעוד 20 שנה אני תמיד אתעניין ולכן אני רוצה להישאר בתחום. אם אני אוכל לתת עוד קצת ספציפית לכדורסל נשים, עוד קצת לתרום, לפתח ולהרים, אז אני אשמח לעשות את זה. זה מאד חשוב לי," אמרה.
מימין: העליון, וקסמן, גיגי
לפי התשובה הקודמת, כבר די ברור שאף אחת מהן לא תשפוך כאן סיפור על מאמן שגידל אותה וכל חייה היא חלמה ללכת בעקבותיו. "יצא לי לעבוד כמעט עם כל מאמני ליגת העל. סה"כ כולם מבינים כדורסל, ההבדל הוא במבנה האישיות", אמרה העליון בתגובה לשאלה מה היא לקחה ממאמנים אחרים במהלך הקריירה. "זה יותר עניין של מה לא לקחתי, איך לא להתייחס לשחקנית. אני חושבת שהדבר הכי חשוב בכדורסל זה הביטחון העצמי שאת מעניקה לשחקנית שלך. זה לא רק ללמד אותן כדורסל אלא גם מוסר עבודה, לא לוותר, חוזק מנטאלי".
"אני לקחתי מהמאמנת שלי בקולג' המון," סיפרה גיגי. "איך לגדל ספורטאיות, איך להקנות להן ערכים מעבר לספורט. אני פחות מדברת בפן המקצועי. יש הרבה מאמנים בארץ שאני מאד אוהבת, אבל המאמנת בקולג' נתנה לי את כל המעבר. יש דברים שהיא עשתה ואני לא מסכימה איתם, שמרוב שעות של כדורסל בא להן להקיא. האמריקאים גם מאד מקובעים, ואני אוהבת יצירתיות. אבל כל ההתנהלות, זה כבר סיפור אחר. מאמנת שמגיעה לאימון עם קלסר של 356 יום של אימונים לכל השנה. זה שיא המקצועניות. מה שבעיניי מאד חשוב ולטווח הארוך מביא תוצאות, זה החומר האנושי. איך להתייחס, שיחות מוטיבציה, דרך חיים של איך להיות ספורטאית, איך לתת לכל אחת את היחס האישי, ממש ברמה הכי גבוהה, ואת זה למדתי ממנה".
וקסמן בינתיים הקשיבה והנהנה. "כשאני הלכתי לאמן את הנערות אמרתי לעצמי את כל הדברים שאמרתן עכשיו. אולי זה בגלל שאנחנו שחקניות. אני חושבת שכל מאמן השפיע באיזושהי צורה, גם אם הוא היה המאמן הכי גרוע בעולם", היא המשיכה. "למשל דליה [בושינסקי] לימדה אותי כדורסל הרבה יותר מודרני, טל אריה לימד אותי מה זה ביטחון, שזה הדבר הכי חשוב שיש ובגלל זה נתתי את מה שנתתי, ניצן בוכבינדר לימד אותי שאפשר לעשות גם דברים אחרים פרט למה שלימדו אותך כל החיים שלך, טל נתן לימד אותי את כל מה שאני יודעת ומצד שני הוא עשה את כל הטעויות האפשריות איתי. נתן לי הכל, וגם לקח ממני כמעט הכל. למרות זאת הוא עדיין אחד המאמנים הכי טובים בארץ ואם הייתי צריכה לבחור מאמן שיגדל אותי הייתי בוחרת בו שוב. ענת דרייגור, היא לימדה אותי מה זה להיות ווינרית."
מה לגבי מטרות? "כרגע אני לא חושבת על ליגת על, אם זאת השאלה שלך," ירתה וקסמן. "באמת שההתמקדות שלי היא לא לעשות את הטעויות שעשו איתי וזה ממש לא קשור לבוגרות, להפך. המטרה שלי היא להתפתח בדברים אחרים לגמרי שלא קשורים בכדורסל. בכדורסל – אך ורק נערות, ילדות, זה מה שמעניין אותי, כרגע". שתי הקולגות היו בדעה אחרת. "בכל דבר שאני עושה אני תמיד שואפת הכי גבוה", אמרה העליון, "אחרי שאסיים לשחק אני ארצה לאמן בליגת על אבל אני מאמינה בלעבור את כל השלבים. לא הגדרתי זמן, אבל כשאיפה לטווח הארוך אני כן רואה את עצמי מאמנת ליגת על אני כן רואה את עצמי מאמנת נבחרת ישראל". "ברמת השאיפה כן, אני רוצה להיות מאמנת נבחרת ישראל, מאמנת ליגת על", אמרה גיגי. "אבל אחרי זה, אם וכאשר, קולג'ים זה מקום שמאוד מעניין אותי. את מפתחת שם את הבחורות האלה במשך ארבע שנים גם בתחומים אחרים, נותנת להן משהו לחיים, להבדיל מקבוצת בוגרות."
"אם היו מאמנות בליגת העל אז עוד בנות היו רוצות"
מכאן הגענו לנושא כאוב שהוא מיעוט המאמנות הראשיות בליגת העל ובנבחרות ישראל. "אני משתדלת לא להתעסק בזה," אמרה העליון. "אני לא אומרת לתת לאישה להיות מאמנת כי היא אישה, אלא כי היא טובה. אני לא רוצה לקבל פריווליגיות בגלל שאני אישה. אולי תקראי לזה נאיביות אבל אני חושבת שאם אני אהיה טובה אז בסוף אני אתקדם", אמרה. "זה תמימות", קבעה וקסמן. "תסתכלי על מאמנת כמו דליה, עכשיו מאמנת בכירה בליגת על, שבאה ומשקיעה את כל נשמתה ועובדת שנים על גבי שנים במחלקות נערות ומכירה כל נערה ונערה במדינה הזאת, הלכה לאמן בליגת העל כדי לקבל נבחרת, עשתה את כל מה שהם ביקשו, היא מגיעה לבאר ולא נותנים לה לשתות ממנה אז למה? אז איך אני אסתכל על זה? איזה ביטחון יהיה למאמנת שהשאיפה שלה היא להיות מאמנת ליגת על? הסיכויים קלושים".
"קודם כל יש יותר בנים", פתחה גיגי עם העובדות, הריאלית בחבורה. "בקורס מאמנים שאני עשיתי, ובשנה שלפני ואחרי יחס הבנות לבנים הוא 90:3. זה כמו הביצה ותרנגולת, אני לא יודעת מה הסיבה. בדיוק אותה סיבה שאין שופטות, שיש פחות בנות שמשחקות כדורסל מאשר בנים. בכל מה שקשור לספורט, יש יותר בנים מאשר בנות, נקודה. למה זה ככה? זו שאלה קשה. זה לא רק בספורט. צריך בכתבה הזו לקרוא לעוד מאמנות, ועוד שחקניות לשעבר לבוא ולתרום לכדורסל נשים, לעודד אותן לעשות את קורס המאמנות כי זה חשוב."
"אני מנסה להבין למה אין מאמנות," המשיכה וקסמן. "יש מאגר קבוע פחות או יותר של מאמנים שמתחלפים בניהם. זה נשאר אותם עשרה, שמונה מאמנים שכל הזמן מסתובבים בין הקבוצות. אם היו מאמנות בליגת העל אז הבנות אחרות היו רואות את זה וגם רוצות". גיגי הסכימה. "זה כמו בהרבה מגזרים, זה קליקה של גברים יותר וחברים מושכים חברים. יכול להיות שאם היו דוחפים יותר את הבנות, אז זה היה מושך יותר בנות", היא אמרה ורשות הדיבור חזרה לוקסמן. "העניין מתחיל פה מהאגודות. אין הרבה אנשים שרוצים להשקיע בשחקניות. למה לא לקחת שחקנית שאימנה אצלך באגודה, ששיחקה אצלך בבוגרות, ולהגיד לה בואי אני אתן לך את הבמה עכשיו? כמו שבאשדוד עשו איתי, אמרו בואי תאמני את הנערות שלי, תהי מנהלת מקצועית. אין מספיק אנשים דומיננטיים כאלה, שבאמת מאמינים בשחקניות שלהם, כמו באשדוד. פרשת? אל תעזבי, בואי תאמני. אם היו הרבה אנשים כאלה אז היו גם הרבה מאמנות."
גיגי והעליון מספרות כי התגובות שהן מקבלות בתור מאמנות ממאמנים אחרים, שופטים או הורים הן דווקא מפרגנות. וקסמן הספיקה גם לאמן בנים, וסיפרה על החוויה. "זה סה"כ היה כיתות ד'-ה', אבל היה לי נורא קשה להתמודד עם ההורים שלהם בהתחלה. יש קטע של 'וואי בחורה מאמנת את הבן שלי?' אני מאד סומכת על האישיות שלי ויכולת המנהיגות שלי בתור מאמנת שהדברים האלה ייעלמו עם הזמן, אנשים יתרגלו. בסוף ההורים האלה כתבו לי אחרי שעזבתי שהם רק מודים לאלוהים שאני זו שהגעתי ולא מישהו אחר. אני חושבת שזה תלוי במה שאת משדרת, אם את תשדרי ביטחון ושאין שום דבר שונה בין מאמן גבר לביני שאני אישה, אז אף אחד לא יתייחס לזה ואף אחד לא יסתכל על זה."
עבור נערה, אין ספק שזה עושה משהו כשהמאמנת שלך היא בעצמה שחקנית בליגת העל, או הייתה שחקנית ליגת על. "הנערות שלי באו לכל המשחקים שלי בהפועל ת"א, והייתי מודל לחיקוי בשבילן", סיפרה העליון. "עצם זה שהן באו לעודד והזדהו חיזק את הקשר בנינו וגם נתן להן להרגיש שגם הן יכולות לעשות את זה". גיגי הסכימה: "מודל לחיקוי זה מאד חשוב, כששיחקתי במוצקין ניסינו להרים שם את בית הספר לכדורסל ואחד הדברים שבאמת השפיעו על בנות שבחיים לא שיחקו כדורסל, זה לבוא ולראות את המאמנת שלהן משחקת. זה באמת יצר הזדהות, שאיפות, סוג של הערצה. באותה מידה הבנות שלי ברמה"ש הגיעו למשחקים. רק להגיע ולראות את האולם מתמלא, את המאמנת עושה להן שלום, זה המודל לחיקוי."
"אני חושבת שהיתרון הכי גדול של מאמנת שהייתה שחקנית זה פשוט שכל משפט שיוצא מהפה של שחקנית שלך, כל תנועה, מבט, הורדת ראש, הבעת פנים - את יכולה להסתכל ולהגיד הייתי שם, עברתי את זה" אמרה וקסמן, והעליון הסכימה. "שחקניות שלי לא צריכות לדבר, אני יכולה להסתכל עליהן ואני ישר מבינה". "הלוואי שהיה חוק שמאמן חייב להיות שחקן לפני", המשיכה וקסמן. "אני מסתכלת על רותם ארליך שאימן אותי, הוא ראה דברים בצורה אחרת. הוא ידע להתייחס אלי, ידע מתי לפגוע בי כדי שאני אזנק לשמיים, מתי לכעוס עלי ומתי לבוא ולחבק אותי. אני לא חושבת שאתה יכול לעשות את זה ברמה מאד גבוהה, אם לא היית שחקן".
"יש המון בנות שאין להן איפה לשחק"
אין ספק שכינסנו פה פורום שאכפת לו מענף כדורסל הנשים ברמה הכי בסיסית. זו הזדמנות לשאול את אלו שלא מקבלות את ההחלטות אך נאלצות להתמודד עם התוצאות, מה הן היו עושות שונה. "אני חושבת שהעבודה שרוני קאן עשה עם הנושא של הטרום קדטיות, פתיחת הקבוצות של המצוינות שעובדות מרבית השנה, זו עבודה מבורכת. הייתי רוצה לעשות את זה גם עם הנערות. ממה שהבנתי עכשיו הולכים לפתוח איזה סגל זהב, זה יהיה מצוין", אמרה העליון. "זה באמת מאד חשוב," הוסיפה וקסמן, "תחשבי מה זה נותן לילדה. ביום שבת בנות שלי שהן בטרום קדטיות אומרות לי 'אני הולכת לנבחרת'. הן מתגאות בזה." לוקסמן, שבניגוד לגיגי והעליון לא מאמנת במסגרת הטרום קדטיות, יש גם ביקורת על צורת העבודה שם. "לאימונים האלה מגיעות 40 בנות, חצי עובדות עם מאמן אתלטיקה בצד אחד של המגרש ובחצי השני ה20 האחרות עובדות עם שני מאמנים. אני הלכתי לראות אימון, הן לא זזו ולא הזיעו. צריך לחלק את כל ה40 בנות האלה לשלוש קבוצות, להוסיף עוד מאמן ושיעבדו כמו שצריך."
"מעבר לנבחרת, צריך לרדת יותר נמוך", אמרה גיגי, "יש המון בנות שאין להן איפה לשחק". גיגי העלתה נקודה חמורה מאד. בארץ ישראל, ילדות בכיתות ה' עד ח', יכולות לשחק כדורסל רק במסגרת בית ספרית. הבנים בכיתות ה'-ו' משחקים בליגת קט סל ובכיתות ז'-ח' משחקים בליגת ילדים, והבנות יושבות בבית. ליגות הקט סל בנות וליגות הילדות הוצאו מאיגוד הכדורסל, בוטלו למעשה, ועברו לאחריות ההתאחדות לבתי ספר, ומרכזי מצוינות. בפועל יש מעט קבוצות ומעט מאד משחקים. את תגובת התאחדות הספורט לבתי הספר לא השגנו עד פרסום הכתבה, נשתדל לעסוק בכך בכתבה נפרדת בעתיד.
"השיטה לא טובה. מה עושה ילדה שאין לה כדורסל בבית ספר? הילדות האלה פורשות. המון ילדות עד גיל נערות הולכות לאיבוד", המשיכה גיגי. "כל הגיל הכי חשוב בו מלמדים את התשתית, את כל היסודות. כל הפרויקט של המצוינות הוא מעולה אבל צריך למצוא תשובות ופתרונות לשאר השחקניות. המצוינות יגיעו לנבחרת ישראל בכל מקרה. למה יש רק ארבע ישראליות בכל קבוצה? למה אין מספיק שחקניות? צריך למצוא את כל אלה שנושרות."
"קודם כל חייבים להחזיר את הליגה קט סל וילדות, חייבים", התייחסה וקסמן. "מהרגע שהן עוזבות את הבית ספר לכדורסל בכיתה ה', צריך להתחיל ליגות כמו שיש לבנים, והיה לבנות פעם".
"בעיה נוספת היא שמי ששורדת ומגיעה לכיתה ט', אם היא קצת מוכשרת, מעלים אותה ישר לבוגרות כי יש חסך בשחקניות. אני עליתי לליגת על בגיל 15, והפסדתי הרבה על הדרך", אמרה גיגי. "זה נכון. שחקנית בת 15 תרוויח הרבה יותר מעוד אימון אישי במקום אימון עם הבוגרות, אבל הילדה מתרגשת כשמזמנים אותה ואיך אני יכולה להרוס את ההתרגשות שלה?" אמרה וקסמן. "זה נשמע קצת הזוי, אבל אולי צריך שיהיה חוק שיחייב שחקניות לעבור שנה בליגה לאומית. אין מה לעשות, צריך עוד קצת להשתפשף", הציעה גיגי.
אם אנחנו בענייני הצעות, אז לבנות האלה באמת לא חסרות. "לדעתי צריכה להיות ועדה מקצועית באיגוד הכדורסל, אפילו תחת מאמן הנבחרת, שבודקת מה כל אגודה עושה עם השחקניות שלה," אמרה וקסמן. "שתהיה רשימה של כל המאמנות והמאמנים, ואחת לתקופה שיתקשרו וישאלו אם הכל בסדר, כמה בנות יש לך, מה את עושה. לומר תארגני לי אימון לבוא לראות את הרמה של הבנות. שמישהו כמו אלי רבי או רוני קאן יעיר הערות, ייעץ עצות. שיכינו רשימה של דברים מינימאליים שצריך להספיק ללמד במהלך השנה וכשהבנות יגיעו לקדטיות, המאמן ידע שיש בסיס משותף ויוכל להתחיל לעבוד על קטע קבוצתי יותר", היא הסבירה והקולגות מסביב לשולחן אהבו את הרעיון. "שהתכנים יהיו ברורים יותר, על מה לעבוד, כמה לעבוד ואיך לעבוד, שזה יקבע ברמה הארצית", אמרה העליון.
מה עוד? לא חסר. "צריך לחייב כל אגודה שפותחת בי"ס כדורסל בנים, לפתוח בי"ס כדורסל בנות. איך יכול להיות שבאשדוד עד היום, שאני הגעתי, לא היה בי"ס כדורסל בנות? אין כדורסל בנות, אין!" אמרה וקסמן. "הכי חשוב, זה שקבוצת ליגת על לא תוכל להתקיים בלי תשתית. אין דבר כזה ואין סרט כזה. אם אין קבוצת נערות וקבוצת ילדות, קבוצת ליגת על לא יכולה להתקיים. שלא נדבר על זה שזה עניין של זמן עד שזה נופל, כמו הפועל ת"א."
הטייפ החל לאותת על סימני חייו האחרונים, ויש גבול לכמה זמן אפשר להושיב שלוש מאמנות ביחד מבלי שהשיחה תגלוש ל"נגד מי את בגביע" ו"בא לך לעשות משחק אימון נגדי". יש עוד הרבה נושאים חשובים שאפשר לדבר עליהם אבל הנושאים שהועלו הם כנראה הקריטיים ביותר. "בהרבה דברים בכדורסל נשים ובכדורסל בכלל יש מקום לשינוי אבל אנחנו מתעסקות בהווה," סיכמה גיגי. "פשוט מנסות להוציא את המקסימום מהנערות האלה."
כתבות אחרונות באתר
|
|