|
בעקבות הגביע הקדוש - יומן מסע
ליאור קלינגר
,08/04/2005
יום חמישי, שעת לילה מאוחרת, רמת חן השוותה את הסדרה מול רמלה, הכתבה כבר תורגמה לאנגלית, הסטטיסטיקה בפנים, הכל מוכן למשחק הבא ביום שני. טבלת מלך הסלים בלאומית עודכנה ולקלעים עד גיל 22 שלום, רק לא לשכוח להוסיף להם ליגת פלייאוף. יאללה עוד מעט 4 בבוקר ועוד לא ארזתי. פיינל פור היורופ קאפ בנאפולי, ממריאים עוד חמש שעות.
וכמובן, לא לפספס - הפיינל פור בתמונות
כתבת משחק חצי הגמר
התגובות לאחר ההפסד לנאפולי
רמה"ש במקום השלישי, סיכום המשחק
התגובות לאחר הזכייה בארד
סיקור משחק הגמר
לשדה התעופה מטפטפים להם אט אט אוהדים אדומים, שחקניות עייפות ואנשי תקשורת. למרות הפציעה של קאנדס פיוטרל מצב הרוח מרומם, מי בזכות התרגשות הנסיעה ומי בזכות הניצחון של רמת חן. לכולם ברור שרמה"ש מגיעה כאנדרדוג לחצי הגמר, אבל ככל ששעת המשחק תתקרב יש לי הרגשה שמפלס האמונה יעלה. כבר בתור ה-ארזתם-לבד דואגים לצייד את כל הנוכחים בכובע, צעיף וחולצת פיינל פור, מי ברצון ומי בכפייה. כל הדרך לנאפולי מדברים על כדורסל, לא כל יום יוצא לבלות שלוש שעות עם 100 אוהדי כדורסל נשים כשאין לאן לברוח. כן אה, מרילנד יכלה לקחת את אוהיו סטייט, מי זאת סינדי בראון ואיך יכול להיות שהיא יותר טובה ממוואדי מאביקה, למה שריל סוופס מתייבשת על הספסל בסאמרה ומה חולון תעשה בליגת העל בעונה הבאה?
אנחנו נוחתים לקראת השעה אחת בצהרים, ומזג האוויר פשוט נפלא. הקבוצה והמקורבים עולים על האוטובוס למלון שלהם באזור האולם, פשוטי העם נוסעים למלון במרכז העיר. יום שישי הרדום שעבר על פקידות הקבלה נקטע עם כניסתם של ישראלים רעבים שרק רוצים להיפטר מהתיקים, המזוודות והתופים ולמצוא איזו מסעדה טובה. למצוא מסעדה טובה זה החלק הקל, הם אכן חיים טוב שם, האיטלקים. אחרי האוכל אנחנו מחליטים שהגיע זמן לחרוש קצת את נאפולי ברגל, לא באנו לאיטליה כדי לחרופ בחדר למרות שזו הייתה האופציה הפופולארית בקרב הישראלים. באומץ רב צעדנו לתחנת האוטובוס, ובפעם השלישית שהקו שאמרו לנו לקחת עבר גם תפסנו אותו. לכו תשאלו איטלקי שלא מבין אנגלית איך מגיעים למקום שאתם לא מסוגלים לבטא, אבל מה לעשות יש גבול לכמות המוניות ש"המשכורת" של 'ספסל' יכולה לעמוד בה.
נאפולי מתגלה כעיר מלאת אנרגיה עם רחובות צפופים, חנויות, סוחרים, כיכרות רחבות ונוף מדהים לנמל. אפשר ללכת לאיבוד שם שעות אבל מזג האוויר שכל כך התלהבנו ממנו התחיל להשתנות. המעילים כמובן נשארו במלון, מי צריך מעיל בשמש כזאת? גשם החל לטפטף ואחר כך גם להתחזק. אין תירוץ יותר טוב מזה כדי לתפוס מונית לאימון של רמה"ש. נהג המונית שלנו מוצא את האולם בלי בעיה, הוא נראה כמו אוסישקין נטול פרסומות מבחוץ אבל מבפנים עושה רושם שהוא לא פחות ביתי. האווירה באימון מצוינת, הסלים נראים קשים בהתחלה אבל בסוף האימון אנחנו כבר סופרים לצופריש 10 מ-12 מהשלוש. גם אינטרנט קפה נמצא בקרבת האולם אבל לי כבר נמאס מכל הדיבורים, עזבו כתבה לקראת המשחק, שיהיה כבר יום שבת.
בדרך חזרה מהאימון למלון מתחילות להגיע הודעות בהולות מהארץ על התדרדרות מצבו של האפיפיור – תתכוננו לכך שהמשחקים יבוטלו. יבוטלו? סליחה?? פאניקה קלה פורצת במונית לפני שאנחנו נזכרים מה התאריך היום. חזק, ואנחנו חשבנו שנעבור את האחד באפריל בשקט. בכל זאת אנחנו מחליטים לשאול בקבלה אם קרה משהו ולנקום כשנגיע לארץ. הפקיד בקבלה אומר שהוא לא שמע על החמרה במצב, אבל הישראלים בלובי מעדכנים אותנו שזו לא בדיחה ודיווחים סותרים בחדשות מספרים כי האפיפיור במצב קריטי מאד.
הדיונים מתחילים לגבי השפעת מצבו של האפיפיור על קיום המשחקים. מצד אחד אנחנו לא רוצים לגלות חוסר רגישות, אבל רבאק לא טסנו עד לנאפולי ושילמנו במיטב כספנו כדי שלא יהיו משחקים. המסקנה הנחרצת היא שהפיינל פור הוא אירוע בינלאומי של פיב"א, ולא של נאפולי, ולכן אין מצב שהוא יתבטל. לפחות לא כל עוד האפיפיור עדיין בחיים.
יום המשחק מגיע, וכל העיתונאים והצלמים הישראלים מתייצבים באולם ב-11 בבוקר לפני בקשת המארגנים כדי לקבל קרדיטצייה. עד מהרה מסתבר שארגון זה לא הצד החזק של האיטלקים, חדרי הלבשה לשחקניות הם לא הצליחו לארגן אז איך אפשר לצפות שהם ידאגו לנו לתעודות. מסתבר שאתמול בשש בערב הייתה חלוקת תעודות, רק שאף אחד לא טרח להודיע לרמת השרון. תראו, זה לא שאכפת לצפות באימון הבוקר של אנדה, אבל אם לא הייתם דורשים מאתנו להגיע לכאן היינו עכשיו בהר הגעש וזוב. האימון מסתיים ותעודות איין, תבואו בחמש ויהיה בסדר הם אומרים. סוגיית האפיפיור עולה שוב בארוחת הצהרים, בAP הודיעו שכל אירועי הספורט באיטליה בוטלו. הסיכוי שהם בכלל מודעים לקיומו של פיינל פור היורופ קאפ לנשים די קלוש, אבל עד שלא נראה כדור ביניים באוויר לא נוכל להיות רגועים והזמן זוחל באיטיות מרגיזה.
ההסעה של האוהדים לאולם יוצאת מהמלון רק בשש, שעת חצי הגמר הראשון. אנחנו כמובן באולם כבר בחמש יחד עם אוהדי פההההה-נר-בח-צ'ה החביבים. כיף לראות פנים מוכרות מהמשחקים באיסטנבול, נקווה שנשחק נגדכם שוב כי אין מצב שאתם מפסידים לקרואטיות, אמרתי. אז זהו שהיה מצב, ומצב די טוב. פנרבחצ'ה ניצחה 62-61 בעור שיניה. מרי פרדינאנד אכזבה אותי עם אפס נקודות במחצית השניה אבל ניצחון זה ניצחון, הצהובים בגמר ועכשיו תורנו.
מה קרה לרמה"ש מול נאפולי כולם כבר יודעים, משחק מתסכל שרמה"ש יכלה לנצח אם היא לא הייתה מחטיאה שטויות מתחת לסל, זורקת לפח שמונה נקודות מהקו ומאבדת 20 כדורים. בנאפולי דווקא מרי אנדרד הכי הרשימה עם 15 נקודות והמון מהלכים חשובים בשני צדי המגרש. גם על הספסל היא לא נחה לרגע, לא פלא שאוהדי נאפולי מתים עליה. היא מסוג שחקניות הנשמה האלה שאוהבים אם היא בקבוצה שלך ושונאים כשהיא נגדך.
"בדרך כלל כשחקנית חשובה נפצעת, שאר הקבוצה מתעלה אבל זה לא היה המצב היום" אומר המאמן האיטלקי החצוף במסיבת העיתונאים המאולתרת אחרי המשחק, כאשר אורנה אוסטפלד יושבת לידו ומסננת בעברית 'אתם שמעתם את זה??'. המתרגם לא מחזיק מעמד יותר משני משפטים ואנחנו נוטשים את המחיצה שקראו לה חדר עיתונות כדי להשיג ציטוטים עצמאית. באוטובוס הקבוצה האווירה קשה, רק סלווין איכשהו מוכנה לדבר. האוטובוס של האוהדים כבר ברח למלון, אבל פאביו המלצר דובר האנגלית מהפיצרייה שוב עוזר לנו לתפוס מונית. ביאוס, יאללה איזה ביאוס. איפה עידו והלאפטופ עכשיו? צריך לעדכן את האתר.
בוקר יום ראשון, כבר לא צריך לשרוף אותו באולם. שמענו שהאפיפיור נפטר בלילה הקודם, אבל ברחובות העיר אין שום דבר חריג פרט לכמה כרזות. כנראה שהצלם ההוא שראינו בשבת, סתם מחכה בכיכר לראות מה יקרה כאשר תגיע ההודעה על מות האפיפיור, לא הולך להתעשר בקרוב. האי קאפרי הוא היעד שלנו הבוקר, אם לא גביע אז לפחות נספוג עוד קצת חו"ל. 12 יורו כל כיוון הם לוקחים על כרטיס למעבורת, הגנבים, אבל אין ספק שזה היה שווה. אי מדהים ביופיו, אין לנו זמן לשוט במערות הכחולות אבל גם לטייל ברחבי האי בין הצמחייה או באזורי הקניות עם גלידה איטלקית זה בכלל לא רע.
במשחק הניחומים רמה"ש נראית הרבה יותר טוב, וזה חשוב כי להפסיד עוד פעם ממש לא בא בחשבון. מריאנה ראגוז מראה לאוהדים בדיוק למה הם הולכים להתגעגע, סלווין שוב לוקחת על עצמה יותר בהתקפה בהיעדרה של פיוטרל ומלווין מתעללת בשומרות שלה בדרך ל-30 נקודות. בהפסקה בין המשחקים עידו מארגן חיבור לאינטרנט וסיכום המשחק הכי מהיר שכתבתי בחיי רואה אור ב'ספסל'.
האולם מתמלא עד אפס מקום לקראת הגמר, אוהדים רועשים ואווירה נהדרת. רק דקת הדומיה בה עומדות כל שחקניות ארבעת הקבוצות מחזיקות ידים במעגל גדול על הפרקט מזכירה לנו שאיש חשוב ואהוב נפטר אתמול. בערוץ 1 לקחו את זה הרבה יותר קשה, הגלו את המשחק של רמה"ש לערוץ 33 ואף אחד לא ידע שיש בכלל שידור. משחק הגמר הגנתי בצורה לא נורמלית, פנרבחצ'ה קולעת 11 סלים כל המשחק ומפסידה לנאפולי 53-45. האיטלקיות מראות שהן יודעות גם לחגוג עם הקפות ניצחון וגליצ'ים מתואמים על המגרש לקול תרועות 4,000 האוהדים.
לטקס חלוקת המדליות והענקת הגביע רמה"ש עולה גאה ואדומה, בהנהגת אורנית שוורץ שעטופה בדגל ישראל. באולם מנגנים את התקווה אבל רק צ'סיטי מלווין נראית מרוחקת, לא מחייכת כהרגלה ובטח שלא חוגגת. עוד חודש היא סוגרת 29 קיציים ועדיין אין תואר אירופאי, ואף ניצחון על בני יהודה לא יכפר על זה. אחרי המשחק מזמין הנרי זימנד את כולם לארוחת ערב חגיגית, עם נאומים וסיכומים. המלצרים במסעדה בטח חשבו שזו אלופת היורופ קאפ שמתארחת אצלם, יש משהו בטענה כי מקום שלישי פחות מבאס ממקום שני.
הטורים בשדה התעופה בדרך חזרה מייגעים, והאיטלקים מפתיעים בדרישה מוזרה שאסור לעלות סוללות למטוס. מי שנתפס נאלץ להפקיד סוללותיו בקופסת הסוללות, שאחר כך באופן מטופש עוד יותר עברה בין המושבים במטוס ופוזרה חזרה בין בעליה. כמובן שמי שקנה סוללות בדיוטיפרי לפני העלייה למטוס זכה להשאיר אותן אצלו. בינתיים במשרדי 'ספסל' שורר בלגאן עצום במשחקי פלייאוף הגברים שצריך להספיק לסדר לפני משחק 3 של רמלה/רמת חן, אח כמה טוב להיות בבית.
כתבות אחרונות באתר
|
|